הבלוג של יפית כהן

בדרך לעבודה

מאמנת עסקית אישית | מומחית בניהול ויצירת קריירה ואימון בכירים | מנחת סדנאות | כותבת. https://www.facebook.com/yic.yafitcohen בעלת תואר שני במנהל עסקים. www.yic.co.il

עדכונים:

פוסטים: 60

החל מיוני 2011

את הפוסט הזה נתבקשתי הרבה פעמים לכתוב והשבוע כשפנתה אלי שוב אמא מקסימה ומוטרדת שביקשה להביא את בנה בן ה-14 לאימון על ניהול קריירה ובחירת מגמה בתיכון, אמרתי די. בואו נדבר על זה רגע ונעשה סדר.

מאיזה גיל צריך לבחור מקצוע? עד כמה הבחירה בגיל צעיר היא קריטית? מה יקרה אם ילדינו יטעו בבחירתם? מה מידת ההשפעה שלנו כהורים על הבחירות של ילדינו בתחום התעסוקה ובעיקר איך נוכל לאמן את הילדים שלנו להצלחה בקריירה בבגרותם?

אז אני מאמנת הורים לילדים בכל הגילאים, ובכל המצבים הסוציו אקונומיים. הורים לילדים בני שנה ועד הורים ל”ילדים” בני 40. אני פוגשת את ההורים ואת הילדים (את ‘הילדים’ אני פוגשת בגיל 18-60 כשהם באים להתאמן על הבחירה המקצועית שלהם, למצוא את היעוד שלהם ולנהל טוב יותר את הקריירה שלהם).
הורים מתחלקים בנושא זה, לשני סוגים עיקריים:
אלה שמתעלמים מנטיותיו ה’טבעיות’ של הילד ומכוונים אותו ללמוד ולרכוש מקצועות שנתפסים על ידם כ’טובים’ או פרקטיים יותר ולעומתם אלה שמתמסרים כביכול לנטיות הילד שנדמה להם שיש לו (שהם בדר”כ נטיות ההורה הצופה) וטוענים כי זה “הטבע שלו”. “ככה הוא” ואין מה לעשות. ‘הוא לא טוב בריקוד’ או ש’הוא לא אוהב שינויים’, ‘הוא לא בנוי לעבודה פיסית’ ועוד.

אותו “טבע” הילד בין אם קיים באמת או הושלך על הילד ע”י הוריו, יישאר עם הילד בבגרותו  וימשיך לנהל את בחירותיו המקצועיות ובכלל, לשארית חייו.
זה המקום לומר שאין באמת “טבע האדם“. יש השפעות גנטיות מולדות אך השפעת הסביבה היא הרבה פעמים אפי גנטית כלומר “מעל לגן”. השפעת הסביבה מפעילה או מדכאה גנים מסוימים ולכן קריטית יותר מהשפעת הגנום עימו נולד הילד ו’סביבה’ מתחילה מרגע שיש לך סביבה, גם מהרחם טרם הלידה.
טבע האדם אם כן הוא למעשה סט צרכים בסיסיים שאו שמסופקים או שלא.
רוב היכולות והמיומנויות שמופיעות אצל מבוגרים הן נרכשות ולא מולדות.פסיכיאטר הילדים הבריטי די.וו.וינקוט אמר:
“בעקרון ישנם שני דברים שיכולים להשתבש בילדות:
אחד, הוא שקורים דברים שלא היו צריכים לקרות ושתיים: שדברים שהיו צריכים לקרות לא קורים.”
ילד זקוק לגירויים חיצוניים “שצריכים לקרות” והגנה מגירויים חיצוניים מזיקים שלא צריכים לקרות. השאלה היא מה ‘צריך לקרות’ כדי שיתפתח ויצליח בחייו ומה ‘לא צריך לקרות’ ואיפה מתקיימת השפעת ההורה?

אז ברור שעלינו להגן על בריאותו, להגן עליו מניצול ע”י מבוגרים אחרים ומפגיעה פיסית כלשהיא שתגרם לו במזיד – זה לא צריך לקרות! אבל לצערנו, גם זה קורה לפעמים.
ההשאלה היא כיצד אנו מוודאים שאכן יקרה כל מה ש’כן צריך לקרות’ כדי שיתפתח למבוגר בטוח ומצליח?
האם האימון שלנו את ילדינו מהווה גירוי חיצוני חיובי שמפעיל התפתחות בריאה, עצמאות ויכולת התמודדות טובה? האם אנחנו מכינים אותם היטב להתמודד עם מה שיקרה להם בעתיד? או שאנו עצמנו מהווים חלק מאותו גירוי חיצוני מעכב?

ילדים סופגים בגיל צעיר את ההבנה שהעולם קשה או קל. שהחיים הם מלאי יופי או חטא.
משפטים שלנו כמו “ככה זה, לא תמיד מקבלים בחיים את מה שרוצים”, או  ”החיים קשים” מקודדים בזיכרון הלא מודע שלנו לשנים רבות אח”כ וזה מה שיקבע האם תילחם כמבוגר ולא תסמוך על אחרים? או שתחווה את החיים כהתנסות נעימה ומלמדת, תהיה חומל למצוקתם של אחרים ותבין שביטחונך תלוי ביחסים טובים שתקיים עם אחרים?
הורות היא באופן לא מודע שיטה להעברה של חווית החיים הזו לילדים.
לכן, ההורה הוא המאמן הכי משמעותי עבור הילד שלו והם ילמדו בעיקר.. מחיקוי.
ילדים עושים מה שאתם עושים, לא מה שאתם אומרים להם לעשות. הם צופים בנו כל יום וכל דקה, מקליטים כל בחירה, מחשבה, משפט ושולפים את זה מזיכרונם בהמשך חייהם.

אנו מאמנים את הילדים שלנו בכל מיני תחומים דרך מי שאנחנו ומה שאנחנו בוחרים לעשות. אנו משפיעים על חיי החברה שלהם, ההורות שלהם, הזוגיות שתהה להם, יחסיהם עם כסף וכמובן הצלחתם בקריירה ובשוק העבודה בבגרותם.
אז ראשית, אתה כבר יכול להתבונן כהורה בחיים המקצועיים שלך, במידת ההגשמה העצמית שלך ועד כמה אתה שבע רצון מעשייתך ולשאול את עצמך – מתוך התבוננות בסיפור חיי המקצועיים שלי – במה אני מאמן את ילדיי?

אז במה אנחנו מאמנים את הילדים שלנו? איזה מבוגרים אנו מכינים אותם להיות?
האם אנחנו מסירים מכשולים מדרכם, או נותנים להם להתמודד לבד כדי לאמן אותם  להתמודד טוב יותר עם מה שיתקלו בו בעתיד?
עד כמה אנחנו מודעים לכך שכל אינטראקציה שלנו עם ילדינו מכינה אותם לאותו מקרה שיקרה להם בעתיד עם מבוגרים אחרים?
ובעתיד – הפתעה: זה לא יהיה אתם שתעמדו מולם. אף אחד לא יפעל מהמקום שאתם פועלים כהורים, ולא תמיד תוכלו לגונן עליהם או לעשות במקומם.

כמה טוב היה אם היינו יכולים לחזות את העתיד ולהכין את ילדינו טוב יותר לעתיד לבוא?
אם היינו יודעים לפני 10 שנים, מה נצטרך היום – היינו לומדים, חוסכים ואולי בוחרים אחרת
כדי שיהיו לנו את הכלים הדרושים להתמודד עם מה שקורה לנו היום?
אם היינו יודעים לפני 20 שנה איזה מקצועות יהיו הכי מבוקשים – אולי היינו לומדים אותם?
אם היינו יודעים לפני 20 שנה איזה מקום תתפוס הטכנולוגיה והחדשנות בחיינו, רוב הילדים היו הולכים ללמוד הנדסה לסוגיה או פיתוח. אם ההורים שלנו היו יכולים לדמיין אפילו איך תראה 2011, מה יהיה מצב המשק? איזה מקצועות יובילו את השוק? הם כנראה היו מכוונים אותנו לשם.

תחשבו רגע עלינו כמאמנים לילדינו: אין לנו מושג קלוש לגבי העתיד ואנחנו מכינים אותם לזה!
כל המטרה של החינוך ומערכות החינוך בכלל הוא להכין ילדים לעתיד.
הבן שלי שהיום כמעט בן 8 ייצא לשוק העבודה בשנת 2023! לאף אחד שקורא את דבריי כעת, אין מושג איך העולם הזה יראה בעוד 5 שנים מהיום, ואנחנו מכינים אותם לעתיד לקרות להם מקצועית בעוד 10 ו-20 שנה.
כך שחוסר הודאות גדול.
רוב בני האדם לא חיים בשלווה מול חוסר ודאות. זה מלחיץ אותנו וכשאנו נלחצים, אנו מתבססים לרוב על העבר (מה שלימדו אותנו) או לניחושים חסרי ביסוס לגבי העתיד.

מה שבטוח וידוע היום לגבי העתיד התעסוקתי של ילדינו הוא:

  1. שהילדים שלנו, סביר להניח שיצטרכו להתמודד בעתיד עם דברים שלא הכירו ושאנחנו לא מכירים היום, כמו שקורה לנו.
  2. שעל אף כל התוכניות וההגנות, דברים שירצו ושלא ירצו, מתוכננים או לא מתוכננים, בחירות נכונות או שגויות תקרינה להם כל החיים. לא ניתן להימנע מכך, אך בהחלט ניתן לבחור איך אני מגיב למה שהחיים מזמנים לי? איך אני מגיב ל’טעויות’ או עיכובים בדרך?
  3. הילדים שלנו יזדקקו להרבה יצירתיות, חשיבה מקורית וגמישות מחשבתית, והרבה הרבה בטחון עצמי כדי להיטיב להתמודד עם כל מה שיבוא (מערכת החינוך היום אגב, מלמדת ההפך מחשיבה עצמאית ומקורית ומחנך לסטנדרטיזציה וחשיבה מובנית).
  4. אנחנו יכולים ליצור עבור ילדינו סביבה מעודדת צמיחה ומטפחת את הייחודיות והאינדיבידואל בכל ילד. סביבה שמאפשרת לו לבחור ולמצוא לבד את דרכו בעולם. מיומנות שתביא בסופו של דבר להצלחה.

איך עושים את זה? משתמשים בעקרונות המושאלים מאימון מקצועי לטובת הורות.

5 יסודות להורות מטפחת הצלחה:

1 – לתת להם חכה ולא דגים.

אנחנו יכולים לאפשר לילד לאסוף לבד מתוך התנסויות חייו סט כלים ומיומנויות שישמשו אותו כשיצטרך לדוג לבד בבגרותו ולהיות עצמאי כלכלית. אנחנו יכולים לבחור לא לעשות במקומו ולא לדחוף אותו, כדי שילמד איך לבחור לבד ולהיות בטוח בבחירתו. תפקידנו כהורים הוא בעיקר לא להפריע לו לגלות את הדרך שלו, בעצמו.

תראו, נטייתינו הטבעית והנורמלית היא להגן, לגונן ולגנן אותם. להקל בסבלם. הבעיה היא שאנחנו דור שמגדל מבוגרים תלותיים, לא אחראיים כלכלית ושאינם יודעים אפילו מה צריך לעשות כדי להתנהל ולהצליח בעולם. אני פוגשת אותם בגילאי 20 ומעלה כשהבשילו מהגינון שקיבלו.
אנחנו מטפלים להם בבעיות בגן, מגוננים עליהם מ”מחסור”, נותנים להם מה שיש לחבריהם ללא קשר למצבנו הכלכלי, מעבירים אותם בית ספר או חוג אם הם לא מסתדרים וקונים להם כמעט כל דבר – ולא תמיד עושים להם חסד כי הם לא רוכשים מיומנות חיים חשובה.
הורים ימנעו מעצמם דברים רבים כדי שהילד ישתתף בעוד כמה חוגים, ילמד שחיה, קארטה ונגינה ויהיה לו תיק חדש ממותג, כי זה מה שיש לילדים אחרים.
אנחנו במאבק מתמיד להתאים את העולם לילד שלנו, במקום שהוא ימצא את מקומו בעולם הקיים. (שלא נדבר על כך שאנו מאמנים אותם לבטל את עצמם כמבוגרים למען ילדיהם או למען מישהו אחר).
אם יש משהו לחבר, אז אנחנו קונים גם לו כדי שלא ירגיש מחסור. בעוד שבחיים האמיתיים הוא יקנה מה שיוכל להרשות לעצמו (ולא מה שבא לו!). גם אם לחברו יהיה יאכטה או שהוא ילמד בחו”ל, הוא ילמד היכן שנוכל לממן לו או היכן שיממן לעצמו.
בחיים, הם לא תמיד יוכלו להשוות עצמם לאחרים. הם יוכלו להשוות את עצמם רק לעצמם, להישגים שלהם ולבחירות שעשו בחייהם.
מה שיהיה להם בחייהם יהיה פונקציה של קצב ההתקדמות וההתפתחות שלהם, ללא קשר לאחרים ועם קשר ישיר למה שחשבו, אמרו ועשו.
להרגיל אותם לשוויון בלתי מציאותי יגרום להם להרבה אי הבנה, תסכול וסבל כמבוגרים.
אז במקום לסדר להם הכל, אולי כדאי לאמן אותם לכך שכשאתה רוצה משהו בחיים, אתה צריך לגרום לו לקרות ? (ואפשר במקביל גם להתפלל).

כשהבן שלי רצה לקנות לו ולאחותו wii, חסרו לו 400 ₪ בקופתו כדי להגשים את חלומו.
הוא סיפר לי שהוא מתפלל לאלוהים למצוא בקופה שלו בהפתעה את 400 השקלים שחסרים לו. אמרתי לו שזה מעולה שהוא מתפלל, אבל שינסה גם לעזור לאלוהים ולחשוב איך יוכל להשיג את היתרה או מה אפשר לעשות עם ה-300 ₪ שכבר יש לו.

לסדר להם הכל ולמנוע מהם לטעות זה להעביר להם מסר ש”אנחנו כאן כדי להתאים את העולם אליכם” וזו טעות. זה לאמן אותם למציאות דמיונית שלא קיימת ולא תעמוד בעתיד במבחן המציאות.
במציאות, הם יצטרכו למצוא את מקומם בעולם, להתמודד, וכל שאנו יכולים באמת לעשות זה לצייד אותם עם מקסימום הכלים כדי שיעשו את זה יותר טוב.
בנתינה לא מאוזנת – אנחנו נותנים להם, אבל גם לוקחים את ההזדמנות לבנות את העצמי שלהם, עם הטעויות שלהם וההצלחות שלהם.

עד כאן לבנתיים.
חלק ב’ של פוסט זה יפורסם בעוד 3 ימים ובו 4 היסודות הבאים לאימון ילדים להצלחה בקריירה. אם ברצונך לקבל את ההמשך אוטומטית, לחץ על “עקוב אחרי” כאן באתר (למעלה, ליד התמונה) וותקבל את ההמשך מיד עם פרסומו, או לחץ על “אהבתי” בדף הפייסבוק שלי  http://www.facebook.com/yic.yafitcohen.

נתראה, יפית כהן. www.yafitcohen.com,

עוד מהבלוג של יפית כהן

תצוגה מקדימה

מ-0 לקוחות, לעשרות לקוחות בשמונה חודשים.

כשאני פוגשת אנשים חדשים, השאלה השניה בערך שאני שואלת אחרי סמול טוק בסיסי שכולל "נעים מאוד" היא: "מה אתה עושה?.." כשהמשכה המתבקש הוא לרוב: "ממתי אתה עושה את זה?.." השיחה בדרך כלל מתפתחת הלאה אל: "מה עשית לפני שהיית...?" והמעניינת...

אמא, חייבת להיות דרך אחרת

שכנה יקרה שלום, מידי פעם בערב, אני יושבת במרפסת ביתי וצופה מבחוץ במסך הטלוויזיה הנמצא מעבר לדלת הזכוכית. בעודי מנסה להקשיב לתוכנית המתרחשת בפנים, דעתי מוסחת מהמולת המתרחש בחוץ, מתחת למרפסתי, בתוך ביתך. פעמים רבות ניסיתי...

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

דברים שהייתי צריכה לדעת בגיל 18

עצמי היקרה, יש דברים שעוד יקרו לך ולא חשוב כמה תתכונני, עדיין תהיי מופתעת ותצטרכי להיות אמיצה ולהתמודד. תאמיני לי, שמכל דבר את תלמדי משהו, במיוחד ממה שיהיה הכי פחות נעים. ובכל זאת, יש כמה דברים שכדאי שתדעי ושאני יכולה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה