הבלוג של יפית שזו

לנשום מחדש

עיתונאית, בלוגרית, סופרת ומנהלת תוכן. מתמחה בכתיבת סיפורי חיים. כתבות דיוקן ומגזין. מחברת הספר "70 אבנים כחולות" ו"קפה אלמה" כתבת מסעות שטח על ג'יפים, בארץ ובחו"ל. חולה על הים וגם הוא מת עלי בחזרה.

עדכונים:

פוסטים: 50

החל מאפריל 2011

את נכנסת לאוטו בצהרים. מכרסמת גמבה ונזכרת שלא אכלת כלום היום. כלום. בדרך את חושבת ש”איזה מזל היה לי היום” כשהשוטר ההוא סימן לך לעצור בפינה. עשית עבירת תנועה” אמר. התווכחת. הצרת בפניו. שאת בכלל נהגת מצוינת “אין מצב שעשיתי את העבירה הזאת”. הוא חומל אותך השוטר. “שימי לב זאת עבירה של 1000 שקל דו”ח וגם 10 נקודות”. את הנקודות של התמרור הבא פיספסת, ככה ברחה לך הפנייה החשובה, ושוב פרסה חזרה לכביש שהיית צריכה.
“מסביב הכל ירוק זה נוגע כך בצחוק” שר מוש בן ארי בזמן שהאוטו נכנס אל שבילים ירוקים משני צידיו. הנה את והאוטו עוברים ממצב שגרתי למצב מתרגש. מיונים למלכת המדבר 2014 הנה אני כמעט מגיעה.

מיונים 2014 צילום ראשון

300 נשים הגיעו למיונים של מלכת המדבר שיצא השנה ל”משולש הזהב בחלקו הראשון והחל מאוקטובר לערבות אסיה”

מיונים 2014 צילום שני

מחייגת לבר רפאלי. (הידועה גם בשמה הלא מקצועי בתיה-תכתבי-עלי-פעם משהו-כפרהעליך-הרשקוביץ) “איפה אתם, לא רואה אף אחד” “סעי בדרך השנייה וקחי ימינה ותראי כתרים. היער מקושט כתרים”. חניתי היישר אל תוך החיבוקים והנשיקות של בתיה ונעמי. נעמי הרופאה. הירוק מתערבב עם חולצות המתמיינות האדומות ועם חולצות הממיינות השחורות. מרבית התחנות בהן עוברות המתמיינות חדשות. סיגל יושע ובראשה צוות מלכת המדבר עושה ימים כלילות ומרענן כל הזמן את האתגר. גם הפיזי וגם המנטלי. שובצתי לתחנת הסיפורים. השנה, מלכת המדבר תיתן במתנה את המסע למי שיש באמתחתה סיפור חיים מיוחד.

מיונים 2014 1

הבנות מתיישבות על מחצלת. מי שרוצה לשתף מוזמנת ומי שלא, לא חייבת. אחרי כמה שעות מרגישים איך היחד שלהן כבר התגבשו ליופי. הסיפורים מתחילים לצאת מהן כמו פנינים מתוך צדפים. הנה המתמיינת שסיפרה “אני האישה עם המזוודה הירוקה” היא חלתה בסרטן והבטיחה שאם תחלים תחלק מתנות לילדים בבתי חולים. תודה לאל מאז החלימה היא והמזוודה הירוקה נודדות מסורוקה שבדרום ועד רמבם שבצפון. מתמיינת אחרת שיתפה שחייה בבית היו תמיד באווירת נכאים. “המאבק הכי גדול שלי היה לאהוב את עצמי” “המסע הזה יהיה מתנה עבור האהבה שאני מעניקה לעצמי” הדמעות זלגו מתוך עיניים כחולות ועדינות ככה שאף עין לא נשארה יבשה. מתמיינת נוספת מתארת בקול רועד את הבושה לשתף בסיפורה. “הבנתי שאם לא אוהב את עצמי לא אוכל לתת אהבה לאף אחד” “לא כל החיים צריך לשלם את המחיר” והנה הנייר עובר מאחת לשנייה.

מיונים 2014

כל קבוצה השאירה פנינה בליבי. סיפור אנושי שאהב חיבק ואיפשר לי להיות אסירת תודה בדרך אחרת. שוב עלתה בי דמותו של השוטר והשטויות שלי לחשוב על זה שלא קיבלתי דו”ח כ”מזל”. אין ספק שמדובר בתחנה מבריקה שמכניסה את כולם לפרופורציות. בדרך חזרה דקלמתי את “ימינו” שירה של המשוררת הישראלית האהובה עלי שרית שמיר.

כל שאדם צריך
שתהא נפשו שקטה
וצרכיו מסופקים
שבריאותו תהא מאפשרת תנועה
וספירת נשימות תקינה
שביטחון יונח כאוצר
על מפתן לבו
ושמפתח אישיותו ייטמן כמטמון
פעם אחת לפחות
בידיים שאינן שלו.

מאחלת בהצלחה למתמיינות ולצוות מלכת המדבר על ארגון מופתי.

עוד מהבלוג של יפית שזו

תצוגה מקדימה

ג'רוז - סיפור אהבה

כשאומרים עלינו הירושלמים שאנחנו "עם" ויש לנו "אופי" אחר מתל-אביבים, אני נהיית גאנש שוקולד, מתוקה ובעלת מרקם נוח למשתמש. אנחנו אשקרה עם – יש לנו שפה, ודרך מיוחדת משלנו...

תצוגה מקדימה

פרח גן עדן

עדן שירה פיטוסי, יקרה שלי. לצערי לא הכרתי אותך מקרוב. לא מספיק טוב. לא כמו שהייתי רוצה. לא ידעתי עליך את הדברים הפשוטים כמו מה את אוהבת לאכול, מה מצחיק אותך. איזה שיר את הכי...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

גיל-עד לא ימוש מליבי לעד

גלעד יקירי זה הסיפור שלי עליך, ואני לא הכרתי אותך. לא ידעתי איזה ילד היית. מה אהבת לאכול ואיזה סרטים הכי אהבת לראות בטלוויזיה. לא ידעתי מה אתה אוהב לעשות כשהיית מגיע מהצבא ואיך אתה מעביר את הזמן בכלל. לא הכרתי את החברים שלך...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה