הבלוג של יעל אוריאלי

יעל אוריאלי -חיה בצבע

יעל אוריאלי בת 40, אמא לשניים. מומחית שיווק באינטרנט ורשתות חברתיות. בעלת המותג Dolls 'n' All מפיחה חיים בציורי הילדים הופכת אותם לבובות בתלת מימד.

עדכונים:

פוסטים: 72

החל מינואר 2012

כולם מדברים בתקשורת על ההסלמה בדרום, סבב לחימה נוסף, כיפת ברזל וגראדים. לרוב האנשים במדינת ישראל המילים האלו לא אומרות הרבה, עוד ידיעה חדשותית, כותרת שתלווה אותם כמה ימים ואחר כך תעלם.

אנחנו משפחה שחיה “בדרום”. 25 דקות נסיעה מלב תל אביב, באזור שתמיד חשבנו ש”אליו לא יגיעו הטילים”..אהה אז הגיעו וגם הגיעו כבר לפני כמה שנים. החלטתי להיות נציגת אימהות “הדרום” ולספר לכם מנקודת המבט הפרטית שלי מה אומר המשפט “הסלמה בדרום”.

אתמול בערב, יום שישי כל המשפחה בארוחת ערב..מתיישבים בסלון אחרי הארוחה מדברים ,צוחקים ומהמרים מה תהיה התגובה לחיסול הממוקד. הכל בהומור כי זאת המציאות,אני תוך כדי קוראת בנייד שפיקוד העורף הורה להישאר קרוב לממ”דים JUST IN CASE. לא סיימתי את המפשט בקול רם והתחילה האזעקה.

הדבר ראשון שמרגישים פיזית, זה את הלב נופל לתחתונים-פיזית באמת מרגישים ככה, האזעקה מבהילה מאד (זה התפקיד שלה והיא עושה אותו טוב). למרות הידיעה אי אפשר באמת להיות מוכן בייחוד לא לראשונה שמתחילה סבב. היא מייבבת בצפירה חזקה מאד שעולה ויורדת, מחרישת אוזניים ומעלה את הדופק.

הילדה הקטנה הפרטית שלי מתחילה לבכות בקול רם כששתי הידיים על האוזניים וצועקת “די! לא רוצה יותר! שיגמר! בואו נרוץ”. לנו בבית אין ממ”ד ואין מרחב מוגן, אנחנו בדר”כ שוכבים במיטה ומחבקים את הילדים או סתם יושבים באחד החדרים ומחכים. למה מחכים? מחכים לשמוע את הבומים..הם מגיעים, מרעידים את כל החלונות בבית ואז מפסיקים ואנחנו חוזרים בהדרגה לחיים “רגילים”.

החיים “הרגילים” אחרי האזעקה נראים ככה:

- כל הזמן שומעים אזעקות גם כשאין, המוח שלנו משנה סטטוס והוא כל הזמן בהיכון ואז כל דבר נשמע כמו אזעקה: אופנוע שנוסע בכביש, תן שמיילל בחוץ,שיר ברדיו,צלצול בטלפון, תינוק שבוכה,ילד שצוחק,מישהו שמדבר לידך וסתם בראש כל הזמן שומעים אזעקות גם כשיש ממש שקט.

- הילדים נדבקים להורים, הקטנה שלי לא מוכנה ללכת לבד לשירותים או סתם מחדר לחדר בבית, לגמול אותה ממוצץ כבר מזמן הפסקנו לנסות. כן היא בת 4 ויש לה מוצץ! למה? כי זה הדבר היחיד שנותן לה הרגשת ביטחון, כל פעם שאנשים זרים שואלים אותי למה היא כ”כ גדולה ועם מוצץ בא לי להגיד להם: ככה, כי מידי פעם נופלים עליה טילים וכמו שלי מתחשקת סיגריה לה בא המוצץ! אז סליחה אבל כולכם יכולים לקפוץ לי!

- גם הילדים הגדולים מושפעים,בעיקר אין חשק לעשות כלום, חוץ מלרבוץ מול הטלויזיה והפלייסטיישן,במקרה הזה אין מה לריב איתם-כל אחד מוצא את הדבר שמרגיע אותו וכשהמוח בבלבול אין אפשרות במילא לעשות כלום.

סדר היום הופך להיות הזוי,אנחנו כל הזמן מנסים לנחש מתי ואיפה תתפוס אותנו האזעקה, האם הבוקר יעירו אותנו ב 5 או ב 7? מתי יתנו לנו ללכת לישון בלילה? 1,2,3?.באיזו שעה כדאי ללכת להתקלח או לחילופין לשירותים, אלו שני מקומות שאף אחד לא רוצה שתתפוס אותו שם הסירנה.

כל התוכניות שקבעתי לעצמי לשבוע, נמוגו כלא היו באיווחת אזעקה אחת. עכשיו צריך לשבת ולבטל פגישות, לדחות משימות או לחילופין להגיע עם הילדים לפגישה ולהרגיש עם זה רע ולהתנצל. בתור אחת שיש לה עסק עצמאי זה גם פוגע בפרנסה, אבל מה לעשות אני קודם כל אמא! וכשהקטנה מפחדת היא רוצה רק אותי.

מעבר לרעש הטילים שומעים אצלינו גם את חיל האויר שלנו כשהוא בפעולה, במשך כל היום שומעים מטוסים, כשהם מפציצים ישנו הדף לא ברור וכל החלונות בבית רועדים..אתמול בלילה כשכבר אי אפשר היה לישון מהרעידות נשברנו ושמנו כרית בין המיטה לחלון..ממש כמו הביצורים של פעם.

הרבה חברים מתקשרים ומציעים את ביתם, אבל אנחנו בינתיים נשארים, קשה לתאר את התחושה אבל לא עוזבים את הבית כל כך מהר, גם במלחמה, המיטה שלך היא המקום המרגיע. אולי אם זה ימשך הרבה זמן ניסע בסופ”ש לנוח.

חשוב לי להבהיר עוד נקודה שהתחילה בדיון השבוע סביב התרופות הפסיכיאטריות באח הגדול-נקודה עקרונית, שצרמה לי מאד היא, שתיארו את לוקחי התרופות כמסוממים, כאנשים שהתרופה גרמה להם להתנהג אחרת. הרבה מתושבי הדרום חיים בפחד ומתח יום יומי-אנשים רבים חווים התקפי חרדה ונוטלים תרופות פסיכיאטריות-אף אחד מהם לא משוגע או מסומם!! הם פשוט מנסים לחיות נורמלי-אז די עם הדבקת סטיגמות וסיסמאות מתלהמות.

בזמן שאני יושבת וכותבת את הפוסט הזה, אני שומעת מרחוק את הבומים והאזעקות מהיישובים מסביב, זה הזוי אבל תוך כדי כתיבה אני צועקת לבעלי-היו עכשיו 3 בומים-יאללה בוא נתארגן מהר על ארוחת הערב לפני התור שלנו!.

אני שמחה לראות שאנשים כותבים שליבם עם אנשי הדרום, אנחנו אלו שמאפשרים לאחרים לשבת בבתי קפה בשבת בצהרים בשמש, בעל כורחינו הפכנו למטרות. ונשמח “לאכול” עוד מבצע עופרת יצוקה רק בתנאי שהפעם זה יהיה סופי- בום וגמרנו-כי להפוך אותנו למטרות במשך שנים זה כבר לא פייר.

אנחנו שמחים שהלב שלכם איתנו, אבל תהיו איתנו גם שאתם הולכים לקלפי בבחירות וגם כשמספרים כמה הילדים בעזה מסכנים תיזכרו “שעניי עירך קודמים”. גם רבבות הלדים בדרום מסכנים, אצלכם כמה ימים של הסלמה בדרום מתחלפים במריבות באח הגדול, אצלינו הם ממשיכים עוד שבועות וחודשים גם אחרי.

מקווים שנוכל לישון הלילה.

יעל אוריאלי

עוד מהבלוג של יעל אוריאלי

תצוגה מקדימה

אמנות מקורית יש גם בפריפריה

שנה בערך מתבשל לי הפוסט הזה בראש, בבטן. שנה בה אני מבטיחה לעצמי כל פעם מחדש.."ביום שישי הקרוב את נוסעת לבאר שבע לסטודיו של שוקילי". העוקבות הותיקות שלי לא יופתעו מההפתעה החדשה, אני מאד מאד אוהבת יצירות אומנות בסגנון "עשה זאת...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

בגדי הים החדשים

הקיץ עוד דקה וחצי כאן. חלקכן כבר משנסות מותניים והתחילות בדיאטה, חלקכן למדו להשלים עם הגוף שלהן וכבר לא מתעסקות בזה. לפני שבועיים חזרתי מטיול משפחתי ארוך בסין, חזרתי משם עם הרבה תובנות אישיות (פוסטים נפרדים על הטיול...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

3 ספרים לסערה

אין כמו מזג אויר קר וסוער, כזה שמשאיר אותי תמיד בבית מתחת לפוך בשביל לקרוא ספרים. האמת שאני תמיד בבית כי אני עובדת כאן..אבל הפוך נראה קרוב יותר מאי פעם. היום אני לא מקפחת את הקוראים הצעירים וממליצה על ספר מקסים לילדות...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה