הבלוג של יפית שזו

לנשום מחדש

עיתונאית, בלוגרית, סופרת ומנהלת תוכן. מתמחה בכתיבת סיפורי חיים. כתבות דיוקן ומגזין. מחברת הספר "70 אבנים כחולות" ו"קפה אלמה" כתבת מסעות שטח על ג'יפים, בארץ ובחו"ל. חולה על הים וגם הוא מת עלי בחזרה.

עדכונים:

פוסטים: 50

החל מאפריל 2011

צילום: שאטרסטוק

“יא חתכת דוחה” צעקת אלי, ככה באמצע של הסופר.

“ד ו ח ה ” הבנת אותי??

הבנתי. הבנתי שתקתי ובלעתי את הבושה כתמיד. לא רק אני הבנתי. כל הקונים בסופר הסתכלו והבינו גם. שאני דוחה. דוחה ומסכנה.
זאת לא הפעם הראשונה שאתה משפיל אותי במקומות הומי אדם. מרוב שהתרגלתי לשמוע מילים רעות התחלתי להאמין שאני דוחה. אין בי שום דבר סקסי. חסרת תועלת. אפסית. סגרתי עם עצמי שאתה נהנה להתעלל בי. נהנה להכאיב לי. פעם היית משפיל אותי רק בבית. כשהילדים היו הולכים לישון היית סוגר את הדלתות שלהם שהם לא יראו איך אבא שלהם שהם מעריצים מתנהג לאמא. אבל הדלת הסגורה לא בלמה את הצעקות. הם שמעו. שמעו וארבו לך. אני יודעת את זה כי שמעתי את הבנים בגן שעשועים אומרים שהם יכסחו אותך כשיגיעו לגובה שלך כי אתה רע לאמא.

כשיצאנו מהסופר התקדמת בצעדים מהירים לאוטו. “תקני לי סיגריות ובואי מהר לפחות תצא ממך תועלת” אמרת.
עם 4 שקיות בכל יד לא ידעתי מה לעשות עם הדמעות שלי. הנחתי את השקיות על המדרכה. ניגבתי עם השרוולים את הראיות. אישה אחת נעצרה “אם היית בפיגוע חס ושלום והיה בא ערבי לדקור אותך מה היית עושה”? שאלה אותי.
פר? הכי רציתי לומר לה שהלוואי והיה בא איזה ערבי וגומר אותי אבל אז חשבתי על הילדים ואמרתי שהייתי בורחת כל עוד נפשי בי. “שקרנית” היא זרקה לי בפרצוף.
את חיה פיגוע ועוברת טרור כל יום ולא ברחת מה ההבדל? את אישה יפה. את לא דוחה” הוסיפה.

מכירים את זה? שהולכים במערה המון זמן עד שמתרגלים לחושך ומתחילים לראות? זה מה שקרה לי עם המילים של הזרה. קצת חוצפנית היא היתה והסגנון היה נורא נשכני וסכינאי וממש עמד לי על קצה הלשון לומר לה שהוא יכול להוציא לי את הנשמה אבל לא אתן לו לקחת לי אותה אבל היא נעלמה בתוך ים המכוניות בחניון והאמת שזה קצת שקר. הוא ממש בדרך לקחת לי את הנשמה.
בדרך חזרה הכנסתי ידיים בכיסים. היה שם כרטיס ביקור עם פרטים של הזרה. היה כתוב שהיא מנכלית של איזה עמותה נגד אלימות בנשים. הסתכלתי על עצמי במראה האוטו היה מלא שקיות מהסופר.
איש זר שפעם אהבתי ישב לצידי. וכאב לי עליו שהוא לא רואה כמה אני יפה. ונשבעתי אני אצא מהמערה. “הסכין” הבאה שהוא ינעץ לא תהיה בתוכי.

מוקדש לכל הנשים שעוברות אלימות מילולית. פיזית. כלכלית. אתן יפות. אתן טובות. אתן חשובות וחכמות. קומו צאו מהבית כי אף אישה בעולם לא צריכה לחיות בפיגוע יומיומי.

 

עוד מהבלוג של יפית שזו

תצוגה מקדימה

ג'רוז - סיפור אהבה

כשאומרים עלינו הירושלמים שאנחנו "עם" ויש לנו "אופי" אחר מתל-אביבים, אני נהיית גאנש שוקולד, מתוקה ובעלת מרקם נוח למשתמש. אנחנו אשקרה עם – יש לנו שפה, ודרך מיוחדת משלנו...

תצוגה מקדימה

פרח גן עדן

עדן שירה פיטוסי, יקרה שלי. לצערי לא הכרתי אותך מקרוב. לא מספיק טוב. לא כמו שהייתי רוצה. לא ידעתי עליך את הדברים הפשוטים כמו מה את אוהבת לאכול, מה מצחיק אותך. איזה שיר את הכי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מיונים 2014 - מלכת המדבר

את נכנסת לאוטו בצהרים. מכרסמת גמבה ונזכרת שלא אכלת כלום היום. כלום. בדרך את חושבת ש"איזה מזל היה לי היום" כשהשוטר ההוא סימן לך לעצור בפינה. עשית עבירת תנועה" אמר. התווכחת. הצרת בפניו. שאת בכלל נהגת מצוינת "אין מצב שעשיתי את...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה