הבלוג של yaelvaqnin

yaelvaqnin

שלום לכולם,אני יעל ,בת 36 אמא לארבעה שאחת מהן על הספקטרום האוטיסטי. כתבתי עליה ספר שנקרא "בעולם שלה" מרגע הלידה ועד כיתה א ,זהו ספר ראשון מסדרת ספרים שאכתוב עליה כככל שתגדל . בגלל שאני מתקשה כלכלית להוציאו... +עוד

שלום לכולם,אני יעל ,בת 36 אמא לארבעה שאחת מהן על הספקטרום האוטיסטי. כתבתי עליה ספר שנקרא "בעולם שלה" מרגע הלידה ועד כיתה א ,זהו ספר ראשון מסדרת ספרים שאכתוב עליה כככל שתגדל . בגלל שאני מתקשה כלכלית להוציאו לאור החלטתי לפתוח בלוג בנושא כדי לתת לכם נקודת מבט אחרת על העולם הקסום של בתי ועל השקפת העולם של משפחתי בנושא. בבלוג אחשוף קטעים מהספר. מקווה שתהנו.

עדכונים:

פוסטים: 11

עוקבים: 0

החל מדצמבר 2017

פרק ראשון:

kkkkk

 

ביום שהגעת אליי הטמפרטורה באוויר היתה מושלמת,

לא היה חם מידי והיו הפוגות של משב רוח מרענן.
האוויר של ירושלים הביא איתו בכל נשימה המון חמצן טהור שנתן לי מרגוע.
כנראה שנרגעתי קצת יותר מידי ושבוע לפני הזמן ב12 בלילה החלו הצירים.
הלכתי לשירותים ונפלה ממני חתיכת בשר.
חשבתי שבגלל שילדתי בעבר ,כלום כבר לא יפתיע אותי אבל כן ,הופתעתי ונבהלתי.
אבא מיד התקשר לבית חולים ותשובתם גרמה לנו לזנק לרכב ולהתחיל בנסיעה לבית חולים.

במשך כל הריונך כמעט ולא יצאתי מהבית,

הייתי עצובה ודכאונית למרות שהריונך היה ההריון הכי יפה שהיה לי עד כה,בחודש שביעי חשבו שאני בחודש שלישי.
בגלל המצב הנפשי שתקף אותי,הזנחתי את עצמי כל ההריון וכנראה ששכחתי לאכול,הייתי רזה כמו מקל.
בדרך לבית חולים בכיתי לאבא שאני מפחדת ונראה לי שאת כבר לא בין החיים,חשבתי שנחנקת ואת מאותת לי לרוץ לבית חולים כדי לנסות להציל אותך או לפחות אותי.

יחסית,הגענו לבית חולים רגועים או לפחות נראנו כך,כמו שני חייזרים שמתהלכים בין המסדרונות של יקום שהם לא מכירים.
היו לי צירים כל 3 דקות ולא כאב לי בכלל.
כשהגיעה הרופאה היא לא האמינה למראה עינייה הייתי שרויה בצירים חזקים ומשמעותיים מאוד ולא הזזתי שריר בפניי ,גם לא התלוננתי שהיא איטית או שיש המון רעש,פשוט הייתי שם בגופי אך מוחי היה במקום אחר.
כל הליך קבלת היולדת התנהל באופן כזה שהיא שואלת שאלות ולי אין לי תשובות,היא מבקשת מסמכים ואני משקרת שהם בבית,לא היה לי שום מסמך עלייך,לא הסכמתי שאף רופא יגע בי בזמן ההריון.

הצירים החלו תכופים יותר וכבר היה מחייב להכנס לחדר לידה.
למרבה הפלא הצירים לא הובילו לשום התקדמות ואת היית כלואה שם בפנים ולא מתקדמת.
כשנתנו לך חומר מזרז הגבת בכזו חומרה שחשבתי שאני הולכת לפגוש את בוראי היום.
הגיע עוד רופא ועוד מומחה וכל הפרטיות שלי נפגעה ברגע אחד ,כל מה שלא נגעו בי 9 חודשים נגעו בי במשך לידתך.
נגעלתי ממש רק רציתי שזה יגמר,במוחי השוותי את זה לאונס הרי אני לא באמת רוצה לשכב שם עם רגליים מפושקות וללדת עכשיו ,לא בא לי שהוא יבדוק כמה התקדמתי עם כפפה מגומי שאת ריחה אני לא יכולה לסבול עד היום.
המיילדת שלי היתה חסרת סבלנות ומאוד לא נעימה אך כשאת התחלת להשמיע קולות שאת בעניין היא לפתע הפכה למלאך.
היא אמרה לי ללחוץ ולחצתי 3 פעמים והיית כבר בחוץ,ממש כמו בסרטים.
רק כשהיית בחוץ וחבל הטבור היה סביב צווארך.
המיילדת גילגלה אותו מעלייך והניחה אותך עליי,עוד היינו מחוברות ואני החלתי לבכות שכמעט איבדתי אותך.
מסתבר שהיית לוחמת עוד ברחם נלחמת להגיע אליי בחיים למרות החבל תלייה על צווארך.

אחרי כמה דקות התאוששות הגיע הדוקטור הבכיר
בלי טיפת רגש בליבו אמר לי שאת לא תדברי,לא תלכי ,לא תראי אהבה.
הסתכלתי עלייך ועל המלחמה שעשית כדי להגיע כבר לא משנה באיזה מצב העיקר להגיע אליי ,הסתכלתי עליו ,בעינייו ראיתי התנשאות יהירות וחוצפה עוד לפני שדיבר מילה.

“אה,אדון דוקטור ” לחשתי אליו בשארית כוחותיי .
הוא עשה עימי חסד והביט לכיווני ואז אמרתי לו:

“מי אתה חושב שאתה?”
“הרגע אלוהים נגע בה ואתה מעז להגיד לי כל מה שהיא לא תהיה?”

“הרגע ילדתי!!!”
“חיכתי לה 9 חודשים”
“גם אם ילדתי קורוקודיל אתה לא יכול להרשות לעצמך לדבר ככה”
מי אתה?
“ומי שמך להחליט מה היא תהיה?”

הוא הסתכל עליי בתדהמה וענה:
את תהיי אימא טובה
רציתי להגיד לו נכון ושהוא רופא גרוע אבל לא יכולתי לקלל ביום שמלאך הגיע לידיי,אז פשוט חייכתי ,הודתי לו והוא הלך ליולדת הבאה.

קראתי לך אפרת כי במהופך קוראים את זה תרפא ,זה בדיוק מה שקרה לי מרגע שעניתי לדוקטור,העצבות התחלפה בשמחה,העייפות התחלפה במוטיבציה מטורפת וכבר לא יכולתי לחכות לצאת מבית החולים ולהביא אותך הביתה.

ביום שהגעת אליי נולדה גם לוחמת,

זו שבעתיד לא תוותר לאף אחד שלא ירצה בטובתך ,שתגן עלייך עד נשימתה האחרונה,שתעשה הכל שיהיה פה עולם טוב יותר עבורך אחרי לכתה.

עוד מהבלוג של yaelvaqnin

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 12 months
תצוגה מקדימה

"גם אני הולכת לגן עירייה"

פרק שני: "גם אני הולכת לגן עירייה" שלוש שנים היית איתי בבית, בבית היית גמולה,דיברת,תקשרת,למדת אותיות וצבעים ביחד עם כל ההשגים שבעמל רב הגענו אליהם,תמיד ליוותה אותנו התחושה שאת צריכה יותר תשומת לב. עוד לא הסכמנו לשמוע את...

תגובות

פורסם לפני 12 months
תצוגה מקדימה

"כשהשמיים "נופלים" עלייך"-רגע האבחנה

פרק רביעי: "כשהשמיים "נופלים" עלייך"-רגע האבחנה לאבחן.... עד גיל 3 היית ילדה רגילה, רגועה , ממושמעת, חברותית, חייכנית. חדי עין היו מעירים לי בעדינות שאינך מדברת, שאת עוד לא הולכת… תמיד עניתי בהתגוננות שכל ילד וההתפתחות...

תגובות

פורסם לפני 12 months

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה