“איך לא ראיתי את כל הסימנים”

פרק חמישי:

     “איך לא ראיתי את כל הסימנים”

זה היה יום ראשון בבוקר, כל כך חיכיתי להביא אותך כבר הביתה.

סבא אפרים לקח אותנו מבית החולים ונסענו הביתה.

הסתכלתי עלייך כמה את קטנה ושברירית ,הייתי בהלם שנכנסתי הביתה ופתאום יש שם שתי בנות.

מבחינתי ילדתי ילדה בריאה לגמרי שנולדה קטנה.

בחודשים הראשונים היית תינוקת נפלאה,אכלת ישנת,תינוקת מאוד נוחה לאמא שיש לה ילדה בת שנתיים בבית.

לא בכית הרבה,היית ישנה לילות שלמים ואיפשרת לי לחזור לעצמי מבחינה נפשית ולגדל את פרי בטני החדש בשמחה גדולה.

כשהיית בת 11 חודשים,נולד אחיך,אריאל.

גם בגיל שנה היית ילדה טובה,שקטה,עצמאית,זה היה מאוד נוח כשיש תינוק חדש בבית שאת לא צריכה אותי יותר מידי,מעסיקה את עצמך,כביכול אוהבת להיות בלול.

בדיעבעד אני יודעת שבגלל זה לא ראיתי את כל הסימנים,היא לא דיברה בזמן,לא הלכה בזמן.

אנשים העירו את תשומת ליבי וסירבתי לראות היו לי מליון תירוצים מוכנים לשליפה.

 עם המשפחה הקרובה היית ממש פעילה,היית מציירת,מדקלמת אותיות ושירים ושהיה מגיע משיהו מבחוץ פתאום זה היה נעלם והיו מסתכלים עליי כאילו אני שקרנית.

אני זוכרת שהייתי מאמנת אותך “עוד מעט סבא בא תספרי לו שאת יודעת” לקראת בואו של סבא אפרים וכשהוא היה מגיע לא היית משתפת פעולה.כאילו עושה דווקא.

היום אני יודעת שמי שיש לו בעיית תקשורת

עם הקרובים אליו הוא פעיל, תקשורתי ,יוצר קשר עין ועם אנשים שבאים פחות הם פחות משתפים פעולה.

קצת על הסימנים:

ילד נוח מידי-כן יש דבר כזה…

ילד שלא מדבר בזמן

ילד שלא הולך בזמן

ילד שלא מצביע

ילד שלא עונה לשמו,כמובן שבמקרה הזה צריך לשלול בעיית שמיעה וללכת לבדיקת שמיעה.

ילד שכל הזמן שם משהו בפה

ילד שמשחק בצורה לא מותאמת לגילו .

ילד שלא מפריע לו שהחיתול מלא

ילד שמדבר מילים גבוהות בגיל מוקדם.