הבלוג של יפית כהן

בדרך לעבודה

מאמנת עסקית אישית | מומחית בניהול ויצירת קריירה ואימון בכירים | מנחת סדנאות | כותבת. https://www.facebook.com/yic.yafitcohen בעלת תואר שני במנהל עסקים. www.yic.co.il

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מיוני 2011

כשסבא וסבתא מזדקנים, זה לא נעים וזה הרעה משמעותית בתנאים,
גם לנו “הילדים” וגם לנכדים.
בואו נודע בזה, זה לא נוח במקרה הקל ועצוב או מורכב לעיכול במקרה הקשה.
סבא אחד הסביר לי השבוע ש”סבתא, כבר לא אותו דבר..” שקשה לה לארח גם את הקטנה שלנו, כולל לינה.
“היא עדיין מחלימה, צריכה לישון מוקדם ולנוח באמצע היום..”
ואני מנסה להסביר לו ש”הקטנה מתעקשת. היא כבר גדלה. זה בסדר. היא נסיכה רגועה, לא דורשת תחזוקה גבוהה”.
אבל הוא לא משתכנע. הוא פוחד, והבת שלי תוך כדי, לא מקלה עלי את השיווק.

"סבתא תיראי: אולימפיאדה!"

היא לא מבינה וגם, לא אכפת לה כי היא רק בת 4 ובשיא אונה ובהתאם לגילה, חיה בעולם בו הכל אפשרי ואין שום מגבלה.
היא הכי אוהבת להיות אצל הסבים ובשבילה כל יום שם, הוא בגדר קייטנה.
היא משחקת עם סבתא גרדה בהתעלמות מוחלטת מגילה, ונדמה שהיא מחזירה אותה, גם אם לרגע, לפחות בדמיון, לגרמניה, לילדותה שלה.
היא קמה בבוקר ומתכננת ללכת לשחק אצלה בפליימוביל בן 40 שנה, ולרחוץ אצלה את הבובה.
כשסבתא מגיעה בהפתעה, דוהרת על הקלנועית שלה, היא מיד מזנקת לעברה, עולה מקדימה ומצפצפת כמה שרק אפשר בצפצפה.
כשמסתבר לה שהתוכנית שלה משתנה, היא מיד מציעה לסבתא ללכת איתה במקום זה לבריכה.
סבתא מסתכלת עליה, מתפעלת ממרצה הבלתי נלאה ומנסה להדביק את הקצב, כמו ילדה, שוכחת את גילה.
כשסבתא מתעייפת, היא פונה לעברי ושואלת בתמיהה אמיתית: ״מאיפה יש לה כוח?..״
״מזה שהיא בת 4 ואת בת 90״ אני משיבה, ורואה שאפילו היא, שוכחת את זה לפעמים.
.
גם סבתא השניה כבר חולה.
בטיול לברלין היא כמעט נפלה בבריכה ואנחנו חשבנו שהיא ממחיזה לנו כהרגלה, סצינה מצחיקה.
כשהתקרבתי בשחיה וראיתי את אחותי מזילה דמעה, הבנתי שסבתא פתאום קצת חלשה. שקופא לה הגוף בלי התרעה וכשהולכים בשלג היא מחזיקה לאחי את היד לא כי הוא פוחד כמו פעם, אלא כי היא הפעם, צריכה תמיכה.
והיא עדיין לא מודה. וזה עוזר גם לי קצת להיות לפחות חלקית, בהכחשה מגינה ונוחה.
.
אחת משלושת הסבתות, היא אמא שלי.
אמא שלי המגניבה. אמא שלי המצחיקה. אמא שלי שאף פעם לא מתעייפת ומתדלקת באוויר, תוך כדי תנועה.
אמא שלי שהיתה רוקדת איתנו והורגת נחש עם מגרפה.
אמא שלי שסירבה שנים למנקה, כי אף אחד לא צריך לנקות במקומה.
היא היתה צדה עכבישים שהפחידו אותי, חפרה עם ‘טוריה’ ערוגות ונטעה עצי פרי במשק.
אמא שלי שהלכה לדבר עם השכן המפחיד כשהבן שלו הציק לי בהסעה.
.
היא עזרה לי כשילדתי, ישבה לידי שחליתי, תלתה לי כביסה, וכל פעם שהיתה נכנסת אלי הביתה ברגעי מצוקה, אז הכל היה מסתדר בין רגע כמו רוח סערה.
היא אף פעם לא ריחמה, לא עלי ולא על עצמה.
היא אישה נמרצת וחזקה. היא מולטי טאסק במלוא מובן המילה.
כל חיינו הצעירים היא עבדה בבית ספר כמורה, בבית בצהרון שהקימה, בתפירה או בבישול ומכירה.
היא מבשלת לנו את האוכל הכי טעים בעולם ומשחקת עם הנכדים משחקי קופסא.
היום היא מתעמלת רק בבריכה ולעיתים הרבה יותר קרובות היא לא מודה בזה, אבל היא יותר עייפה.
וכל הזמן אני שוכחת שהיא חולה.
.
כי כשאני מסתכלת על אמא שלי, אני רואה את האישה הכי חזקה,
שהיתה שועטת החוצה באמצע הלילה, ראשונה, עם ‘קודי’ הכלבה, כשהיה חשש לפריצה.
אמא שלי מרססת לבד את הגינה, מגדלת תרנגולות, אין לה גנן, פותחת לבד סתימות בביוב ומכינה בקלילות עם אחיותיה קייטרינג ל- 100 איש, כי החלטנו לחגוג את הברית בחצר שלה.
.
כשהיינו ילדים היא נהגה באל קמינו אדומה והיתה חוצה מהר ‘במפרים’ בכביש בכוונה, כדי שנעוף באויר ונתפוצץ מצחוק תוך כדי נסיעה.
אמא שלי עדיין מעסיקה את הבן שלי בגיזום שיחים בגינה, נותת להם 5 ש״ח על כל שקית עלים שהם אוספים ואופה איתם פיצות לבקשתי, מחיטה מלאה.
.
גם לסבים בקיבוץ הם מאוד אוהבים ללכת, כי כאן הם מלכי העולם, כמו שאני הייתי אצל סבתא רוזה שלי.
כמו סבתא שלי, הם תמיד אוהבים אותם כמו שהם, מעולם לא שופטים או מבקרים אותם ולא חשוב מה הם עשו, תמיד לשם הם חוזרים כמנצחים וסבתא מתפוצצת מצחוק מכל הכשלים.
.
אני רואה את הילדים שלי היום, שזכו בסבים מדהימים מ-2 הצדדים. סבים שיעשו כמעט הכל למענם ולא ירשו לנו להחמיר איתם.
אני צופה בילדיי מסרבים לאפשר להם להזדקן, מזיזים בכוח צעירותם את מחוגי השעון אחורה,
קופצים עליהם בצהלה שמניחה שהם איתנים
וזונחים כל שיחה על כך שהם מזדקנים.
הם מקימים אותם מכסאם, ומאלצים אותם לעכב את זקנתם – כי מי רוצה להיפרד מכל הטוב שבעולם?
.
וגם אני מסתכלת מהצד, יודעת שאי אפשר ועדיין מקווה בכל ליבי, שיצליח להם.
יש סיבה כנראה שאלוהים לא נתן לנו בנושא הזה, את זכות הבחירה.
.
אצלנו במשפחה לא שולחים זקנים לבית אבות, אקסלוסיבי ככל שיהיה.
הזקנים חיים בביתם שלהם עד שהספיק להם לחיות. הילדים סועדים אותם בביתם ועוזרים להם להזדקן. מתמודדים יום יום עם הקשיים הפיסיים והנפשיים, רוטנים, בוכים וממשיכים.
סבתא שלי עשתה זאת ל״סבתא הגדולה״, אמא שלי עשתה את זה לאמא שלה  ואני..
אני בת 41 ולי עוד מוזר לחשוב שאמא שלי מפסיקה לאט לאט לטפל בי.
.
אז גם אני, לפעמים מתפללת לאלוהים שיאט את הזיקנה, שיהיה לטובתה, לטובת הנכדים שלה וכן, גם לטובתי. מה אכפת לו? אין לו בעצם מה להפסיד,
ולנו לעומת זאת, יש עוד הרבה מה להרוויח.

עוד מהבלוג של יפית כהן

תצוגה מקדימה

מ-0 לקוחות, לעשרות לקוחות בשמונה חודשים.

כשאני פוגשת אנשים חדשים, השאלה השניה בערך שאני שואלת אחרי סמול טוק בסיסי שכולל "נעים מאוד" היא: "מה אתה עושה?.." כשהמשכה המתבקש הוא לרוב: "ממתי אתה עושה את זה?.." השיחה בדרך כלל מתפתחת הלאה אל: "מה עשית לפני שהיית...?" והמעניינת...

אמא, חייבת להיות דרך אחרת

שכנה יקרה שלום, מידי פעם בערב, אני יושבת במרפסת ביתי וצופה מבחוץ במסך הטלוויזיה הנמצא מעבר לדלת הזכוכית. בעודי מנסה להקשיב לתוכנית המתרחשת בפנים, דעתי מוסחת מהמולת המתרחש בחוץ, מתחת למרפסתי, בתוך ביתך. פעמים רבות ניסיתי...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

דברים שהייתי צריכה לדעת בגיל 18

עצמי היקרה, יש דברים שעוד יקרו לך ולא חשוב כמה תתכונני, עדיין תהיי מופתעת ותצטרכי להיות אמיצה ולהתמודד. תאמיני לי, שמכל דבר את תלמדי משהו, במיוחד ממה שיהיה הכי פחות נעים. ובכל זאת, יש כמה דברים שכדאי שתדעי ושאני יכולה...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה