הבלוג של יפית שזו

לנשום מחדש

עיתונאית, בלוגרית, סופרת ומנהלת תוכן. מתמחה בכתיבת סיפורי חיים. כתבות דיוקן ומגזין. מחברת הספר "70 אבנים כחולות" ו"קפה אלמה" כתבת מסעות שטח על ג'יפים, בארץ ובחו"ל. חולה על הים וגם הוא מת עלי בחזרה.

עדכונים:

פוסטים: 50

החל מאפריל 2011

מתוך אתר "ועד מכבי שירותי בריאות"

מתוך אתר “ועד מכבי שירותי בריאות”

“תאומות” היא מספרת, זה כמו וועד עובדים. אחת מבקשת השנייה מיד תומכת בבקשה.

לעולם לא אשכח את המשפט הזה, שאמרה לי המרצה שלי לפני כמה שנים כשהנכדות שלה נולדו. לא ידעתי מה זה אומר וועד עובדים, לא הכרתי את זה, רק שמעתי
שברי מלמולים מעת לעת בארגון בו אני עובדת “שפעם זה יקרה”.

75 שנים שמכבי שירותי בריאות שומרת על גבולות ברורים. “לא צריך וועד” מכבי נותנת הכל. בשנים האחרונות השטח רווי. רווי ושחוק. נדמה שלאנשים נגמרה הסבלנות. מכלול השינויים שהתרחשו , העומס היומיומי, חוסר תגמול בשכר, הנחתות ושאר ירקות מוכיחים לעובדים שהם לא חלק מאף החלטה
גרוע מכך, העובדים בתחושה שמכבי “הפסיקה לספור אותם”.

מהודעת הוואטס שקיבלתי בערב של ה-22.11.15 לא הייתי מופתעת. השטח כבר היה מבושל כמו חמין על פלטה של שבת. בישול איטי על אש קטנה. אומרים שזה הבישול הכי טעים. למה טעים? כי תוך 3 ימים העובדים עשו היסטוריה. מעל 2000 עובדי מכבי שירותי בריאות הצביעו ברגליים וחתמו על טפסי הצטרפות להסתדרות הלאומית – להקמת ועד עובדים.

מאז שהמהלך נחשף, העובדים נחלקו ל-2 קבוצות- קבוצת המתנגדים וקבוצת התומכים. קבוצת המתנגדים מאשימים את ההסתדרות שבצעה מחטף לא ראוי, ואת העובדים שבחרו לייצג אותנו “מושחתים”. באופן אישי אינני מבינה כיצד בארגון שמבקש ממבוטחים חדשים להביע בו אמון ולהצטרף לשורותיו, הבעת אמון בסיסית בעובדים שהם מכירים 10 15 ו-20 שנים נמחקה והם בוחרים לכנות אותם “מושחתים וחתרנים” עוד בטרם החלו לתפקד כוועד, יחד עם זאת מכבדת את החלטת כל מי שבוחר להתנגד.
(התגובות נמצאות באתר “ועד עובדי מכבי” בפייסבוק)

 

כתבה שפורסמה בגלובס: “ההתאגדות, במסגרת ההסתדרות הלאומית, החלה לפני חצי שנה מאחורי הקלעים ועברה השבוע לשלב הגלוי שנראה כמו מבצע צבאי”
מאת שי ניב

 

במקצועי, כעיתונאית, ולצורך הכנת הכתבה, פניתי ל- א’ עורכת דין בהסתדרות החדשה ושאלתי מדוע יש התנגדות לצעד שאמור להטיב עם העובדים?
לשון התגובה:
“בדרך כלל התאגדות של עובדים מגיעה מתוך רצון לשפר את תנאי העסקה הקיימים במקום העבודה וזאת על ידי הקמת ועד פעולה. זהו ועד המוקם מתוך העובדים באופן דיסקרטי מחתימים עובדים להסתדרות. יש צורך בשלישי מהעובדים וזאת על מנת שההסתדרות תכנס ותציג עצמה כארגון יציג. וזה אומר הגוף שיחד עם ועד העובדים ישב מול ההנהלה להשגת הסכם קיבוצי המטיב את תנאי העסקת העובדים ודגש העובדים ולא ההנהלה. לכן, כנהוג במקומות עבודה. בדרך כלל הנהלות מנסות לפגוע בהתארגנות ולשכנע עובדים לבטל את חתימתם או חברותם על ידי כל מיני הבטחות. לכן, המהלך צריך להיות דיסקרטי עד ליצירת שליש מהעובדים או וועד פעולה. הנהלות ועובדים שיש להם תנאים מועדפים בגלל קרבתם או בעקבות “הוד ליקוקם” תמיד יתנגדו יגיבו ויגידו כמה טוב להם. לכן העניין הוא לפעול בחשאיות. בהסכמים קיבוצים בדרך כלל מבקשים הטבות לעובדים שלא היו קיימים קודם. הצמדות לצווי הרחבה ולהסכים קיבוציים. זוהי אומנות המשא ומתן אבל יחד עם זאת צריך להיות נחושים ולדבוק במטרה. טובת העובדים.

קבוצת התומכים בוועד מכילה עובדים בעיקר מפוחדים. פוחדים להגיד את דעתם. פוחדים להזדהות ולומר בריש גליי “כן אני תומך בוועד” פוחדים להביע עמדה
שחס וחלילה לא יפטרו אותם מעדיפים לשמור על פרופיל נמוך. “עד יעבור זעם”. ובכן, לא אני. אני לא פוחדת לומר את דעתי. את האמת שלי, היות שכך, רבים שאלו אותי האם אני בוועד של מכבי. ובכן ? אני לא. אני כולה עובדת שאכפת לה. או כמו שי’ מכנה אותי “את רובין הוד של המכבים” שיהיה.

מרבית האנשים שמכירים אותי מזהים אותי כפריקית של מכבי. כולם יודעים שאני מתה על הארגון והעבודה שלי. אני עובדת במכבי כמעט 25 שנים. אין לי מילה אחת רעה לומר על הארגון שנתן לי בית. זה ארגון מחבק שדואג לעובדיו כמיטב יכולתו. מכבי זה ארגון מיוחד. הוא מכיל דמויות שונות ומגוונות. רופאים לצד אחיות, פיזיוטרפיסטים לצד לבורנטים, אנשי מחשב, משריות, מנהלים לכולנו מכנה משותף אחד האהבה הגדולה שלנו למכבי.

וכמו בכל בית יציב, קורה שהיסודות מתערערים.

לפני 8 שנים, חוויתי יחד עם עובדי מחוז ירושלים (לשעבר) תהליך איחוד מחוזות ירושלים והשפלה באופן המצער שלא לומר טראומתי. החלטה שניחתה עלינו
כרעם ביום בהיר. מעובדים עם יציבות, כיסא לשבת עליו, מקום להגיע אליו הפכנו לנוודים חסרי וודאות. פוזרנו בכל רחבי הארץ, חלקנו עזב את ירושלים למחוזות האחרים. חלקנו יצא לפנסיה מוקדמת. וחלקנו עזב את מכבי. בצר לנו לא היה אל מי לפנות. הרגשנו כמו כדורי פינג פונג.
אין לי ספק שלו היה וועד באותם זמנים המצב היה שונה, הן ברמת ההחלטה בוודאי ברמת הביצוע שלה.

כולם יודעים שרק החזקים שורדים. והאמת? אני כל כך אוהבת את מכבי שנלחמתי עם הציפורניים שאין לי כדי להישאר בארגון. כן! ככה אני אוהבת את מכבי!
ביומיים האחרונים, נקרתה בדרכנו הזדמנות. הזדמנות להוביל שינוי. שינוי שישמור על המשפחה מאוחדת וחזקה. שינוי שיוכל לתת מענה אוזן קשבת ותמיכה בעיקר עבור מי שלא שפר עליו גורלו במכבי ויש רבים כאלה. בעבור עובדים שמרגישים שהפסיקו לספור אותם במכבי, ויש רבים כאלה בעבור עובדים שנותנים את הנשמה למכבי ולא מקבלים הכרה על כך, ויש רבים כאלה. בעבור עובדים שנשכחו מאחורה ויש רבים כאלה.

העובדים שהחליטו לתמוך בהקמת וועד הם עובדים טובים, מסורים, חרוצים, שאוהבים את מכבי בדיוק כפי שהעובדים שמתנגדים להקמת הוועד. אני מכבדת את כולם, משתמשת בסגנון ראוי שלא פוגע באף אחד מחבריי לעבודה שלא מתלהם לא תוקף ולא מאשים. אני מכבדת את זכותם של מעל 2000 עובדים שהביעו את רצונם/ דעתם/ לשנות לשפר להוביל שינוי ולפעול במסגרת החוק . לכל אחד ניתנה זכות בסיסית – זכות הבחירה – לאף אחד אין זכות לשלול אותה.
הפוסט נכתב לעובדי מכבי ברקע התנגדות להקמת וועד.

העולם משתנה, התאגדות עובדים לא מיועדת יותר לפועלים במשכורת מינימום בלבד, העולם מכבד את העובד הישראלי יותר מאיך שהחברות בארץ מכבדות את העובדים.

הנה הסיפור של חמדה שכנאי, מנהלת מקצועית במחלקת טיוב. ביטוח חיים ברקע הקמת ועד עובדי מנורה מבטחים. חמדה התנגדה להקמת וועד, היא כותבת בדף הפייסבוק של החברה: שותפים יקרים, לפני שבועות ספורים מלאו שלושים שנה לעבודתי בחברת מנורה. שלושים שנה! מחצית מחיי. כאן התחתנתי, כאן הקמתי את משפחתי, כאן הרגשתי בבית על חסרונותיו ויתרונותיו הרבים של המקום. והנה, לפני מספר חודשים כשנודע לי לראשונה על הקמת ועד העובדים בחברה מיד השתלטו עלי כל המחשבות השליליות והסטיגמות הנפוצות והמוכרות על ועדי עובדים. חמדה התנגדה אך התעוררה וההמשך בלינק:

 

באתי מארגון שמלמד לתת צ’אנס. לתת צ’אנס למערכות מחשוב חדשות, לתהליכים, למקומות חדשים. מה עם לתת צ’אנס לאנשים?

צמחתי בתוך ארגון שלא וויתר לי, שהתעקש ללמד אותי לתת צ’אנס – אני מחבקת ב-2 הידיים את היכולת לתת צ’אנס, באמון מלא, בלי הטחות/האשמות בלי לכנות את החברים שרוצים לייצג אותי “קבוצת חתרנים”. יש מי שיבחר לומר “שאפו על הפתיחות על היכולת לקחת צעד קדימה על אף הפחדים הקיימים” אינני זקוקה לתגובות מסוג זה, עבורי מספיק שאחד מהעובדים יקרא את הפוסט ויחשוב כמה הוא משמעותי עבור מכבי. כמה הוא אחד יחיד ומיוחד. כמה שאף אחד לא שכח אותו מאחור, ואיך שסופרים אותו אוהו כמה סופרים אותו.

השינוי הגדול והאמיתי מתחיל בצעד קטן ואמיץ של כל עובד ועובד המבקש להתאגד.
בתהליך התאגדות, גיליתי את העובדה שיש הבדל משמעותי בין “מנהל” ל”מנהיג” וזה כשלעצמו גילוי יקר מפז.

מוזמנים להכנס לאתר הוועד, להכיר אותו ואת הנציגים – להצטרף ובעיקר לתת צ’אנס להיות חלק ממשהו גדול.

אחרי שקראתם, כולנו נכנסים לקישור וממלאים את הפרטים וקמים מחר בבוקר לועד עובדים במכבי שירותי בריאות 

למי שלא קרא את האיגרת להלן הקישור
שלכם, ועד עובדי מכבי שירותי בריאות

כתבת ועד תמונת שער

 

עוד מהבלוג של יפית שזו

תצוגה מקדימה

ג'רוז - סיפור אהבה

כשאומרים עלינו הירושלמים שאנחנו "עם" ויש לנו "אופי" אחר מתל-אביבים, אני נהיית גאנש שוקולד, מתוקה ובעלת מרקם נוח למשתמש. אנחנו אשקרה עם – יש לנו שפה, ודרך מיוחדת משלנו...

תצוגה מקדימה

פרח גן עדן

עדן שירה פיטוסי, יקרה שלי. לצערי לא הכרתי אותך מקרוב. לא מספיק טוב. לא כמו שהייתי רוצה. לא ידעתי עליך את הדברים הפשוטים כמו מה את אוהבת לאכול, מה מצחיק אותך. איזה שיר את הכי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מיונים 2014 - מלכת המדבר

את נכנסת לאוטו בצהרים. מכרסמת גמבה ונזכרת שלא אכלת כלום היום. כלום. בדרך את חושבת ש"איזה מזל היה לי היום" כשהשוטר ההוא סימן לך לעצור בפינה. עשית עבירת תנועה" אמר. התווכחת. הצרת בפניו. שאת בכלל נהגת מצוינת "אין מצב שעשיתי את...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה