הבלוג של יפית שזו

לנשום מחדש

עיתונאית, בלוגרית, סופרת ומנהלת תוכן. מתמחה בכתיבת סיפורי חיים. כתבות דיוקן ומגזין. מחברת הספר "70 אבנים כחולות" ו"קפה אלמה" כתבת מסעות שטח על ג'יפים, בארץ ובחו"ל. חולה על הים וגם הוא מת עלי בחזרה.

עדכונים:

פוסטים: 50

החל מאפריל 2011

 

עיצוב: ליזה מרשקובסקי מליש

עיצוב: ליזה מרשקובסקי מליש

 

יש לי טיקים מטורפים. אני מזיזה את הכתף ושניה אחר כך את הצוואר, זה בא עם מחיאות כפיים. כל פעם כל הסט. יש לי גם טיקים קוליים. כחכוח ושאגות קטנות או נהימות כאילו גר בתוכי נמר קטן כשאני לחוצה הסט מגיע עם סיבוב של האף. זה מטריד אנשים וכולם לוטשים מבטים. פעם לטשו מבטים כי אני יפה. חארם מה נהייה ממני. כולם לוטשים חוץ מהבחור שיושב מולי באוטובוס כל בוקר. הוא בטוח שאני מתחילה איתו. כי הוא משתף פעולה. אני מוחאת כפיים והוא גם. אני נוהמת והוא מגרגר. והקטע של האף אצלו למות. איזה נחמד הוא אה?

בפעם האחרונה כשירדתי מהאוטובוס הוא ירד איתי. יכולתי לזהות אצלו טיק מושלם כשנהם “את באה לכאן הרבה?” בהתעניינות. היה בא לי לתת לו ביס בצוואר מרוב שהוא ניראה כמו חמאה של תנובה. “לאן באה כפרה”? אנחנו ברחוב יפו חוץ מאיתנו בקושי הציפורים ערות. הוא חייך במבוכה. הזיז את האף כמוני. חרבתי לו את הפתיח ובתמורה קיבל ממני הדרן. סט נוסף של מחיאות כפיים.

הלכתי בצעדים מהירים לכיוון העבודה שלא אתחיל מהלחץ לקלל אותו. אין לי שליטה על זה. הוא רץ אחרי נתן לי פתקה עם הטלפון שלו ונעלם. העליות של רחוב יפו על הסובוח גומרים לי את הנשימה. אז ישבתי על המדרגות איפה שפינתי. מנקי הרחובות ברכו אותי ובכיתי. לפני שזה התחיל היו לי מחזרים וחלונות במשרד מרשים. קיבלתי קהל שהחמיא לי שאני יפה וזוהרת. ברגע שהתחילו הצרות, שאגב נולדו בגלל הפיגוע שהיה בצומת האיקסים, לאט לאט העבירו אותי. בהתחלה לחדר קטן. אח”כ הורידו אותי קומה ומשם למרתף. בלי חלונות. בלי קהל. “תגידי תודה שעוד מעסיקים אותך” אומרת המזכירה של המנכ”ל חתיכת פרצופה. לפעמים אני עושה את עצמי שאני בהתקף. ודופקת לה וואחדל עלבונות בשלשות. כולם יודעים על הטורט תפוזים שלי אז נוהגים בי בסלחנות.

“עאבד שים לי חומוס פול גרגירים חריף מנה יפה” שעובד בפינתי הגיע. נתן לי טישו. “בלי קללות” צחק איתי. “נמאס לי עאבד. אני עייפה, אולי תשים לי מנה יפה של שקט בגוף מה דעתך?” “אללה כרים” אמר. קחי פיתה לישמה (נשמה). קיצרתי דרך הסימטה של “בהארי” לעבר ה”עתיד” המחפוף שלי. פתחתי את דלת המשרד. על השולחן חיכה לי זר פיתות בתוכן חרציות אם אתם שואלים. על הכרטיס היה כתוב “היי זה אני מהאוטובוס. אני אוהב איך שאת עושה עם האף ואוהב את הידיים שלך. אני מת על הפה החמוד שלך ועל הדרך בא את מביטה החוצה מהחלון כאילו כל העולם עוצר סביבך ורק את שם. אני מרצה באוניברסיטה ויש לי טורט תפוזים בדיוק כמוך כבר כמה שנים. בואי נגדל את הנמרים שגרים בתוכנו יחד. נטיח עלבונות אחד בשני. ובערב אסדר לך “שקט מנה יפה” (אל תכעסי על עאבד הוא נתן לי את הפיתות והכתובת) יהיה מקומם מה דעתך?

צילום: פרנקו ציון

צילום: פרנקו ציון

גילוי נאות, את הסיפור כתבתי בשביל להעלות את המודעות לתסמונת טורט שרבים לוקים בה, אך מעטים מכירים אותה. לא ידעתי כמה חזק הוא יהיה. הבנתי את זה כשהפייסבוק שלי התמלא תגובות מאנשים הלוקים בתסמונת. אנשים שהתרגשו. שיתפו. הסיפור אף הגיע לארגון הטורט העולמי. קיבלתי הודעות פרטיות שצופפו את ליבי ככה שבכיתי. בכיתי משום שכל תגובה הבהירה לי כמו בפעם הראשונה. מילים רכות חודרות לכל לב. לכל נשמה. מילים יודעות ללטף ולהרגיע. מילים עושות סימביוזה אם את רק יודעת מאיזה חלק בלב שלך להוציא אותן. וכמה יפה זה כשאת מצליחה להעביר מסר כמו בכל הסיפורים שלך שאופטימיות? אופטימיות היא שם המשחק.

הסיפור הזה ועוד רבים כמותו נמצאים בספרי “קפה אלמה” שיראה אור בעזרת ה’ בשבוע הבא. הספר יוצא לאור בעזרת הקוראים ברשת, חלקם זרים לי לחלוטין וחלקם חברותיי הבלוגריות בסלונה, ואחיותיי ממלכת המדבר. אנשים שחיבקו את הכתיבה שלי ומבלי להכיר אותי האמינו בי. תהליך גיוס בהדסטארט דומה להריון אחד על אחד. הוא שואב ממך כוחות שלא ידעת קיימים בך. הוא מאתגר ומלמד אותך שיעור חשוב בסבלנות והקשבה. ככל ש”הבטן” גדלה את מפתחת פחדים אולי לא יואהבו את הילד שיוולד לך. והילד עצמו? כשיוולד. אולי לא ירצה ללכת לזרים. אולי לא יואהבו אותו?

מסיבת הלידה של קפה אלמה תתרחש בעזרת ה’ ביום חמישי הקרוב 2.7.15 במרכז מורשת בגין. זאת תהיה מסיבת לידה שמחה במיוחד. וכולם מוזמנים!!!

הילד הזה יוולד השבוע. הוא ילך לזרים בלי שום בעייה ויהיה אהוב על כולם. בדיוק כפי שהתהווה – אצל המון זרים שאהבו אותו מבלי שיכירו אותו.

עוד מהבלוג של יפית שזו

תצוגה מקדימה

ג'רוז - סיפור אהבה

כשאומרים עלינו הירושלמים שאנחנו "עם" ויש לנו "אופי" אחר מתל-אביבים, אני נהיית גאנש שוקולד, מתוקה ובעלת מרקם נוח למשתמש. אנחנו אשקרה עם – יש לנו שפה, ודרך מיוחדת משלנו...

תצוגה מקדימה

פרח גן עדן

עדן שירה פיטוסי, יקרה שלי. לצערי לא הכרתי אותך מקרוב. לא מספיק טוב. לא כמו שהייתי רוצה. לא ידעתי עליך את הדברים הפשוטים כמו מה את אוהבת לאכול, מה מצחיק אותך. איזה שיר את הכי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

מיונים 2014 - מלכת המדבר

את נכנסת לאוטו בצהרים. מכרסמת גמבה ונזכרת שלא אכלת כלום היום. כלום. בדרך את חושבת ש"איזה מזל היה לי היום" כשהשוטר ההוא סימן לך לעצור בפינה. עשית עבירת תנועה" אמר. התווכחת. הצרת בפניו. שאת בכלל נהגת מצוינת "אין מצב שעשיתי את...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה