Saloona

תקופות של מצוקה כלכלית משפיעות על כולנו בדרכים שונות ויכולות להיות מנוף לצמיחה, למידה ושיפור עצמי ובאותה מידה יכולות לגרום לנו להתבלבל לחלוטין, לשכוח את סדר העדיפויות שלנו ולוותר על הערכים שלנו בשם הצורך לייצר הכנסה באופן מיידי. אנו חשים כי רוב מהלכינו בקריירה נעשים מתוך ההכרח לייצר כסף ולא מתוך בחירה חופשית. מתוך "אין

הגיבור שלי לא מת במלחמה, אבל עדיין היה גיבור. הוא היה גיבור באהבה, גיבור במשפחה, גיבור בין חברים ואפילו גיבור בצבא. חבל שאין יום זיכרון לכל סוגי המוות, או לפחות לפופולריים בניהם. לי אין יום זיכרון ספציפי בשבילך ואין לי אזכרה. אז אני זוכרת אותך כל הזמן. בכל מיני מצבים לאורך השנים ודרך כל מיני

כנגד ארבעה בנים דיברה התורה: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול. כנגד ארבעה טיפוסי קריירה, אני מבקשת לספר. אם אתם חשים חוסר שביעות רצון ממקום העבודה שלכם, תקיעות בתפקיד הנוכחי שלכם בארגון, מחפשים את התפקיד הבא? אם אתם מחפשים את היעוד התעסוקתי שלכם או את המקצוע שהכי מתאים לכם, להלן ארבעה טיפוסי קריירה בהם תוכלו למצוא את

בדעה צלולה ומחויבות גבוהה, החלטתי שאנחנו צריכים להיפרד והפעם..לתמיד. אני יודעת שזה קשה לך כמו שזה קשה לי, אבל הגיע השעה. נכון, היו לנו ימים יפים יחד וזיכרונות שיישארו עימי לנצח. אחרי הכל, היינו יחד זמן רב, אבל בדיוק בגלל זה, היום אני מרשה לעצמי באהבה גדולה, לבקש ממך, ללכת יפה. שנים הגנת ושמרת עלי

ביתי בת ה-3.5 התלבטה למה להתחפש השנה: "אמא, למה הכי כדאי לי להתחפש? לאסתר המלכה או לושתי?" "תתחפשי למי שאת רוצה" עניתי, ובליבי שמחתי על ההתלבטות שלה האם לבחור בגברת המתחסדת או במלכה השניה, היותר מגניבה, שגורשה כי הקדימה את זמנה? "אבל לאסתר היתה שמלה לבנה ולושתי ורודה ואני, את יודעת, יותר אוהבת לבנה". אוקיי,

מתי בפעם אחרונה עשית משהו, רק כי זה מה ש’בא לך’ ?

קחי את אתמול.
עברי על כל הפעולות שלך במשך היום: כמה דברים את מצליחה לספור, שעשית רק כי ‘בא לך’ או כי התחשק לך?
לא כי היית צריכה, לא כי זה היה אחראי או הגיוני, דחוף או הכרחי – אלא רק, כי ‘בא לך’?
מה היית בוחרת לעשות מחר מהבוקר, אם לא היית ‘צריכה’ יותר לעשות כלום, אלא רק מה שאת רוצה?

" אמא, אני רוצה לעשות איתך שיחת נפש ", אומרת לי ביתי בת ה-9 אתמול בערב, בעודי מנסה להתרחץ ולהתארגן תוך 5 דקות, כי חברותיי כבר מחכות לי באוטו ליד ביתי. " בסדר " אמרתי, כי איך אוכל לסרב להצעה כל כך אטרקטיבית תוך כדי התלבשות. " אני חושבת ששיחת נפש זה מאוד נחמד " היא מסבירה, "

אני כותבת לך, את מה שחבל שלא ידעתי 20 שנה קודם, כשהייתי בגילך.
מקווה שלא תראי בי מבוגרת טרחנית או מזהירה. כשתחשבי כך, זכרי שגם אני הייתי פעם צעירה.
ואגב, את יכולה גם להעביר לחברה.

אמא, היום שבת. מותר לי להתאפר? כן מאמי. ומותר לי למרוח לק? כן.שקוף. למה שקוף? כי את בת 3. אפשר שקוף עם נצנצים? כן. וגרביונים? בסדר. ותכשיטים שלך? כן. אבל תחזירי אחר כך למקום. בסדר אמא. 10 דקות לאחר מכן, עטורת איפור ואקססוריז, היא מביטה בעצמה בראי וקובעת: ״וואו, אני מהממת״. צופה בה אני מרוצה

מה "הקול" הייחודי שלך? במה את טובה במיוחד? האם אצלך זה הקול? הידיים? ההומור או הרגליים?
עד איזה גיל עוד ניתן לגלות כשרון חבוי? והאם כשרון בלבד זה מספיק? בני לך ראליטי קטן משלך!

בדרך לקיבוץ, מסביר לי בעלי ה"יקה רציונלי" שהם ידעו כבר זמן רב כי ימיה של סבתא ספורים וכי לא מדובר באירוע עצוב או טרגי ושאין צורך להתרגש. "זה היה צפוי", הוא מנמק. "היא חיה עד גיל 90 וזה יפה".  ואני חושבת בליבי שלא חשוב באיזה גיל היא נפטרה, ולא חשוב שהצעירה בילדיה בת 51, מישהו

שכנה יקרה שלום, מידי פעם בערב, אני יושבת במרפסת ביתי וצופה מבחוץ במסך הטלוויזיה הנמצא מעבר לדלת הזכוכית. בעודי מנסה להקשיב לתוכנית המתרחשת בפנים, דעתי מוסחת מהמולת המתרחש בחוץ, מתחת למרפסתי, בתוך ביתך. פעמים רבות ניסיתי שלא להסיט מבטי שמאלה שכן אז אצפה במתרחש בתוך ביתך, אך אתמול, התוכנית שבה צפיתי לא הצליחה להתחרות. אני מקשיבה

מעולם לא כתבתי בענייני דיומא, אקטואליה או פוליטיקה אבל חוק "לשון הרע" שאושר לאחרונה בקריאה ראשונה בכנסת, העיר גם אותי לתגובה. מאז שפורסם דבר החוק, דיברתי עם אנשים רבים מסוגים שונים וגיליתי שהרבה מאוד אנשים אינם מבינים מה משמעות החוק הזה עבורם כאזרחי המדינה אשר אינם עוסקים בכתיבה או בעיתונות ומדוע עליהם להיות מודאגים מהחוק

לכל אחת יש את השיטות שלה בבואה לחפש עבודה חדשה או לשפר את מעמדה בתחום עבודתה הנוכחית. באם השיטה שבה את פועלת עד כה, אינה משרתת אותך יותר או שאינה מניבה את התוצאה אליה שאפת, זה הזמן לבחון אפשרות אחרת.
מתוך מאות גברים ונשים שליוויתי בתהליכי חיפוש עבודה והכנה לראיונות עבודה, ישנן סדרת טעויות נפוצות שחוזרות על עצמן ובהחלט ניתן ורצוי להימנע מהן על מנת למצוא ביתר קלות, את המשרה שחיפשת ושעונה על כל שאיפותיך.

תודה שחזרתם לקרוא את ההמשך וברוכים הבאים ל"איך נאמן את ילדינו להצלחה בקריירה? – חלק ב’". אז אם קראתם את הפוסט הקודם "איך נאמן את ילידנו להצלחה בקריירה? – חלק א‘", (ואם לא, כדאי להתחיל קודם ממנו), אתם כבר יודעים כמה גדולה השפעתינו כהורים על עתידם המקצועי של ילדינו ושביכולתינו להיות המאמנים הכי טובים עבורם. ביססנו

את הפוסט הזה נתבקשתי הרבה פעמים לכתוב והשבוע כשפנתה אלי שוב אמא מקסימה ומוטרדת שביקשה להביא את בנה בן ה-14 לאימון על ניהול קריירה ובחירת מגמה בתיכון, אמרתי די. בואו נדבר על זה רגע ונעשה סדר. מאיזה גיל צריך לבחור מקצוע? עד כמה הבחירה בגיל צעיר היא קריטית? מה יקרה אם ילדינו יטעו בבחירתם? מה

אנשים הם יצורים של שגרה. רוב חייהם מתבססים על שגרה יומית קבועה שדי חוזרת על עצמה מידי יום בשינויים קלים בלבד. רובם יחיו את רוב חייהם במקום שבו נולדו, יבחרו במקצוע הדומה לעיסוק הוריהם ולפעמים אף ינשאו לאדם שהכירו מגיל צעיר, למי שדומה להוריהם, למי שלמד עימם בתיכון או שתאם את פנטזיית נעוריהם.   כל עוד

אנשים רבים מגיעים אלי כשהם חשים שהקריירה שלהם עומדת במקום והם אינם מתקדמים לאן שרצו. חלק חשים תקיעות כי אינם מקבלים את הקידום שרצו או שחשבו שמגיע להם,  חלק אינם מקדמים בשכרם ואחרים משתעממים כבר ממה שהם עושים ורוצים לעבור לדבר הבא. ראשית, תקיעות בקריירה היא מושג יחסי שהריי מה מביא אדם לחוש תקיעות או

פעם חשבתי שכולם רוצים בחיים את אותם דברים. אותם חלומות. מה, לא כולם חולמים לכתוב ספר? לעזור לאנשים? לרזות 20 ק"ג? במהלך חיי המקצועיים כמאמנת שהקשיבה למאות סיפורי חיים וחלומות, גיליתי שלא. יש חלומות ושאיפות משותפות כנראה לכל המין האנושי או לפחות לכל ה’מין המערבי’ כמו השאיפה להרמוניה, שקט נפשי ורווחה כלכלית, הרצון לאהוב ולהיות

השבוע אני כותבת לכם מדירתי השכורה בפריז. השעה 20:00 בערב, יום שבת, אוגוסט – 16 מעלות בחוץ! ואור מלא. הילדים מתקשים להירדם ואני לפיכך, מתקשה להתפנות לכתיבה.. כן, עזבנו את גיהנום אוגוסט הישראלי ואת ביתנו המרווח בדרום, לטובת שקט ושלווה בדירת 2 חדרים בין ה’בסטיל’ ל’רפובליק’ בפריז. כך לפחות עד תחילת שנת הלימודים. הותרנו מאחור

05:50 – התעוררנו לרקע צרחת סירנה!  אחרי ערב בילוי עם הילדים, כולם בשינה עמוקה, קפצנו מהמיטה אפופים ומופתעים. כמה שניות לוקח למוח להבין מה קורה, וכל מה שיש לנו כדי להגיע לממ"ד זה כמה שניות..ל ח ץ. אני מנסה ללבוש משהו ובעלי רץ לעקור את הילדים ממיטתם. אני נזכרת שאמא שלי, בתחילת שנות ה-70 לימדה אותנו לישון תמיד לבושים למקרה

(רמז: זה לא איפה שאתה חושב..) בעידן של מחאה חברתית על מצוקה כלכלית ויוקר מחיה, הפוקוס הציבורי נמצא יותר מתמיד על הכסף. לא על כיצד ליצור הכנסה גבוהה יותר, אלא על איך לצמצם הוצאות מחיה ובעיקר לשרוד. אבל הסיפור האמיתי לדעתי הוא שאנשים הבינו שהממשלה שהם בחרו אינה עובדת בשבילם או לטובתם והנטל על העם

עד כמה בחרנו באופן חופשי את המקצוע שלנו ואת תחום העיסוק שלנו בחיים? מתי בכלל בחרנו? האם אנחנו זוכרים למה אנחנו דווקא עוסקים בזה ולא במשהו אחר? עד כמה מקצוע הוא גם עניין תורשתי? ואם הוא כן, מה אני ‘מוריש’ לילדיי? והאם אפשר ‘ללכת עם אהבה למכולת’? הבחירה המקצועית הראשונית שלנו נעשתה לרוב בגיל צעיר. הרבה יותר

אמהות עובדות שלום, בשבועיים האחרונים הבחנתי שאני מסיימת יום עבודה שגרתי ויוצאת מתוסכלת מכמות העבודה המועטה שהספקתי. ערימות של יוזמות, רעיונות נפלאים וכתבות פוטנציאליות יושבות על שולחני והערימה נדמה כי לא קטנה במאומה בשבועיים האחרונים. אני קמה כל בוקר לשגרת היום הרגילה שלי: מכינה את הילדים, מצחצחת שיניים, עושה לילדות קוקו, מורחת לעצמי קרם פנים, מוצאת לילד

אלו הן 2 שאלות שאני נשאלת רבות מאנשים שפונים אלי. אז לפני שאשיב לשאלות אלו, כמה מושגי יסוד שכדאי להכיר: לכל אדם יש יעוד אישי ויעוד מקצועי (או בשמו השני: יעוד אוניברסאלי). המילה ייעוד נשמעת מילה גדולה ואולי קצת מיסטית ורחוקה לחלק מאיתנו, אך אפשר להבין אותה בצורה פשוטה יותר אם נתייחס למשמעותה כאל משהו

כל אדם יעשה בחייו דרך כלשהיא למקום כלשהוא, בין אם דרכו מכוונת והוא מנהיג את נסיבות חייו, ובין אם הוא צופה מהצד או רק מגיב לנסיבות. כל עוד לא כיוונת את דרכך, אתה מתקדם, אבל בערפל ולא ידוע לאן תיקח אותך הדרך: רחוק מעצמך, ליד, או בכלל על שביל של מישהו אחר. ואז, כפי שכתב

הייתי לפני כשבועיים עם ילדיי בפעם הראשונה בכותל המערבי בירושלים. לאחר שנדחסנו בין המוני העומדים בשער, מחולקים נשים בנפרד מגברים, ניכנסתי מהצד הנשי עם בנותי, והמתנו בשמש הקופחת לבעלי ובני שאמורים היו להגיח מ’הצד הגברי’.  לנוכח הצפיפות הגדולה והחום, ביתי הגדולה (בת 8.5) החלה מראה סימני זיעה, מיאוס וחוסר שייכות וזה עוד רק בכניסה. האישה החרדית חדורת

(על השראה, יעוד והגשמת חלומות). אני עוקבת כבר שנים אחרי קריירות וסיפורי חיים של אנשים ואני מאמנת אנשים כיצד למצוא את היעוד שלהם, ליצור, לקבוע, לבחור, לפתח ולהגשים את קריירת חלומותיהם. כל אחד טוב במשהו. אני טובה בלזהות באנשים את היעוד שלהם. את הדבר הזה, שמדליק להם ניצוץ בעניים. יש אנשים שכשהם נכנסים למקום חדש,