הבלוג של יפית כהן

בדרך לעבודה

מאמנת עסקית אישית | מומחית בניהול ויצירת קריירה ואימון בכירים | מנחת סדנאות | כותבת. https://www.facebook.com/yic.yafitcohen בעלת תואר שני במנהל עסקים. www.yic.co.il

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מיוני 2011

בעידן של אלימות, דיכוי, התפרצויות זעם וכעס, קשה לראות לפעמים את האור בקצה המנהרה. אפשר רק לסמוך על זה שהוא שם, ויום אחד, כל זה ישתלם.

25/06/2012

הדרך המקצועית שלנו, כמו דרך חיינו בכלל, רצופה הצלחות, נקודות מפנה, אכזבות ולעיתים אף רגעי משבר.
אני מאמינה שרגעי משבר בחיים הם הזדמנויות בתחפושת ולרוב הן מחופשות כל כך טוב, עד כי איננו מזהים אותן בזמן אמת, אלא רק בדיעבד.

תלמיד שלי אמר לי פעם שהמילה “משבר” בסינית מורכבת משני הסימנים של “סכנה” + “הזדמנות”,
וסבתא שלי ממצריים תמיד אמרה: “כל עכבה לטובה”.
שניהם כנראה התכוונו לכך שלפעמים, החיים בועטים אותנו בניגוד לרצוננו אל המקום שבו עלינו להיות, לטובתנו, גם אם אנו לא רואים זאת כרגע, לא מבינים למה זה קרה לנו? או איפה בשם האל, הטובה בתוך כל העכבה הזו?!

לפעמים, לולא מה שקרה לנו, אולי לעולם לא היינו עושים את השינוי שבדיעבד, נשמח לברך עליו.

היום אני מבינה שצמחתי הרבה מה”לא” שקיבלתי, לפחות כמו מה”כן”, אם לא יותר. חשבתי שהיו אלה משברים, אך מסתבר שהם היו נקודות מפנה וכשבחרתי לאמץ אותם במקום להתנגד למה שכבר ממילא קרה, הן הפכו להזדמנות.

חלק מהדלתות בכלל לא נפתחו בפניי, חלק נסגרו בפניי כשניסיתי להיכנס וחלק נטרקו בקול תרועה רמה והותירו אותי המומה מצידו השני של הפתח.
לפעמים זה לא היה נורא כל כך ולפעמים זה כאב במיוחד, אבל כל אכזבה הביאה אותי להיות מי שאני היום וכל דלת שנסגרה, אפשרה להרבה דלתות אחרות להיפתח במקומה.

אז האם לא כדאי לבחון בדיעבד גם את כל ה”לא” שקיבלנו בחיינו? את כל המקומות שנפגענו מאחרים ואת כל האכזבות, ואולי זה בעצם תרם לנו וכיוון אותנו למקום הנכון?

החלטתי לאסוף חלק מהדלתות שלי, לבדוק מה קרה מאז ולהודות על הכל: הטוב, הרע והלא נורא:

תודה להורים שלי שהולידו אותי באהבה כילדה אמצעית וחסרת פואנטה (בלי כוונה, מעצם המיקום) אחרי בת בכורה ולפני הבן הזכר המיוחל. בזכות זה עבדתי חצי מחיי כדי להבין מה הפואנטה שלי. תודה שהנחתם שאני תמיד מסתדרת וכך למדתי להסתדר לבד, להודות בחולשה לפעמים ולבקש עזרה.

תודה למורה שלי לריקוד מכיתה א’ ששמה אותי תמיד מאחור ואמרה לי שזה בגלל שאני גדולה (יחסית לשאר הבלרינות בנות גילי). בזכותך רקדתי 10 שנים אחר כך טוב יותר, כי חשבתי שרק אם אהיה מעולה, זה יגרום לך לשנות את דעתך.

תודה לחברת ילדות שלי שניתקה עימי קשר באמצע החיים, חסרה לי מאוד אבל לימדה אותי שכוונה טובה זה לא מספיק ועלי לחשוב טוב לפני שאני מדברת.

תודה לארס החביב מקורס קצינים שאמר לי שאם רק הייתי 5 ק”ג פחות, הוא היה יוצא איתי. הוא לימד אותי שלכל סיר יש מכסה.

תודה לחיל האוויר שלא קיבל אותי למודיעין אויר. בכיתי כל הדרך משדה דוב ברגל, לדירה של אחותי בדיזינגוף לבושה מדים חדשים בלי מכפלת ועם קיטבג מאובק על הגב. הצלתם אותי ממה שמאוד רציתי ובדיעבד ממש לא התאים לי.
שלחתם אותי להיות מזכירה זוטרה, לקצין זוטר, בבסיס משמים – מאוכזבת ושבורת מוטיבציה. בזכותכם למדתי ליצור לעצמי, בעצמי, את עתידי מעתה, ולא לסמוך על מזל או הסתברות. שם גם נשבעתי בליבי לעולם, להעריך מזכירות באשר הן, במיוחד את שלי.

תודה לרס”ר המטבח בבסיס חיל האוויר אי שם במרכז, שהתעלל בי בטיגון שניצלים לכל הבסיס במשך יומיים ברצף עד כי חשתי שנטגנה רוחי וכל מה שנותר ממנה הוא ריח שרוף שארבע מקלחות ואלף דמעות לא הצליחו להסיר. תודה שהתעקשת ללמד אותי איך לנגב את הרצפה כמו שאתה מבקש ולהקיש עם המגב פעמיים לפני להמשיך. נשבעתי באותו הערב לעצמי שלא אעשה עוד מטבחים בחיי והגשתי מועמדות לקורס קצינות. כך הגעתי לתפקידים מעניינים, זכיתי בפרס קצינה מצטיינת בכל חיל האוויר והכרתי את בעלי.

תודה לאוניברסיטת בר אילן שלא קיבלה אותי למה שחשבתי שנכון לי וכך “נאלצתי” ללמוד רק מה שמעניין אותי ולחכות לראות לאן זה יוביל אותי בחיי.

תודה למפקד היקר שלי מהצבא שאמר שלא יעביר אותי תפקיד למרות שסבלתי והוסיף כי “את, הבעיה שלך היא שאת רצה למרחקים קצרים” וגרם לי לנסות זמן מה לרוץ ל’מרחקים ארוכים’ ומשעממים עד שלמדתי שיש אנשים שהם יזמים ופרויקטאליים ושלכל אחד יש את הדרך שלו לעשות דברים.
תודה שאילצת אותי למצוא את הדרך שלי וללמוד להפסיק את הסבל, בעצמי.

תודה לבוס שלי שפיטר אותי בתחילת ההיריון. בזכותך נאלצתי להילחם על זכויותיהן של נשים הרות, לעבור דרך לא פשוטה כדי לזכות, ולבחון כיצד אני שומרת על ערכיי, גם בשעה קשה. זכיתי להישאר עם ביתי בבית כמעט עד גיל שנה, להפוך לעצמאית ולחפש לי דרך חדשה.

תודה לאדם הראשון שאמר לי “מי את שתהיי יועצת שיווקית?” וגרם לי להוכיח לעולם שאני כן ואחרי הפגישה עימו, גייסתי את הלקוח הראשון שלי כעצמאית.

תודה למורה שלי בקורס ש”ירדה” עלי ליד כל הכיתה ואילצה אותי לצאת מהרגלי, להתגבר על הבושה ולגשת לדבר עם מי שפגע בי.

תודה לכל מי שנתן לי אי פעם עצה גרועה וגרם לי להקשיב בפעם הבאה, קודם לעצמי.

תודה לחברה שהתעלמה ממני ולא החזירה לי טלפונים למרות שתמיד הייתי שם בשבילה. מאז אני יודעת איך זה מרגיש כשמתנתקים ממך ואתה לא יודע למה? ונזהרת שלא לעשות את זה למישהו אחר.

תודה לתלמיד הראשון שכעס עלי והתנגד לכל מילה שאמרתי ולימד אותי שגם התלמיד הכי מאתגר שלי, הוא השתקפות שלי ושל מי שהייתי אז.

תודה על הביקורת השלילית הראשונה שקיבלתי מקורא, שהזכיר לי שאני כותבת לא רק לעצמי אלא לעוד הרבה אנשים שאני לא מכירה.

תודה לכל מי שלא היה מרוצה ממני, וגרם לי לבדוק אם אני מרוצה מעצמי.

תודה ללקוח הראשון שפיטר אותי בהפתעה ואיתו נעלמה לה ביום אחד, 90% מההכנסה שלי. לימדת אותי לפזר את הכנסותיי בין יותר גופים ואיך לגייס תוך שבועיים, שלושה לקוחות חדשים.

תודה לבת שלי ששמה לי מראה מול הפנים ואומרת לי כל יום בדיוק מה שהיא חושבת עלי ואיזה אמא עלי להיות לדעתה. תודה שאת מתווכחת איתי ולא מוותרת, כי את גורמת לי לרטון ואז להשתפר.

תודה לבן שלי שכותב ושם לי במשרד שלט “אני אוהב אותך” כשהוא מרוצה ממני ומחליף אותו בשלט “אני שונא אותך” כשהוא מאוכזב. אתה מלמד אותי כמה הכל זמני והאימהות הפכפכה. אני אוספת את השלטים, ובסוף החיים נתקזז.

תודה לכל מי שאי פעם נפגע ממני, אמר לי את זה ואילץ אותי להקשיב לו.

תודה ענקית לכל מי שאי פעם אמר לי “לא” וסגר בפני את הדלת וכך אתגר אותי לחזור עם מפתח אחר או למצוא חלון. בזכותכם אני יודעת היום שתמיד יש דרך, גם אם זמנית, עדיין לא מצאתי אותה.

מהטמה גנדי אמר: “בהתחלה הם מתעלמים ממך ואז הם צוחקים עליך ואז הם נלחמים בך ואז אתה מנצח”.

אנחנו גדלים ומתעצמים מרגעי משבר, לא פחות מרגעי חסד.
כשעברנו את זה בעצמנו, אנחנו יודעים על בשרינו את מה שלא ניתן ללמד, אלא בהתנסות, וכך הופכים גאים במה שהשגנו, הרבה יותר ממה שקיבלנו בחינם.

כל הדלתות שננעלו בפניי, הצילו אותי ממי שהייתי אז, וממי שחשבתי שרציתי להיות.

www.yic.co.il

עוד מהבלוג של יפית כהן

תצוגה מקדימה

מ-0 לקוחות, לעשרות לקוחות בשמונה חודשים.

כשאני פוגשת אנשים חדשים, השאלה השניה בערך שאני שואלת אחרי סמול טוק בסיסי שכולל "נעים מאוד" היא: "מה אתה עושה?.." כשהמשכה המתבקש הוא לרוב: "ממתי אתה עושה את זה?.." השיחה בדרך כלל מתפתחת הלאה אל: "מה עשית לפני שהיית...?" והמעניינת...

אמא, חייבת להיות דרך אחרת

שכנה יקרה שלום, מידי פעם בערב, אני יושבת במרפסת ביתי וצופה מבחוץ במסך הטלוויזיה הנמצא מעבר לדלת הזכוכית. בעודי מנסה להקשיב לתוכנית המתרחשת בפנים, דעתי מוסחת מהמולת המתרחש בחוץ, מתחת למרפסתי, בתוך ביתך. פעמים רבות ניסיתי...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

דברים שהייתי צריכה לדעת בגיל 18

עצמי היקרה, יש דברים שעוד יקרו לך ולא חשוב כמה תתכונני, עדיין תהיי מופתעת ותצטרכי להיות אמיצה ולהתמודד. תאמיני לי, שמכל דבר את תלמדי משהו, במיוחד ממה שיהיה הכי פחות נעים. ובכל זאת, יש כמה דברים שכדאי שתדעי ושאני יכולה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה