הבלוג של יפית שזו

לנשום מחדש

עיתונאית, בלוגרית, סופרת ומנהלת תוכן. מתמחה בכתיבת סיפורי חיים. כתבות דיוקן ומגזין. מחברת הספר "70 אבנים כחולות" ו"קפה אלמה" כתבת מסעות שטח על ג'יפים, בארץ ובחו"ל. חולה על הים וגם הוא מת עלי בחזרה.

עדכונים:

פוסטים: 50

החל מאפריל 2011

יש משהו שקורה לנשים שעוברות ביחד מסע . משהו טוב. אמיתי. כנה להפליא ואנושי להכאיב. אני לא יודעת, להסביר איך נוצר המשהו הזה. אני רק יודעת להריח אותו מתקרב. כמו יסמין בתחילת העונה,  ריח חזק. מדגדג באף. נוכח. יש נשים שמגיעות למסע, ומחליטות מראש, “אני לא פותחת את הפה” ” לא מספרת כלום, לא משתפת, רוצה להישאר במקום הנוח והמוכר זרה” וזה בסדר לגיטמי ומתקבל על הדעת. ויש את אלה שכבר בשדה התעופה מרגישות בנוח, מציגות את עצמן, ואח”כ מתגלגלת לה שיחה שמי בכלל חשב להגיע לכאלה רמות של פתיחות. נוכחתי לדעת שדווקא הנשים שהחליטו מראש לא לומר מילה, הן אלה שהכי מחפשות את החיבוק את המילה הטובה ואת ההקשבה.

לחלק מהנשים שמגיעות למסע יש “תיקים” על הכתפיים. גדולים. כבדים. ונמאס להן להרים את הכבדים האלה כל כך הרבה זמן מבלי שמישהו יעזור. ויש רגע מחדד , כשההיא בשדה”ת שואלת,  ”מישהו עזר לך לך לארוז ?, ארזת לבד?” שאת מחייכת  את החיוך הטפשי הזה, בינך ובינך, ומתה להשיב “כן, מוחמד לפעמים עוזר לי לארוז, אבל הפעם, עשיתי את זה לגמרי לבד, למה שאני אלופה בלהעמיס על הכתפיים.” בסופו של דבר, המסע הזה, גורם לדיוק מופלא בהבנה שמי שמסייע  להסיר את ה”תיקים” הללו זאת אני עצמי.

אחרי שחוויתי מסע אחד בחיי, לאוגנדה באתי מוכנה. כך לפחות חשבתי. אני כבר יודעת מה אמור לקרות. אני כבר מכירה. אז חשבתי, אז מה? אחרי יומיים במחיצת נשים זרות לי לחלוטין, הבנתי שאף פעם לא אהיה מוכנה. היה משהו אחר בדינמיקה במסע הזה. משהו שלא הכרתי קודם. פתאום לעור שלי היה דייט עם כל מיני צמרמורות שהוא קידם בברכה. האמת? היה נעים להיות חשופה ולאפשר כניסה לנשמה. פתאום הקול שלי בכה ביחד עם הקול של ההיא שבסה”כ פגשה את העיניים שלי ושיתפה. הסיפורים האנושים עוררו כל תא רדום בגופי. המילים הדליקו נורות גם בעיניים שנראו אבודות מלהקשיב ועייפות מלהכיל.

אז אולי זאת אוגנדה שהרחיבה לכולן את הנשמה ואולי הביחד האינטנסיבי שגורם לנשים להוציא מהלב ולשתף. ואולי זה המפגש עם גברת תעוזה פנים אל מול פנים והאומץ לומר לה :”גברת, אני באתי כדי לפרוק סחורה, יש לי תהליך של שינוי שמחכה לי על הגז “  ואולי בכלל מדובר בסוג של עשייה אוניברסלית נשית, שהמסע הזה מייצר. אחרת, איך אפשר להסביר את שלל  “התיקים” שראיתי מונחים על האספלט שנייה לפני ההמראה חזרה..

בהצלחה למסע 2 שיעשה את דרכו לאוגנדה מחר. תהנו. תפתחו את הלב. תקבלו את השונה בתבונה. תנו ללב להיפתח לירוק, לגשם, לקולות הצחוק ולשמחה. פתחו את הזרועות יש תמיד מישהי שמתה להאסף אליהן באהבה גדולה.

צילומים: אוסנת קרסנסקי

 

עוד מהבלוג של יפית שזו

תצוגה מקדימה

ג'רוז - סיפור אהבה

כשאומרים עלינו הירושלמים שאנחנו "עם" ויש לנו "אופי" אחר מתל-אביבים, אני נהיית גאנש שוקולד, מתוקה ובעלת מרקם נוח למשתמש. אנחנו אשקרה עם – יש לנו שפה, ודרך מיוחדת משלנו...

תצוגה מקדימה

פרח גן עדן

עדן שירה פיטוסי, יקרה שלי. לצערי לא הכרתי אותך מקרוב. לא מספיק טוב. לא כמו שהייתי רוצה. לא ידעתי עליך את הדברים הפשוטים כמו מה את אוהבת לאכול, מה מצחיק אותך. איזה שיר את הכי...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

מיונים 2014 - מלכת המדבר

את נכנסת לאוטו בצהרים. מכרסמת גמבה ונזכרת שלא אכלת כלום היום. כלום. בדרך את חושבת ש"איזה מזל היה לי היום" כשהשוטר ההוא סימן לך לעצור בפינה. עשית עבירת תנועה" אמר. התווכחת. הצרת בפניו. שאת בכלל נהגת מצוינת "אין מצב שעשיתי את...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה