הבלוג של יפית כהן

בדרך לעבודה

מאמנת עסקית אישית | מומחית בניהול ויצירת קריירה ואימון בכירים | מנחת סדנאות | כותבת. https://www.facebook.com/yic.yafitcohen בעלת תואר שני במנהל עסקים. www.yic.co.il

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מיוני 2011

מה “הקול” הייחודי שלך? במה את טובה במיוחד? האם אצלך זה הקול? הידיים? ההומור או הרגליים? עד איזה גיל עוד ניתן לגלות כשרון חבוי? והאם כשרון בלבד זה מספיק? בני לך ראליטי קטן משלך!

17/01/2012

תוכנית הטלוויזיה “The voice” שעלתה לאוויר לפני שבוע, היא תחרות שירה הבנויה על הפורמט האמריקאי המצליח. בתוכנית נבחנים המועמדים רק עפ”י הקול וכשרון השירה שלהם ולא, נניח עפ”י כריזמה, מראה, או נוכחות בימתית. הנבחנים עוברים את האודישן לתוכנית מול קהל ‘חי’, כאשר השופטים יושבים עם גבם למועמד ולבמה ומסתובבים רק כאשר אהבו את מה ששמעו.

ומי הם המועמדים?
כבכל ראליטי, הקאסט מורכב מאנשים שונים ומגוונים, ממוצאים שונים, בגילאים שונים ולכולם מכנה משותף אחד לפחות: הם סבורים שיש להם את זה!
הם חולקים גם חלום משותף: הם רוצים להיחשף ולהצליח כזמרים.

כל תוכניות הראליטי מהז’אנר הזה מיועדות לאתר כישרונות במקצועות בהן ההשכלה הפורמלית אינה הכרחית או שהכישרון כביכול, עומד בפני עצמו וחשוב יותר כמנבא הצלחה (כגון ‘סטייליסטים קרב אפנה’, ‘פרויקט מסלול’, “המאסטר שף הבא של ישראל’ וכו’).
שהריי אי אפשר לעשות תוכנית על “הרופא הבא של ישראל” רק על בסיס כישרון, אלא אם סיים קודם 7 שנות לימוד (אם כי זו יכלה להיות תוכנית מאוד מעניינת מבחינת משימות..).

כל מי שסבור שייעודו נמצא באומנויות הבמה למיניהם, ראליטי בהחלט יכול לקצר את דרכו לשם. אך מה עם כל אותם הכישרונות שאינם בימתיים ושראויים אף הם לפרוץ ולהתגשם? מה עם אלה שכישרונם אינו the voice ? אלא the hands, the brain or the legs?

דמיינו לכם לרגע, שהייתה תוכנית ראליטי כזו לכל מקצוע.

בתוכנית “הכישרון החבוי” (שזה עתה המצאתי) או “הכישרון הבא של ישראל”, כל אדם שחושב שיש לו סיכוי להיות מטפל, אופה, גננת, מנהיג או “המתכנת הבא של ישראל”, היה מגיע לאודישן בפני מיטב אנשי המקצוע המובילים, או לפחות המפורסמים בתחום, כשהוא ללא כל ידע מוקדם או השכלה פורמלית הכרחית, ומנסה את מזלו רק בזכות ‘הכישרון’ למקצוע והנטייה הטבעית?

כשאני פוגשת אנשי מקצוע מומחים בתחומים שונים, מסתבר כי ישנם בהחלט קווי דמיון משותפים לכל הרופאים, המטפלים, הספרים, הגננות ואנשי המכירות ו”כישרון טבעי” שניתן בנקל לזהות. לכל מקצוע אם כן, יבחרו הטובים בתחום כדי שיהפכו למנטורים לדור חדש של מומחים.
מי שרוצה להיות ספורטאי מצטיין לדוגמא, יכול לבוא ולהתראיין מול 3 שופטים מומחים בתחום הספורט שיבחנו מעבר ליכולות הריצה שלו, גם את מידת התאמתו לספורט המאתגר מבחינה רגשית, נכונות להשקעה, סיבולת לטווח ארוך ועוד.

המתקבלים ל”כשרון החבוי” יקבלו מנטור צמוד שילווה אותם לאורך כל הדרך, עקב בצד אגודל, בכל השלבים הנדרשים כדי להפוך לטובים בתחומם ואף יראה בהצלחת המועמד, את הצלחתו שלו. המועמד יקבל את מיטב התנאים כדי להצליח: לימודים מתאימים, תמיכה רגשית בדרך, קשרים עם האנשים המתאימים בתעשייה, שיווק והזדמנות להוכיח את כישוריו הלכה למעשה.

אין כזו תוכנית עדיין, אבל כמה נפלא זה יכול היה להיות, אם הייתה?

אם הייתה כזו תוכנית, תאורטית לפחות, לא היה עוד צורך “לבזבז” זמן יקר בניסיון עקר להצליח בתחום שבכלל לא מתאים לך לדעת השופטים, וניתן היה להתקדם מהר יותר עבור מי שסבור שחסרה לו עזרה מקצועית, הכוונה או פרסום, כדי לממש את כישרונו.

אך האם זה היה בוודאות עוזר לאנשים מוכשרים, להצליח?
האם כל מי שאינו מצליח, משמע שחסר לו הכישרון? והאם כל מי שיש לו כשרון, עתיד בהכרח עם הפרסום המתאים, להצליח?

הניסיון מראה שלא בהכרח.
הראליטי בא לספר סיפור, כמו סיפורה של נעה גולן בראל, אמא בת 40 מעין ורד וביתה של זמרת מוכשרת, שלא נתנה עד היום דרור לכשרונה יוצא הדופן, מכל מיני סיבות. לפתע עלתה לבמה בתוכנית, פתחה פיה והותירה את הקהל והשופטים נפעמים למשמע זמירותיה.
האם יש לה פוטנציאל כולל להפוך לדבר הבא כזמרת? מוקדם לומר.
כי בסוף כל סיפור, בריאלטי או באגדה, נכבים האורות בסוף התוכנית ואז מתחילים החיים האמיתיים של סינדרלה שאיננו רואים.

רובינו מקווים שהסוף טוב. שבסוף התוכנית מובטחת קריירה מדהימה ושסינדרלה לא התגרשה.
כבני אדם, אנו אוהבים ודאות בחיינו. רבים מבקשים מסלול ברור, לפני היציאה לדרך, איזה שהוא אישור חיצוני, למה שאנו חשים.

ומה אם הייתי אומרת לכם היום, בוודאות מוחלטת, שאין סיכוי שתהיו מי שאתם רוצים להיות, האם היה זה מניח את דעתכם והייתם מוותרים?!
(כי גם בראליטי, לא כל מי שלא עובר את האודישן, בהכרח מוותר על חלום חייו למרות ‘פסיקת’ השופטים).
האם גם אתה מחכה לאישור ‘שופטים מומחים’, לכך שיש לך באמת כשרון?
אם כן, מי הם ‘השופטים’ בחייך, שאתה מחכה לאישורם שאתה טוב? או שאולי השופט המחמיר ביותר, זה אתה?

ומה אם הייתי פורסת בפנייך את המסלול המדויק להגיע מהיכן שאתה נמצא היום, לאן שאתה רוצה? האם היית מוכן לעשות כל מה שנדרש, כדי להגיע לשם?

בחיים, רק “קול טוב”, יד “טובה” או כישרון זה לא מספיק וגם אישור ‘השופטים’ להיותך מוכשר, עדיין לא מנבא הצלחה ודאית.
כדי להצליח כזמר, נגר או ספר, אתה צריך עוד הרבה מעבר לכשרון טבעי.
מי שהגיע לדוגמא, לאודישן של “the voice”, כבר עשה צעד אחד מעבר לכשרון שהיה לו, אולי מאז שנולד. הוא העז.
הוא לקח החלטה נועזת לבוא לתוכנית ראליטי חושפנית שיתכן שיתקבל ויתכן שיתאכזב. הוא הסכים להיחשף מול קהל עצום (בבית ובאולפן) ולתת לחלום שלו צ’אנס עם הסיכון להתבזות. סטטיסטית, הוא העלה משמעותית את סיכוייו ‘להתגלות’. הוא יכל להמשיך לשיר באמבטיה או לחברים או להתבייש, אבל בחר לעשות מעשה.
מרגע היכנסו לתוכנית, יידרש ממנו עוד הרבה יותר מכישרון.
כמו בחיים, תידרש ממנו היכולת להתחרות באחרים טובים וכישרוניים לא פחות בתחומו. הוא יידרש לעבוד בתנאי לחץ של תוכנית, לאמץ תדמית ומראה שימליצו לו סטייליסטים, לעבוד עם מנטור עם אג’נדה משלו לגביו, ולבחור בחירות מוסיקליות שידרשו ממנו להשקיע, לצאת ממרחב הנוחות שלו ולעבוד קשה כדי לנצח.
זה חייב להיות משהו שהוא מאוד נהנה לעשות, אחרת הדרך, לעולם לא תהיה שווה את הטרחה.
רק הפרסום לבדו בהחלט עוזר, אבל אינו מחליף עבודה (ראה מגוון פליטיי ראליטי שלא שמענו עליהם מאז).

לכל אחד מאתנו יש איזשהו כשרון חבוי. מניסיוני, לרוב הוא אינו כל כך חבוי, מלבד לאדם עצמו.
מה שחבוי בסיפור הדרך של רוב האנשים, זה למה זה לא קרה להם עד היום? מה מעכב אותם מלהיות כל מה שהם יכולים להיות? ולזה עוד אין תוכנית שתגלה.
כשאנשים באים אלי לאימון על מציאת היעוד המקצועי שלהם, אני מגדירה סדרת מפגשים מתוך מודל שפיתחתי, אך לרוב ‘כישרונם’ נחשף בפניי כבר בפגישות הראשונות ולעיתים אף באופן מובהק וברור ושרק הם עצמם סרבו לראות או נמנעו ממנו מכל מיני סיבות כגון: לא כלכלי, לא מכובד מספיק, או מתוך תודעה מאוד מצומצמת לגבי כל מה שאפשרי עבורם, אם רק תדרוך רגלם בתחום.

אז מה אם אלוהים היה מגלה לנו מהתחלה את התשובה? האם המסע לשם היה מיותר? ומה אם היינו זוכרים ברגע היוולדנו מה באנו לכאן לעשות ומה היעוד שלנו, האם בטוח היינו עושים את זה?

הכישרון שעלינו ‘לחפש’ בעצמנו הוא בעצם ה’יתרון היחסי’ שלנו ואת זה אגב, לא מחפשים, אלא נזכרים בו ומוציאים אותו לפועל. השאלה היא:
“במה אני טוב במיוחד וזה בא לי בקלות יחסית לאחרים?”.
הכישרון שלך הוא משהו שאתה עושה בקלות ואחרים חושבים שזה מדהים. אל תחשוב בשלב הזה אם ניתן לתרגם זאת לכסף, כי זה תמיד יכול להפתיע.
לג’ים קארי הייתה גמישות יוצאת דופן בפנים ובגוף, שתורגמה בבגרותו למשחק קומי והפכה לסימן ההיכר שלו. מי חשב שלעשות פרצופים מול המראה, ישתלם מתי שהוא כפרנסה?

לחלק יש כשרון בולט ויוצא דופן בתחום מסוים, והם מתקשים לתרגם אותו ל’מקצוע’ או לפרנסה. לחלק יש כמה כישרונות שיש לחבר יחד לכדי קריירה ולחלק הכישרון ‘חבוי’ במובן שאינו נשמע או נראה לעיין בברור ודורש הקשבה, התבוננות ובירור.
לא באנו לעולם ללמוד את הכישרון שלנו. באנו להתנסות במה שאנו כבר יודעים, אבל שכחנו וכאן חשיבות הדרך לחשיפתו, האבולוציה והבגרות של הכישרון שבאה אך ורק עם השימוש בו הלכה למעשה ובזה לצערי, אין קיצורי דרך.
צריך להתנסות בכישרון שנדמה לנו שיש לנו, ולבדוק את זה בשטח.
רוב השופטים בתוכניות הללו, לא היו מתקבלים בעצמם לתוכנית אם היו נבחנים בתחילת דרכם. לא משום שאינם כישרוניים בהכרח אלא משום שנדרשת בשלות מסוימת ודרך לעשות. הכישרון לבדו לא באמת מספיק.
אם לאביב גפן לדוגמא, היו ‘בונים קריירה’ מחושבת, מובנית ו’הגיונית’ בצעירותו, ספק אם היה מתגלגל לאן שהגיע.

ובכן,
אתה יכול לבנות לך ראליטי קטן משל עצמך.
אם אתה מזהה יתרון יחסי כזה בעצמך, לפני שאתה פותח עסק, משקיע כסף או בוחר לימודים, בחר לך 4 אנשי מקצוע שאתה מעריך, מהתחום בו אתה רוצה להתמקצע.
מי שעושה את זה למחייתו, מחזיק בידע ששווה כסף עבורך.
ראיין אותם לגבי מה לדעתם נדרש כדי להצליח בזה? איפה ללמוד? מה עבד עבורם בקריירה ומה פחות? אני ניסיתי את זה. תתפלא כמה אנשים נדיבים במידע הזה.
אידיאלי יהיה אם תעבוד אצל אחד כזה שיכיר אותך לעומק ויוכל לחוות בהמשך את דעתו, לגבי הכישרון שלך לזה.
בחר אנשים שאינם נמצאים בחוג חבריך הקרוב אליך. כאלה שיגידו לך את האמת שלהם באופן ישיר.
בדוק בעצמך, מה נדרש מעבר לכישרון במקצוע, כדי להצליח? והאם יש לך את זה?

בהצלחה.

עוד מהבלוג של יפית כהן

תצוגה מקדימה

מ-0 לקוחות, לעשרות לקוחות בשמונה חודשים.

כשאני פוגשת אנשים חדשים, השאלה השניה בערך שאני שואלת אחרי סמול טוק בסיסי שכולל "נעים מאוד" היא: "מה אתה עושה?.." כשהמשכה המתבקש הוא לרוב: "ממתי אתה עושה את זה?.." השיחה בדרך כלל מתפתחת הלאה אל: "מה עשית לפני שהיית...?" והמעניינת...

אמא, חייבת להיות דרך אחרת

שכנה יקרה שלום, מידי פעם בערב, אני יושבת במרפסת ביתי וצופה מבחוץ במסך הטלוויזיה הנמצא מעבר לדלת הזכוכית. בעודי מנסה להקשיב לתוכנית המתרחשת בפנים, דעתי מוסחת מהמולת המתרחש בחוץ, מתחת למרפסתי, בתוך ביתך. פעמים רבות ניסיתי...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

דברים שהייתי צריכה לדעת בגיל 18

עצמי היקרה, יש דברים שעוד יקרו לך ולא חשוב כמה תתכונני, עדיין תהיי מופתעת ותצטרכי להיות אמיצה ולהתמודד. תאמיני לי, שמכל דבר את תלמדי משהו, במיוחד ממה שיהיה הכי פחות נעים. ובכל זאת, יש כמה דברים שכדאי שתדעי ושאני יכולה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה