הבלוג של יפית כהן

בדרך לעבודה

מאמנת עסקית אישית | מומחית בניהול ויצירת קריירה ואימון בכירים | מנחת סדנאות | כותבת. https://www.facebook.com/yic.yafitcohen בעלת תואר שני במנהל עסקים. www.yic.co.il

עדכונים:

פוסטים: 60

עוקבים: 23

החל מיוני 2011

האם זה נכון ש”הזמן עושה את שלו”? מתי כן ומתי לא? ואם אני סובלת, מה מומלץ לי לעשות בנתיים עם הזמן שעובר?

30/06/2014

אני פוגשת סיפורי חיים מאוד מורכבים, לעיתים עטופים בעצב

שהתחיל כמו דמעה שקופה והפך עם השנים למסך שקוף, קשיח וחוסם, גם כשאינו נראה.

טעויות גדולות של מבוגרים, שהתוו מסלול מאתגר למי שהיו אז, ילדים קטנים.

הילדים גדלו, ולקחו איתם את מה שהיה שם וזה נשאר איתם, עד כי זה טבוע בזיכרון שלהם ובגוף הפיסי.
הם נושאים את הזיכרון עימם כמנשא בעל משקל לא קבוע.

הרבה כאב וסבל שיושב שנים רבות

בתוך אנשים

שמבחוץ נראים שלמים

ומבפנים חסרים.

אנשים מופלאים, אנשים ‘מצליחים’, שסימנו  ”V” על רוב מה שהחיים ציפו מהם והיום הם מבקשים לדייק את העשיה שלהם, את הקריירה שלהם, לתכנן קדימה להתקדם, לפרוץ את מעגל התסכול והאכזבה מעצמי ולהתחיל גם ליהנות מהדרך.
ו’על הדרך’… לרפא גם את מי שהם פוגשים, כשהם לבד עם עצמם.

2 דברים למדתי אני מלהיות איתם ועם עצמי:

1. הזמן לא עושה את שלו.

מה שאנחנו עושים עם הזמן, יכול לעשות הרבה.

כל מי שעבר משבר, אסון, כאב עז או חוויה שלילית מתמשכת יודע, שיכולים לעבור 20 שנה ולפעמים נדמה, שרק אתמול זה קרה.
עוצמת הצער אולי ירדה, עיסוקי היום יום דחקו אותו הצידה והוא אינו מסכן חיים יותר, אלא הפך למין כאב כרוני קבוע שרק אני, יודע על קיומו.
השנים שעברו, הקהו את חדות הפגיון ואת כאב נעיצתו אך הפגיון עדיין קיים, דוקר כל יום קצת, ואפילו נוספה לו לפעמים חלודה.

אל חשש, רובינו לא נמות מהכאב, מהאכזבה, מהתסכול או מתחושת המאמץ הרב שאינו מניב פרי. ‘היום כבר לא מתים מאהבה’ (או מחוסר אהבה).
אנחנו רק נסבול ממנו קצת,
כל יום,
לשארית חיינו.

במכאוב פיסי שיקרה בדרכינו, מייד נלך לטפל ולא ננוח עד שנמצא את הרופא או המטפל שיושיע, גם אם יהיה זה הרופא השמיני – בטח כשמדובר בילדינו.
לא נחסוך ולא ננוח.
בעוד שבקושי רגשי, נהיה משום מה, תחת האשליה שאולי נסתדר לבד, “זה יעבור מעצמו”, “הזמן יעשה את שלו” או ש”אין מה לעשות, צריך ללמוד לחיות עם זה”.
אפשר ללמוד לחיות עם זה, אבל לא צריך.
חברה טובה אמרה לי השבוע שלטפל בעצמך/בזוגיות שלך/בתכנון הקריירה שלך אצל איש מקצוע “זה חשוב, אבל מותרות”.
“נכון”, עניתי לה. “זה מותרות”. כשם שלטפל בכאב הקבוע שיש לי בגב התחתון, זה מותרות. אני משלמת הרבה זמן וכסף לטיפול במשהו, שאפשר בהחלט לחיות איתו.
עובדה – הרבה אנשים חכמים ונפלאים חיים עם זה, ככאב קבוע וכרוני לשארית חייהם.

השאלה שאני בוחרת לשאול את עצמי היא:
אילו חיים אני רוצה לחיות?!
ועם מי אני בדיוק עושה חסד כשאני בוחרת “לחיות על המינימום”? (בטח לא עם ילדיי, בן זוגי או לקוחותיי).
איזו איכות חיים אני מבקשת לעצמי?
האם אני רוצה לקיים את חיי בתחתית ‘ה
פירמידה של מאסלו‘ ו.. לחיות
או האם אני רוצה לחיות “טוב”?
ומה זה בכלל “לחיות טוב”?

לחיות “טוב” זה להיות חופשיה. 

חופשיה מכל מה שמעכב אותי ומסב לי סבל.
חופשיה מכל מה שחשבתי שאני חייבת, מציפיות של אחרים, מכל מה שחשבתי שאפשרי או לא אפשרי עבורי, מהדעות הקדומות שלי, מתפיסות העולם שלי ומכל הזיכרונות שהביאוני עד הלום,
אך לא מאפשרים לי להתקדם.

חופשיה מכל מה שחיצוני לי ועדיין מנהל אותי.

חווית עבר שעומדת ואינה מטופלת, שווה לכתם על שטיח. לנקות אותו מיד אחרי שנוצר, יהיה יחסית קל והכתם יוסר במטלית עם מים.
כעבור שנים, יהיה צורך בהתערבות חומרים מיוחדים, קירצוף אגרסיבי, עבודה קשה יותר ואולי אף איש מקצוע שנזמין כדי שיבוא וינקה, את מה שכבר גדול עלינו לעשות לבד.
גם אם נשים רהיט על הכתם ושנים לא נראה אותו, נרסס מעליו בושם כדי שלא יעלה צחנה שתורגש ע”י אחרים – אנחנו, יודעים שהוא שם. מחזק בנתיים את אחיזתו בשטיח. הוא לא נחלש, הוא לא דוהה ובעיקר, הוא לא מתנקה מעצמו. הוא רק שוקע עמוק יותר בסיבי השטיח. בשקט.
את שטיח בריאותנו הרגשית (המשפיעה על כל תוצאות חיינו) לא ניתן להחליף. ניתן רק לחשוף, לאוורר ולנקות את כל מה שמעכב אותי מלהיות היכן שאני רוצה להיות.

2. “זה לעולם לא מאוחר, להיות כל מה שיכולת להיות”.

בכל שנותיי בליווי בני אדם בתהליכי טרנספורמציה (ואמנסיפציה), זה מרגש אותי כל פעם מחדש לגלות את תקפות משפטו של ג׳ורג׳ אליוט:
“זה אף פעם לא מאוחר, להיות כל מה שיכולת להיות”.
אף פעם. כל עוד אנחנו חיים, זה אפשרי.

כל מה שקרה לנו עד היום, הכין אותנו למי שאנחנו הולכים להיות.
לא חשוב מה עשינו, איפה טעינו, לאן התגלגלנו, עם כל מה שקרה לנו וסביבנו,
זה לעולם לא מאוחר בשבילי להיות כל מה שאני יכולה להיות.

_________________________________________________________________

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘אני בדרך’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם, ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like לעמוד הפייסבוק של יפית כהן אימון והדרכה.

עוד מהבלוג של יפית כהן

תצוגה מקדימה

מ-0 לקוחות, לעשרות לקוחות בשמונה חודשים.

כשאני פוגשת אנשים חדשים, השאלה השניה בערך שאני שואלת אחרי סמול טוק בסיסי שכולל "נעים מאוד" היא: "מה אתה עושה?.." כשהמשכה המתבקש הוא לרוב: "ממתי אתה עושה את זה?.." השיחה בדרך כלל מתפתחת הלאה אל: "מה עשית לפני שהיית...?" והמעניינת...

אמא, חייבת להיות דרך אחרת

שכנה יקרה שלום, מידי פעם בערב, אני יושבת במרפסת ביתי וצופה מבחוץ במסך הטלוויזיה הנמצא מעבר לדלת הזכוכית. בעודי מנסה להקשיב לתוכנית המתרחשת בפנים, דעתי מוסחת מהמולת המתרחש בחוץ, מתחת למרפסתי, בתוך ביתך. פעמים רבות ניסיתי...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

דברים שהייתי צריכה לדעת בגיל 18

עצמי היקרה, יש דברים שעוד יקרו לך ולא חשוב כמה תתכונני, עדיין תהיי מופתעת ותצטרכי להיות אמיצה ולהתמודד. תאמיני לי, שמכל דבר את תלמדי משהו, במיוחד ממה שיהיה הכי פחות נעים. ובכל זאת, יש כמה דברים שכדאי שתדעי ושאני יכולה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה