הבלוג של yaelis

yaelis

אני יעל. בלוגרית. מעצבת גרפית במקצועי. יצירתית ואוהבת אמנות. מבשלת ואופה מאכלי גורמה וקינוחים מושחתים. קוראת המון ספרות טובה וחברה בקהילת הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים. מעדיפה הופעות של מוזיקת רוק. מכורה לכושר וספורט.

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מיוני 2013

אי אפשר שלא להתאהב ברומן הסוחף “גברת ורבורג”. אוסף דמויות מרתק ששואב אותך פנימה לתוך העלילה.

02/12/2014

ורבורג 2

כתיבתה של עירית לינור גרמה לי גם הפעם לחייך. את ספרה “גברת ורבורג” סיימתי בתוך מספר שעות כשאני נהנית מכל רגע של קריאה.

גברת ורבורג הצליחה לסקרן אותי בסיפור החיים המורכב והקצת עגום שלה, אך בעיקר חיי האהבה שלה היו להפתעה מרעננת.

עירית לינור שוב יוצרת לנו דמות נשית מורכבת אך מתוחכמת, שהסביבה לא מקלה על חייה.

ילדותה של גיבורת הסיפור עוברת עליה בבית לא פשוט. אבא עורך דין מוצלח ושתלטן, אם עקרת בית כנועה וצייתנית העושה את רצון בעלה.

לגיבורת הסיפור, אח בשם עמוס, הקרוב אליה ושותף לחיים הלא פשוטים שעוברים עליהם.

“לא ציפיתי לבידור בחיק המשפחה, ולכן לא התאכזבתי מחסרונו. עמוס זוכר שיחות ערות בשעת ארוחת הערב. הוא זוכר משפטים שלמים מפי אבא, וחוזר עליהם מדי פעם. “אף פעם אל תסמוך על אנשים שהנעליים שלהם לא מצוחצחות”, למשל. את המשפט הזה גם אני זוכרת, בגלל אמא. מיד לאחר שאבא פסק את פסוקו, היא הרימה את עיניה מעל הצלחת שלה, השפילה אותן שוב ואמרה בנימוס: “למה?”

אבא הניח את המזלג והסכין. “מה אמרת?”

“שאלתי למה, ענתה אמא. “למה אסור לסמוך על אנשים שהנעליים שלהם לא מצוחצחות.”

“כי זה מעיד,” אבא עצר, ליטף את שפמו וקבע – “זה מעיד על רשלנות”. אמא הסיטה פיסת חביתה מצד אחד של הצלחת לצידה השני.

“בכל זאת לא הבנתי,” התעקשה אמא. ברור שלא היתה קנטרנות בקולה, כי את אבא היה אסור לקנטר. ובכל זאת, למרות בעיות הזיכרון הילדי שלי, אני זוכרת היטב רטט גופני של סכנה, וקול צפצפני – שלי – הממהר להתערב: “כי זה אומר שלא שמים לב, אז אם הוא אומר לך שהוא יעשה משהו – הוא לא יעשה כי הוא גם חושב שהוא יצחצח נעליים ולא ציחצח.

אבא הניח את המזלג, נעץ בי מבט בוחן ואז חייך בסיפוק.

“את רואה, לאה’לה?” אמר לאמא, “אפילו הילדה יודעת שאני צודק. אפילו לילדה הזאת יש היגיון בסיסי. היגיון בסיסי! אולי את צריכה ללמוד משהו מהילדה שלך, אה? במקום לדבר כאלה שטויות שאפילו את לא חושבת שהן נכונות”.

“סתם שאלתי”, אמרה אמא בשלווה, כנראה שלא הבנתי. אני ממש טיפשה לפעמים. אבל הבת שלך הסבירה יפה מאוד את מה שהתכוונת ועכשיו אני מבינה. כל הכבוד, מתוקה. הסברת לי מצויין. את ילדה מאוד חכמה”. היא חייכה אלי, ואני זוכרת עד כמה לא אהבתי את החיוך ההוא. (עמ’ 12-11)

אפשר לראות שהילדות לא משהו-משהו אבל בן בריתה, האח עמוס, מעניק לה קצת מרווח נשימה מחוייך בתוך המועקה הביתית.

“ברחוב עבר זוג מבוגר עם כלב קטן. כנראה הרגישו שצופים בהם, ולכן נשאו עיניים אל הקומה השלישית. עמוס נופף להם בידו בשמחה, ולאחר היסוס קל החזירה לו האישה נפנוף.

“אני לא מבינה למה אתה עושה להם שלום,” אמרתי לעמוס.

“אתה לא מכיר אותם בכלל.”

בשבוע שעבר זרקתי עליהם מפה פצצת מים,” אמר עמוס.

“אני לא רוצה שהם יחשדו בי יאללה, נפנפי.” (עמ’ 13-12)

הימים חולפים ואל הבניין מגיעה משפחת סירקין המהוללת. גיבורת הסיפור שלנו כבר בת 11 ועיניה נשואות אל האליל התורן – אחד משני הבנים של משפחת סירקין המוצלחת, ניר סירקין.

“איך ניר נראה? כמו הפתעה ממבט שני. רק ממבט שני את מבחינה שהוא גבוה, שיש לו שן קדמית עקומה, וברגע שאת מבחינה בשן העקומה, את לא מבינה למה חיבבת אי-פעם שיניים ישרות. ממבט ראשון שערו נראה לך פרוע, וממבט שני את מבינה שכך צריך להיראות שיער. את מבחינה בעיניו, שנראות מרוכזות במשהו (אולי בך, אם הוא מסתכל עלייך במקרה), בפלומה הזהובה שעל אמות ידיו, באופן החינני שבו הוא מתיישב. פשוט מתיישב.

כאילו זכותו לשבת בכל מקום שירצה. ואחרי המבט השני – את מגלה שאת לא יכולה להביט בשום דבר אחר, באף אחד אחר, באותה מידה של התפעלות”.(עמ’ 22-21)

ניר הוא אולי ההתאהבות הראשונה של גיבורת הסיפור, אבל לגמרי לא האחרונה…

במפגש קוראים שנערך עם עירית לינור ובו לקחתי חלק, סיפרה עירית לינור שהיא מאוד אוהבת את הרומנים הקלאסיים שכתבה ג’ן אוסטן. להזכירכם, היא גם תירגמה באופן מקסים את “גאווה ודיעה קדומה”.

בעיני, ניר סירקין הוא מר דארסי של הסיפור. הדמות שכל הנשים הקוראות כמהות להתאהב בו, כבר בהתחלה. הוא מבליח לפרקים בין עמודי הספר כתזכורת למשהו המושלם. 

נזכרתי ב”מושלמים”  אחרים שנבראו בספרים נוספים של עירית לינור.  טל ספקטור והתספורת האגדית שלו בתיכון על שולחנה של המורה, בספר “שתי שלגיות”. טל, כליל השלמות בעיני אסנת שטיבל הצלמת ב”שתי שלגיות”. ואיך אפשר בלי עופר שטרסברג, האקס המטופח מ”שירת הסירנה”, שמרעיד זמנית את עולמה של טלילה כץ.

מסתבר, שעירית לינור בוחרת לנו גיבורים מושלמים מדי. אבל לא לאורך זמן. טל ספקטור ב”שתי שלגיות” הוא בעניין אחר לגמרי ועופר שטרסברג, לא מצליח לעמוד בתחרות על ליבה של טלילה מול מהנדס המזון המרושל והכובש, נח נאמן.

גם ב”גברת ורבורג” הגבר שמוצא את השביל אל ליבה של הגיבורה, לבסוף, יהיה בחירה מפתיעה.

“הוא לא היה יפה יותר, רק שזוף ושעיר יותר. עתליה צדקה. באמת היה בו משהו מן הגורילה” (עמ’ 231).

בדרך לשם היא תעבור כל מיני אירועים שיזכירו לנו, שהיא בניגוד לאמא שלה הכנועה והצייתנית, עושה בדיוק מה שבא לה עם מי שבא לה, מתי שבא לה.

היא מרשה לעצמה להעיז, אבל אין שם באמת אושר. אלא בעיקר חיפוש.

לאורך כל הסיפור הגברים שסביבה נופלים ברשתה, גם כשהיא לא ממש עסוקה בטוויה של הרשת עצמה. לגיבורה יש איזו שנינות ממגנטת. סוג של קסם באי-קסם שלה. הסיפור שלה מסופר בשפה קולחת, זורמת ומפתיעה. הקצב המסחרר של האירועים השונים גורם לקורא להמשיך לקרוא ולא להניח את הספר, אפילו לרגע. עירית לינור מציגה שלל דמויות מעניינות, שהאינטרקציה ביניהן יצרה רומן שתענוג לקרוא אותו.

—————————————————————————————————————————————————————————

“גברת ורבורג” מאת עירית לינור, הוצאת אחוזת בית, 2014

עוד מהבלוג של yaelis

תצוגה מקדימה

קינוח מפנק ב-5 דקות / מתכון סוף

לפעמים אני רוצה להגיש קינוח יפהפה שיעורר התפעלות, בלי להשקיע שעות במטבח. לא משהו מסובך, אבל משהו קטן ומפנק שנראה כאילו לקח לי שעות להכין אותו. קינוח שיהיה יפהפה, שיעורר את החשק לטעום אותו ולא רק בעיניים. והעיקר שיהיה מוכן...

תצוגה מקדימה

פירגון גדול לעסק קטן

בחיים צריך לדעת לפרגן. והפעם אני מפרגנת בשמחה לבית עסק קטן ומיוחד. כולנו יודעים כמה קשה לבעלי עסקים קטנים לשרוד בימים אלה. לא קל לשמור על מעגל הלקוחות הקיים ואף לנסות להגדילו. לרגל יום העסקים הקטנים שיחול ב- 2-3.1.2014 בחרתי...

תצוגה מקדימה

ראיון עם יוני פוליקר, על האלבום שבדרך, ההשראה המוזיקלית והחיים בכלל

היום אני מפנה את הבמה המרכזית בבלוג שלי לאמן צעיר ומוכשר במיוחד, יוני פוליקר. אומנם הוא רגיל לבמות גדולות בהרבה, אבל הפעם מתחשק לי לפרגן לאחד האמנים שאני יותר מעריכה. לא....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה