הבלוג של יפית כהן

בדרך לעבודה

מאמנת עסקית אישית | מומחית בניהול ויצירת קריירה ואימון בכירים | מנחת סדנאות | כותבת. https://www.facebook.com/yic.yafitcohen בעלת תואר שני במנהל עסקים. www.yic.co.il

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מיוני 2011

כן אבי, חטאתי. לולא קשר אישי להפקת התוכנית, לא הייתי כנראה צופה לעולם ביצירת המופת הטלויזיונית: “היפה והחנון”. ביקשתי לצמצם את בורותי במדיה הפופולרית וצרפתי אלי ברוב עוונותיי, את ביתי בת ה-9 שהביעה התעניינות אנתרופולוגית בתופעת הנשים בנות 20 שאינן יודעות היכן מדינת ישראל ממוקמת על מפת העולם ואיזו מלחמה מסתורית ארכה שישה ימים?! באתי לצמצם ויצאתי מספרת.

03/06/2012

פרק השבוע של “היפה והחנון” נפתח במשחק המדמה טירונות בצבא כאשר המשתתפים לבושי מדים והמנחה דמוי מ”פ הסביר בתחילתו כי “הבנים יצטרכו להתמודד במשימות שיוכיחו אומץ, גבורה וגבריות, והבנות יצטרכו להתמודד.. בלי איפור ומקלחת”?!

צבא ישראל – שנת 2012 – גרסת הריאלטי. הבנתי שאני ועמיתתי הצעירה בבעיה.
התוכנית בהחלט מצחיקה וערוכה היטב יחסית לז’אנר אליו היא משתייכת. היא בידור להמונים וממש לא ‘ריאלטי’ במובן המציאותי של המילה, ואת החלק הזה אפילו הבת שלי בהחלט הבינה.
אך מכאן ואילך, הבעיה הערכית רק הלכה והחמירה עד שכיביתי את המסך בבהלה, אחרי שהוצגה המשימה הראשונה.
במשימה, הנשים נכפתו לעמוד והבנים היו צריכים להצילן ע”י משימות “גבריות” בניהן ירי בדמויות קרטון ש”אינם סלבס”, בעוד העלמות הסובלות מתלוננות על ייאוש והעדר תקווה.
הבת שלי שנראתה מאוד משועשעת, שאלה בתבונתה כי רבה: “למה הבנות לא מצילות את הבנים?.. ולמה הן לא מנסות בכלל, להשתחרר בעצמן?”.
“כי זה משחק” השבתי “והן לא התקבלו אליו בזכות תבונתן”.

נזכרתי שלפני שבוע בישרה לי ביתי שהיא רוצה להיות טייסת בחיל האוויר ושאלה אותי “איך זה שאת מעולם לא ניסית?”
הסברתי לה שבזמני לא הייתה כזו אופציה, דבר שהשאיר אותה מופתעת ולא מבינה. “פעם” ניסיתי להסביר את התופעה המוזרה, “לא איפשרו לבנות לשרת בתפקידי לחימה”.
“למה?!” היא המשיכה ושאלה, “שאלה טובה” מצאתי עצמי משיבה ומודה לתוכנית שעוררה מחדש את השיחה.

הבנתי מיד שאת השיעור הזה בהיסטוריה היא לא תלמד בבית הספר, לא בטלוויזיה ובטח שלא בצבא. שיש סיפור חשוב על ילדה שהייתה גם חנונית, גם יפה, גם אמיצה ובעיקר מעוררת השראה, שהיא וילדות אחרות חייבות להכיר.

“אני רוצה לספר לך סיפור. סיפור שקרה פעם באמת, בקיץ, לפני 17 שנה. סיפור על ילדה שקראו לה אליס מילר, ששינתה את ההיסטוריה שלה ושל בנות אחרות וקבעה מציאות חדשה בצבא”.

הסיפור שכל ילדה צריכה להכיר

“פעם הייתה נערה רגילה, חנונית יפה וגם חכמה. קראו לה אליס מילר.

היא לא הייתה בת מלך ולא נסיכה, היא הייתה נערה שחלמה להיות משהו שהיא לא ידעה, שלא ירשו לה להיות.
היא עלתה לישראל מדרום אפריקה עם משפחתה כשהייתה בת שש והיא חלמה להיות אסטרונאוטית. היא רצתה לטוס בחללית, לרחף בחלל ללא משקל, לחקור ולגלות עולמות חדשים. היא ידעה שבשביל להיות אסטרונאוטית היא צריכה להיות קודם טייסת בחיל האוויר. לכן השיגה ציונים טובים בבית הספר והתקבלה לאוניברסיטה הטכנולוגית הטובה ביותר במדינה ולמדה 4 שנים תעופה ואווירונאוטיקה ולאף למדה ונבחנה וקיבלה רישיון טיס אזרחי. נדמה היה שכעת השמיים כולם פתוחים בפניה והשלב הבא בתוכניתה היה לעבור הכשרה כטייסת צבאית ולהיות טייסת בחיל האוויר.

היא פנתה לצבא לקראת גיוסה וביקשה לעבור מבחנים לקורס טייס.
הצבא לא הסכים לתת לה אפילו הזדמנות להיבחן ואמר לה שזה בגלל שהיא אישה. נשים הם חשבו להם, לא יכולות להיות טייסות בצבא. הן יכולות להטיס מאות נוסעים ברחבי העולם במטוסים גדולים ואף להגן על מדינתן במטוסי קרב, אבל לא בישראל. אבל אליס החליטה שהיא רוצה להיות טייסת, דווקא בצבא בישראל.
אפילו נשיא המדינה שלה שקראו לו עזר ויצמן זלזל בה  ואמר לה “תשמעי מיידלע, את ראית פעם גבר סורג גרביים? ראית פעם אישה כירורגית או מנצחת על תזמורת? נשים לא מסוגלות לעמוד בלחצים הדרושים מטייסי קרב”.

אליס אולי נעלבה אבל לא ויתרה. היא פנתה לבית הדין הגבוה לצדק שנמצא אפילו מעל לנשיא המדינה, וביקשה צדק. היא האמינה שיש לה את כל מה שצריך כדי להיות טייסת.

נציגי הצבא המכובדים הגיעו לדיון וטענו כנגדה שלנשים יש בעיה שהן נישאות, נכנסות להריון ויולדות. הן מחסירות בגלל זה ימי עבודה ולכן לא משתלם לצבא לגייסן כטייסות. הם טענו שיצטרכו להתקין שירותים ומקלחות מיוחדים לבנות ושנשים ‘אינן תוקפניות מטבען ומתקשות יותר לתפקד בתנאי לחץ’.
הם חשבו גם שלבנים בקורס זה מאוד יפריע ויבלבל אותם.
הם לא ידעו שלא כל הטייסים תוקפניים מטבעם, שנשים יכולות לעשות כל מה שירצו ויש להן חוכמה מיוחדת שיש רק לנשים. הם לא סמכו על הבנים והבנות שיצליחו להסתדר טוב ביחד ולא הבינו כמה בנות יכולות להיות מעולות במה שהן בוחרות לעשות, ושבכלל לא חשוב אם אתה בן או בת, מה שחשוב זה מה יש לך לתת ועד כמה אתה מוכשר באמת.

הצבא גם שכח כמה נשים לוחמות אמיצות היו פעם בצבא לפני קום המדינה, בארגון “ההגנה” וב”פלמ”ח”, ששרתו כלוחמות בחזית ואפילו כטייסות קרב. הם שכחו את חנה סנש הצנחנית שנהרגה בעת מילוי תפקידה ועוד אלפי נשים אחרות ברחבי העולם שנלחמות ומגנות לצד גברים על ארצם.

אליס הופיעה אף היא בבית הדין והסבירה את הצד שלה. היא הייתה רק נערה צעירה אך היא הייתה בטוחה שהיא יכולה ולכן נעזרה בנשים חכמות וחזקות נוספות ובגברים אמיצים שחשבו שהיא צודקת ובאו לעזרתה.

בית הדין והשופטים בו, היו חכמים יותר מהצבא. הם זכרו את כל מה שהיה ובעיקר זכרו חוק חשוב שכולם שכחו ולפעמים שוכחים גם היום:
החוק שקובע שכל בני האדם שווים וצריך לתת הזדמנות שווה לכולם.
כל אחד יכול לבחור להיות מי שירצה להיות, בין אם הוא חיילת או חייל, איש או אישה, יפה או מכוער,  שמן או רזה והם קבעו לצבא הגדול והחזק שמהיום אסור יותר לפסול אדם בגלל שנולד בן או בת ושלכולם יהיו זכויות וחובות זהים. וכך עוד חתיכה בהיסטוריה של הצבא, התחילה להשתנות.

עכשיו שהדרך נפרצה, ניסתה אליס להיבחן לקורס טייס, אך הצבא קבע שהיא לא התקבלה והפעם בגלל סיבה מוזרה שנקראה “עודף מוטיבציה”. “עודף מוטיבציה” זה אומר שהאדם מאוד מאוד רוצה משהו, שהוא משתוקק כבר להתחיל, שהוא מאוד נלהב עד כי יעשה כמעט הכל כדי להצליח. אבל חיל האוויר חשש מאנשים כאלה והעדיף להשאיר את אליס בחוץ.

אליס ניצחה

אליס האמיצה לא הפסידה והצבא, בהחלט הרוויח.

היא שירתה בצבא לא כטייסת, אך בזכותה נפתחו בפני נשים אחרות כל מיני תפקידים בצבא שהיו עד אז סגורים בפניהן.
נשים יכולות היום להיות טייסות, חובלות בחיל הים ואפילו כמה תפקידים במשמר הגבול ובחיל התותחנים.
הצבא, שלא ידע מה הוא מפסיד, הרוויח נשים לוחמות אמיצות ומוכשרות שתרמו מאז הרבה לביטחון המדינה.

מאז הקביעה של בית הדין הגבוה לצדק, התקבלו נשים לקורס טיס וחלקן סיימו אותו בהצלחה. כך, הפכה רוני צוקרמן לטייסת הקרב הראשונה בצבא.

(הטובות לטיס)

אבל עד היום, עדיין קיימים בצבא תפקידים הסגורים בפני נשים בחיילות השונים. 10 שנים אחרי שאליס מילר פתחה את השמיים בפני נשים, סיימה החובלת הראשונה את הכשרתה בחיל הים. למרות האמונות התפלות של הגברים על הספינה, אף ספינה לא טבעה בגלל הקצינות החדשות.
החובלות הצעירות ישנות על מזרנים בחדרים קטנטנים כמו הגברים, לומדות אותו מספר שנים ועושות בדיוק את אותם דברים אבל עדיין, לא נותנים להן לפקד על ספינות או על צוללות.
אז הים עדיין לא לכולנו פתוח, אבל כמו כל השאר, הוא עוד יפתח.
יום אחד תבוא ילדה אמיצה חדשה שתחלום להיות צוללנית או מפקדת של ספינה ולא תוותר על חלומה.

והן חיות באושר עד עצם היום הזה..

אליס נסעה מאז להודו, התאהבה והתחתנה ואפילו ילדה בת. היא לא ויתרה על מה שהיא מאמינה ועוסקת במה שאהבה נפשה. היא עדיין מנסה לשנות תפיסות עולם מיושנות ולעמוד חזקה מול אנשים עקשנים שלא רוצים לאמץ דברים חדשים וטובים. היא הקימה עם בעלה חווה אקולוגית והיא פועלת להגנת הסביבה ולהקמת בריכות שחיה בריאות לילדים ומבוגרים.

אליס היא אישה מיוחדת אבל לא יותר מיוחדת ממך.
כל ילדה היא מיוחדת בדרכה שלה ולכל ילדה יש מתנה גדולה שהיא יכולה לתת לעולם. זו רק בחירה. אין גברי ונשי – בחרי לעצמך מה מתאים לך ונסי.
את יכולה לבחור להיות לוחמת, מגשרת, מאמנת, תותחנית, ספרנית או רקדנית וגם הכל ביחד. וכל ילד יכול להיות, בדיוק את אותם דברים.

(הנסיכה הלוחמת)

לכל ילדה יש את כל מה שהיא צריכה היום, כדי להיות מי שתרצה להיות ולהעז לחלום – ולכל חלום שרוצים להגשים, יהיו כמה מחסומים בדרך.
לפעמים הם יופיעו כמו רוחות וגשמים כשאת מנסה לבנות בית. לפעמים כמחלות או חוסר כסף או כאנשים שמרנים. לפעמים הם מופיעים כדעות קדומות שנראות כחומות גבוהות עם הרבה שומרים, שנראה שלא יישברו בחיים.

כל חלום אפשר להגשים אם תעיזי לא לחשוב כמו רוב האנשים.
תמיד תמצאי אנשים נפלאים שילכו איתך ויאמינו כמוך, שאין כוח בעולם שיכול להחליט או לקבוע בשבילך, חוץ ממך עצמך.”

עוד מהבלוג של יפית כהן

תצוגה מקדימה

מ-0 לקוחות, לעשרות לקוחות בשמונה חודשים.

כשאני פוגשת אנשים חדשים, השאלה השניה בערך שאני שואלת אחרי סמול טוק בסיסי שכולל "נעים מאוד" היא: "מה אתה עושה?.." כשהמשכה המתבקש הוא לרוב: "ממתי אתה עושה את זה?.." השיחה בדרך כלל מתפתחת הלאה אל: "מה עשית לפני שהיית...?" והמעניינת...

אמא, חייבת להיות דרך אחרת

שכנה יקרה שלום, מידי פעם בערב, אני יושבת במרפסת ביתי וצופה מבחוץ במסך הטלוויזיה הנמצא מעבר לדלת הזכוכית. בעודי מנסה להקשיב לתוכנית המתרחשת בפנים, דעתי מוסחת מהמולת המתרחש בחוץ, מתחת למרפסתי, בתוך ביתך. פעמים רבות ניסיתי...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

דברים שהייתי צריכה לדעת בגיל 18

עצמי היקרה, יש דברים שעוד יקרו לך ולא חשוב כמה תתכונני, עדיין תהיי מופתעת ותצטרכי להיות אמיצה ולהתמודד. תאמיני לי, שמכל דבר את תלמדי משהו, במיוחד ממה שיהיה הכי פחות נעים. ובכל זאת, יש כמה דברים שכדאי שתדעי ושאני יכולה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה