הבלוג של יפית כהן

בדרך לעבודה

מאמנת עסקית אישית | מומחית בניהול ויצירת קריירה ואימון בכירים | מנחת סדנאות | כותבת. https://www.facebook.com/yic.yafitcohen בעלת תואר שני במנהל עסקים. www.yic.co.il

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מיוני 2011

תודה שחזרתם לקרוא את ההמשך וברוכים הבאים ל”איך נאמן את ילדינו להצלחה בקריירה? – חלק ב’”.

אז אם קראתם את הפוסט הקודם “איך נאמן את ילידנו להצלחה בקריירה? – חלק א‘”, (ואם לא, כדאי להתחיל קודם ממנו), אתם כבר יודעים כמה גדולה השפעתינו כהורים על עתידם המקצועי של ילדינו ושביכולתינו להיות המאמנים הכי טובים עבורם.
ביססנו כבר גם את מה שבטוח וידוע היום, לגבי העתיד התעסוקתי של ילדינו והם ארבעת הנחות היסוד הללו:

1. הילדים שלנו, סביר להניח שיצטרכו להתמודד בעתיד עם דברים שלא הכירו ושאנחנו לא מכירים היום, כמו שקורה לנו.
2. שעל אף כל התוכניות וההגנות, דברים שירצו ושלא ירצו, מתוכננים או לא מתוכננים, בחירות נכונות או שגויות תקרינה להם כל החיים.
לא ניתן להימנע מכך, אך בהחלט ניתן לבחור איך אני מגיב למה שהחיים מזמנים לי? איך אני מגיב ל’טעויות’ או עיכובים בדרך?
3. הילדים שלנו יזדקקו להרבה יצירתיות, חשיבה מקורית וגמישות מחשבתית ובטחון עצמי כדי להיטיב להתמודד עם כל מה שיבוא.
4. אנחנו יכולים ליצור עבור ילדינו סביבה מעודדת צמיחה ומטפחת, המאפשרת בחירה עצמאית שלו את דרכו בעולם.

איך עושים את זה? משתמשים בעקרונות המושאלים מאימון מקצועי לטובת הורות.

5 יסודות להורות מטפחת הצלחה:

1. לתת להם חכה ולא דגים.

2. לא חשוב מה יבחרו, העיקר שיאהבו את עצמם.

כתשובה לאותם הורים רבים שפונים אלי בנושא בחירת לימודים של ילדיהם למגמה בתיכון או לתואר ראשון, אני משיבה: הכי חשוב שהילד יבחר תחום לימודים שיהנה ממנו תוך כדי הלימודים ולא למען העתיד הלא נודע. חשוב יותר שירגיש טוב במה שהוא לומד ויצליח בזה, כדי שתהיה לו חוויית הצלחה מהלימודים ולא טראומה שלא יחפוץ לחזור עליה לעולם בבגרותו. גם אם יש ממוצע נדרש כדי להתקבל ללימודי המשך או לתפקיד בצבא, כדאי לפעמים להפחית לחץ מתכנון עתידי, לטובת בניית בטחון עצמי בהווה.
אם זה יעניין אותו ויהיה לו כיף, הוא מין הסתם גם יהיה טוב בזה ויצליח.

אין לנו כאמור מושג לגבי העתיד, אז בואו נתעסק בהווה ונתייחס רק למה שידוע כרגע:
במה הוא טוב היום? מה הוא הכי אוהב לעשות? איפה הוא ירגיש הכי טוב היום?
כל חוויית הצלחה בונה קומה נוספת בבנין הביטחון העצמי שלו. אין מה לעשות, מה שניתן לך, לא בונה הצלחה כמו מה שהשגת לבד. ההכרח הוא אבי כל המצאה.
אנשים שבטוחים בעצמם ואוהבים את עצמם יצליחו בכל דבר שיעשו בעתיד. יש להם ערך ברור מעצם קיומם, ללא קשר למה שהשיגו או קנו בחייהם ולכן גם אם מעמדם בעבודה, משרתם הרמה או כספם נלקח מהם, הם אינם אבודים.
אז אם הוא בחר לדוגמא בחוג ואח”כ החליט לשנות. במה אני מאמן אותו בתגובתי?
האם זה בסדר להתחרט ולשנות? עד כמה חשובה ההתמדה? מה זה אומר עלי שטעיתי או לא הצלחתי בכדורסל כמו שציפיתי? ששוב נכשלתי או שאולי אני טוב במשהו אחר?
אני יכולה לומר בביטחון מתוך מאות סיפורי חיים שפגשתי:
הדבר החשוב ביותר לילד זה בטחון עצמי ותחושת הישג!
מי שרכש את זה בגיל צעיר, יצלח ויעמוד איתן מול כל אתגר שהחיים יזמנו לו. כשאין לך בטחון אתה פוחד לטעות ואז.. אתה אפילו לא מנסה.
זיכרו:  גם אם נבחר בשבילו היום ונכוון אותו לכיוון שנראה לנו נכון, יתכן שאנו טועים והוא בטוח יטעה בדרכו איפשהוא בעתיד, כשיבחר לבד.
אין גיל נכון לבחירת מקצוע ואף פעם לא מאוחר. יש שיבחרו בגיל 3 ויש שבגיל 60. זה פונקציה של דרך שצריכה להעשות ומוכנות שצריכה להבשיל. גם אם לא יבחר בגיל 14, זה בסדר ומותר גם לשנות ולחדד לאורך הדרך.

3. להכין אותם לטעות, להתבלבל ולהיערך מחדש.

כן, קראתם נכון. למנוע מהם לטעות או להיכשל – זו טעות. להתעכב זמן רב על בחירת מגמה בתיכון או השכלה אקדמית כאילו שזו החלטה משנה חיים, זה לשדר לילד שהבחירה שלו היא קריטית ואבוי אם יטעה או ישנה דעתו בהמשך.
אחד הדברים החשובים ביותר לאמן ילדים זה להתמודד עם טעויות. מה קורה לי כמבוגר כשאני טועה או נכשל? איך אני מתמודד עם זה?
מה קורה כשהוא טועה או נכשל?
אם אנחנו כועסים עליו – מה הוא לומד מהתגובה שלנו? שאסור לטעות?
אם אנחנו מיד מתקנים עבורו את הטעות– מה הוא לומד מזה? שאמא תתקן עבורך כל מה שלא ילך? מה עם ההתמודדות שלו עם מה שקרה?
האם אנחנו ממהרים לומר: “לא נורא חמוד” גם אם מישהו אחר נפגע מזה?
הוא טעה במבחן – בוא נבדוק במה הוא טעה? באיזו שאלה. נדבר איתו על זה נלמד מזה משהו. מה שחשוב זה ללמוד מזה, לא להעלים את זה. לא להיבהל מטעויות או כישלונות – ללמוד מהם!
מי שלא מתמודד טוב עם טעויות וכישלונות, לא מתמודד טוב עם חייו בכלל.
מבוגרים רבים מתקשים מאוד לקבל עיכובים בחייהם, דברים שאינם קורים כפי שרצו או תקופות בהם הם חשים בלבול או לרגע “לא יודעים”.
זו יכולה להיות חוויה משתקת או חוויה מלמדת.
תקופות כאלה הן תקופות מצוינות לעצור, להתבונן מחדש ולבחור. אם אתה לא יודע מה לבחור, תבחר את מה שהכי קרוב לליבך כרגע, מקסימום תשנה אחר כך. אנשים משנים ולומדים מחדש כל חייהם. מי שלא מוכן להמשיך ולהתפתח ומבקש ודאות לשארית חייו, מקבע את עצמו ומקשה על דרכו.
אנו מפחדים לטעות ובפחד הזה אנו מנהלים את חיינו ומאמנים את ילדינו: שהכי גרוע זה לטעות בעוד שהכי גרוע זה לא לנסות!
אז במקום ללמד אותם להימנע מטעויות, אנו יכולים לאמן אותם לכך שהכישלון הוא האוטוסטרדה להצלחה וכמו שאי אפשר ללמוד לנגן על גיטרה בלי לזייף, אי אפשר להצליח מקצועית בלי להכיל כמה טעויות או עיכובים בדרך לשם.
אם נאמן אותם שכשלון הוא חלק מהצלחה ואין באמת כשלון אלא רק שיעור נוסף ללמוד, הם יוכלו בעתיד להתבונן במה שקרה, ללמוד ממנו ולהמשיך הלאה ולא להיתקע או להישבר.

הצלחה עוברת דרך יצירתיות והדרך ליצירתיות מכילה טעויות כחלק מובנה בדרך.
כדי להיות יצירתי אתה צריך את היכולת לטעות. אם אתה פוחד לטעות לעולם לא תיצור שום דבר מקורי.

והורים, אפשר להירגע: שום מצב אינו קבוע או סופי בקריירה.
לפיכך, חשוב לאמנם שלא להיאחז בכלום (מגמה בתיכון, תפקיד נחשק בצבא או תואר ספיציפי באוניברסיטה), ולבחור להתפתח וללמוד כל הזמן. וכאן המקום להבהיר משהו – אין באמת טעויות בדרך המקצועית. גם אם למדת משהו כרגע ואינך משתמש בו, אתה לבטח תשתמש בו בעתיד.

כל מה שלמדתי בחיי עד היום, משמש אותי במה שאני עושה היום. תאמינו לי, שלא היה לי מושג אז, איפה זה ישמש אותי בעתיד?
מ ’ספרות זרה’ שלמדתי כחלק מתואר ראשון ולא ידעתי ש- 20 שנה אח”כ, אחליט לאמן ולכתוב בלוג וספר ואחזור למטאפיסיקה של ‘קאנט’ ולתועלתיות של ‘מיל’ ואפילו ל’קומדיה האלוהית’. לא ידעתי אז, שיום אחד אפגוש אדם שיהיה חשוב לי מאוד ליצור עימו קשרי עבודה וזה יקרה רק כשנתחיל לדבר על כתבי ‘גתה’ ומהרגע הזה הכל יזרום לי בקלות.
לא ידעתי אז מה ישמש אותי כל האקסל הזה שלמדתי בהיי טק, או ההפקה שלמדתי באירועים ובטח שלא חשבתי שיהיה ערך אפילו ל”ביפר תקשורת שלום, מדברת יפית”.

4. לאמן לפיתוח היצירתיות וגמישות המחשבה.

פיקאסו אמר: ש”כל הילדים נולדים אמנים – הבעיה היא להישאר אמנים כשהם מתבגרים”.
כשהילדים שלנו יגדלו הם יצטרכו להמציא פתרונות חדשים לבעיות חדשות.
כשהם נתקלים היום במצבים מייאשים או בקשיים מתסכלים בחיי היום יום – זו ההזדמנות שלהם  לצאת מזה לבד. זו לא ההזדמנות שלי כהורה לפתור את זה.
אפשר להתבונן יחד ולבחון איזה פתרון יצירתי אני יכול להביא כאן כדי לפתור את הבעיה?
אם הם יהיו יצירתיים וגמישים במחשבתם, הם לא ישברו אל מול אתגרים. הם יתגמשו וימצאו דרך אחרת להגיע לאן שרצו.
לומדים את זה רק מזה שמנסים לפתור דברים לבד ושמוכנים להטיל ספק בכל קביעה, כמו שמלמד אותנו המדע. אם לא נוכל לחזות בוודאות את העתיד, מי שיצטיין יהיה זה שימציא את העתיד ולא יחכה לו שיגיע.

בניגוד למה שמלמדים אותם בבית הספר – אין דרך אחת ושיטה אחת המתאימה לכולנו. לכן במקום להתאמץ ללכת בתלם, עדיף שיעבדו על למצוא לעצמם את התלם שלהם ולא יתקבעו רק למה שמקובל, פופולארי או שעבד להוריהם.
זה המקום להצטנע ולהודות: אנחנו לא יודעים יותר טוב מהם. לא לגבי העתיד. ולכן לצערי, אמא לא תמיד צודקת, רק יש לה יותר ניסיון לגבי העבר.

5. לאמן אותם להשקיע ביחסים ולהיות הוגנים.

בודהה טען שכל דבר תלוי בכל שאר הדברים. הוא אמר “האחד מכיל את הרבים והרבים מכילים את האחד” – שלא ניתן להבין דבר כשהוא נפרד מסביבתו.
עתידם המקצועי של ילדינו יתבסס הרבה על יכולתם לבנות מערכות יחסים טובות ועמוקות עם אנשים אחרים.
אני פוגשת את זה מידי יום בארגונים בהם אני מאמנת. כדי להצליח לאורך זמן אתה חייב  להשקיע במערכות היחסים שלך בתוך הארגון ומחוצה לו ולטפח אנשים. לתת לאחרים ולקבל מהם בצורה מאוזנת. פוליטיקה במקורה אינה מילה גסה. היא ריבוי של דעות ואינטרסים והצורך להתייחס  לכוחות הפועלים סביבך. העמדת פנים עובדת לטווח הקצר ביותר ולרוב נחשפת ולא עובדת יותר. אנו יכולים לאמן את ילדינו מגיל צעיר לבנות יחסים אמיתיים של win win עם אחרים.
אין win lose. אם רק אני מרוויח ומישהו סובל, שנינו מפסידים בטווח הארוך.

אפילו הביולוגיה שלנו תלויה במידה רבה ביחסי הגומלין עם הסביבה החברתית והפסיכולוגית שלנו.
הפסיכיאטר והחוקר דניאל סיגל מ- UCLA קליפורניה טבע מושג בשם “נוירוביולוגיה בין אישית“. הוא קובע כי הדרך שבו מתפקדת מערכת העצבים שלנו תלויה מאוד במערכות היחסים האישיות שלנו – קודם כל עם ההורים, אחר כך עם דמויות חשובות בחיינו ולבסוף עם כל הסביבה החברתית. אפילו הביולוגיה שלנו, הבחירות שלנו, מערכת התמיכה שלנו והבטחון שלנו תלוי במערכות היחסים שאנו מנהלים עם סביבתינו.

וכן, הכל אישי! במיוחד שאומרים לך, “תראה, זה לא אישי”. זה אישי שמגייסים אותך ואישי כשמפטרים אותך. זה אישי ששמחים בשמחתך ואישי שאדישים למפלתך. זה אישי שעוזרים לך להתקדם ואישי שאתה מתעכב. זה אישי שמאפשרים לך להנהיג והולכים אחריך ואישי שמתרחקים ממך. זה תלוי בך ונתמך ע”י האנשים סביבך.

חלק קטן מולד, הרוב נלמד.

כתבה: יפית כהן. www.yafitcohen.com, http://www.facebook.com/yic.yafitcohen

עוד מהבלוג של יפית כהן

תצוגה מקדימה

מ-0 לקוחות, לעשרות לקוחות בשמונה חודשים.

כשאני פוגשת אנשים חדשים, השאלה השניה בערך שאני שואלת אחרי סמול טוק בסיסי שכולל "נעים מאוד" היא: "מה אתה עושה?.." כשהמשכה המתבקש הוא לרוב: "ממתי אתה עושה את זה?.." השיחה בדרך כלל מתפתחת הלאה אל: "מה עשית לפני שהיית...?" והמעניינת...

אמא, חייבת להיות דרך אחרת

שכנה יקרה שלום, מידי פעם בערב, אני יושבת במרפסת ביתי וצופה מבחוץ במסך הטלוויזיה הנמצא מעבר לדלת הזכוכית. בעודי מנסה להקשיב לתוכנית המתרחשת בפנים, דעתי מוסחת מהמולת המתרחש בחוץ, מתחת למרפסתי, בתוך ביתך. פעמים רבות ניסיתי...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

דברים שהייתי צריכה לדעת בגיל 18

עצמי היקרה, יש דברים שעוד יקרו לך ולא חשוב כמה תתכונני, עדיין תהיי מופתעת ותצטרכי להיות אמיצה ולהתמודד. תאמיני לי, שמכל דבר את תלמדי משהו, במיוחד ממה שיהיה הכי פחות נעים. ובכל זאת, יש כמה דברים שכדאי שתדעי ושאני יכולה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה