הבלוג של yaelis

yaelis

אני יעל. בלוגרית. מעצבת גרפית במקצועי. יצירתית ואוהבת אמנות. מבשלת ואופה מאכלי גורמה וקינוחים מושחתים. קוראת המון ספרות טובה וחברה בקהילת הקוראים הראשונים של ידיעות ספרים. מעדיפה הופעות של מוזיקת רוק. מכורה לכושר וספורט.

עדכונים:

פוסטים: 90

החל מיוני 2013

את הריבה הזו כנראה שלא טעמתם מעולם, ריבת עגבניות ירוקות. מעדן כפרי צרפתי בניחוח של פעם, מתוך אחד הספרים האהובים עלי: “חמשת רבעי התפוז”.

07/02/2014

כשעמדתי מול הקופאית בחנות ובידי שקית גדושה בעגבניות ירוקות לחלוטין, היא הסתכלה עלי בתדהמה:

מי היא האישה המוזרה שקונה עגבניות ירוקות?

בבית ראיתי שהיא אפילו לא חייבה אותי עליהן.

ריבת עגבניות ירוקות היא מעדן מאוד לא שיגרתי. כשבחרתי להכין את המתכון מתוך הספר האהוב עלי, “חמשת רבעי התפוז” מאת: ג’ואן האריס, לא היה לי מושג מה יהיה טעמה של הריבה. הופתעתי.

פרוסת לחם חמימה מרוחה בריבה הטריה הזכירה לי, כמה טוב להתנסות בטעמים חדשים ולהיות הרפתקנית במטבח.

שתי האהבות שלי: בישול וספרות נפגשות להן שוב.

והפעם הסיפור מתרחש בצרפת, בכפר קטן בזמן מלחמת העולם השניה, בעת הכיבוש הגרמני.

זהו סיפורה של פרמבואז’ סימון (בעברה, דרטיגן), שבגיל 65 חוזרת לכפר הולדתה לה לאווז, שבסמוך לאנז’ה בעמק הלואר. היא שבה לחווה בה גדלה ופותחת בית קפה. המפגש המחודש עם המקום מחזיר אותה לנוף ילדותה. פרמבואז’ בת התשע שהתחבבה על תומס לייבניץ, חייל גרמני, שהשיג עבורה שוקולד, כתבי עת ועוד טובות הנאה, תמורת מידע רלוונטי מפליל על התושבים.

היא שבה לחוויות, לזכרונות, לניחוחות ולטעמים, אך גם לטרגדיה הגדולה שהתרחשה בכפר. דרך מחברת המתכונים הישנה שאמה ז”ל הורישה לה, היא מגלה את הקשר המשפחתי שלה לאותו אירוע.

ספר מיוחד שבין דפיו ריחות וטעמים ואף כמה מתכונים מעניינים.

“ואז ראיתי את זה, על האדמה ממש ליד הדוכן, ליד ארגז עולש.

תפוזים היו יקרי המציאות באותו זמן, וכל אחד מהם היה עטוף בנייר משי סגול ומונח על מגש בשמש. לא האמנתי שאראה תפוזים בביקור הראשון שלי באנז’ה, אבל הם היו שם, חלקים וסודיים בקונכיות הנייר שלהם. לפתע רציתי תפוז אחד, נזקקתי לתפוז אחד בדחיפות כזו, עד שבקושי עצרתי לחשוב. לא תהיה הזדמנות טובה מזו; אמא לא היתה בסביבה…

…מיד הנחתי את סל הקניות שלי מעליו, ואז התכופפתי כאילו כדי להוציא אבן מהקבקב שלי. בין רגלי בחנתי את בעל הדוכן כשהרים את ארגזי התוצרת הנותרים והעמיס אותם על הטנדר. הוא לא הבחין בי בשעה שתימרנתי את התפוז הגנוב לתוך הסל שלי.

קל כל כך. זה היה קל כל כך. ליבי פעם בחוזקה ופני בערו כל כך, עד שהייתי בטוחה שמישהו יבחין בי. הרגשתי כאילו התפוז בסל הוא רימון שעומד להתפוצץ. התרוממתי, באגביות בולטת, ופניתי לעבר הדוכן של אימי.

ואז קפאתי במקומי. מעבר לכיכר צפה בי אחד הגרמנים. הוא עמד ליד המזרקה, כפוף מעט, עם סיגריה בכף ידו הקעורה. הקונים נמנעו מלהתקרב אליו יתר על המידה, והוא ניצב לו במעגל הדומם הקטן שלו, ועיניו קבועות בי. היה ברור לי שהוא ראה אותי גונבת. מהמקום שבו עמד זה היה כמעט בלתי אפשרי להימנע מכך.

לרגע נעצתי בו את עיני ללא יכול לזוז. פניו היו קפואות. נזכרתי מאוחר מדי בסיפוריו של קסיס על אכזריותם של הגרמנים. הוא עדיין המשיך להביט בי; תהיתי מה עשו הגרמנים לגנבים. ואז הוא קרץ לי.” (עמ’ 78-79)

הספר, שניחוח התפוז העז מלווה כמעט כל עמוד בו, מעורר גם ניחוחות כפריים נוספים.

“ריבת עגבניות ירוקות. חותכים עגבניות ירוקות לחתיכות, כמו תפוחים, ושוקלים אותן. מניחים בקערה עם קילוגרם סוכר לכל קילוגרם פרי.

התעוררתי שוב בשלוש לפנות בוקר והלכתי לחפש את הגלולות שלי. שכחתי שוב שכולן נגמרו. כשהסוכר נמס – כדי שלא יישרף מוסיפים 2 כוסות מים אם יש צורך – בוחשים בכף עץ.

אני חושבת שוב ושוב, שאם אלך אל רפאל, הוא אולי ימצא לי ספק אחר. לא העזתי ללכת שוב אל הגרמנים, לא אחרי מה שקרה. אני מעדיפה למות ולא ללכת אליהם.

אחר כך מוסיפים את העגבניות, מרתיחים בעדינות ובוחשים לעיתים קרובות. מדי  פעם מוציאים את המשקעים בעזרת כף מחורצת…כשהריבה נדבקת לצלוחית, הא מוכנה.” (עמ’ 248)

הייתי חייבת לנסות להכין את הריבה. בשבילי זו טעימה צרפתית מהסיפור של פרמבואז’ ותומס.

ריבת עגבניות ירוקות

1 ק”ג עגבניות ירוקות

1 ק”ג סוכר לבן

כמה טיפות מיץ לימון.

מומלץ להכין מראש צנצנות זכוכית מעוקרות (על מנת לעקר צנצנות, יש לשים אותן בסיר גדול. לשפוך מעליהן מים עד לכיסוי מלא שלהן ולהביא לרתיחה.

יש להשאיר אותן כך בסיר, על אש קטנה עוד כ-10 דקות).

להכנה:

בחרתי עגבניות ירוקות יפות וטריות. שטפתי אותן היטב.

חתכתי אותן לפלחים יפים.

בסיר גדול עמוק שמתי בתחילה את הסוכר. כשהוא החל להיות מעט גבשושי הוספתי את פלחי העגבניות הירוקות.

הן הגירו נוזלים, כך שהסוכר נמס ולא הפך לקרמל שרוף. בניגוד למתכון בספר, העגבניות הגירו די הרבה נוזלים ולכן לא היה שום טעם להוסיף מים למתכון.

ברגע שהתערובת החלה לבעבע, העברתי את הסיר לאש קטנה.

מאחר והעגבניות הן ירוקות ולא בשלות, זמן הכנת הריבה מעט ארוך יותר. לקח זמן עד שהעגבניות איבדו את צבען ונעשו שקופות.

לקראת תום הכנת הריבה הוספתי כמה טיפות של מיץ לימון.

איך יודעים שהריבה מוכנה? לוקחים מעט מהריבה ומניחים על צלחת. אם הריבה נקרשת, סימן שהיא מוכנה.

כשהריבה עדיין חמימה מעבירים אותה לצנצנות זכוכית מעוקרות.

פורסים לחם לבן או כפרי ומורחים מהריבה בנדיבות. אין תענוג גדול מזה.

“הפעם אבקש ממנו. הבטחתי לעצמי.. אבקש ממנו לקחת אותי איתו הפעם לכל מקום שאליו הוא הולך, חזרה לגרמניה או אל תוך היערות, במנוסה ניצחית.

מה שירצה כל עוד הוא ואני… הוא ואני. התפללתי לאמא-זקנה בעודי רצה, וענפי אטד קוצניים ננעצו בבשר רגלי היחפות בלי שאשים לב אליהם.

בבקשה, תומס, בבקשה. רק אתה. לנצח. לא פגשתי איש בריצתי המטורפת על פני השדות”. (עמ’ 290)


“תומס, תומס.”לא יכולתי להפסיק לומר את שמו, וניחוח הטבק והזיעה המוכר שעלה מבגדיו מילא את נחירי. הצמדתי את מעילו אל פני כפי שלא העזתי לעשות לפני חודשיים.

באפלה החשאית שבו נישקתי את הביטנה בתשוקה נואשת. “ידעתי שתחזור. ידעתי.”

הוא הביט בי בלי לומר דבר. “את לבד?” עיניו נראו צרות מן הרגיל, חשדניות. הינהנתי.

“טוב. אני רוצה שתקשיבי.” הוא דיבר באיטיות רבה והדגיש כל מילה. לא היתה כל סיגריה בזווית פיו, לא היה כל ניצוץ בעיניו. נראה שרזה בשבועות האחרונים, פניו היו חדות יותר. פיו נדיב פחות.

“אני רוצה שתקשיבי היטב”. הינהנתי בצייתנות. מה שתרצה, תומס. חשתי שעיני בורקות ולוהטות. רק אתה, תומס. רק אתה.

רציתי לספר לו על אימי ועל רן ועל התפוז, אבל חשתי שזה איננו הזמן המתאים. הקשבתי.

“יכול להיות שיבואו אנשים אל הכפר,” אמר. “במדים שחורים, את יודעת מה המשמעות של זה, נכון?”

הינהנתי. “משטרה גרמנית,” אמרתי. “אס-אס.”

“נכון.” הוא דיבר בקול קטוע, מדויק, שונה מאוד מהדיבור המתמשך והאדיש הרגיל שלו. “הם עלולים לשאול שאלות.” (בהמשך עמ’ 290)


על מה שקרה לתומס לייבניץ ולפרמבואז’ דרטיגן בהמשך, אתם מוזמנים לקרוא בספר הנהדר “חמשת רבעי התפוז”.

 

אהבתם את המתכון? מוזמנים להירשם כעוקבים לבלוג שלי.

פשוט ליחצו על הכפתור: עקבו אחרי… ותמשיכו ליהנות מהמתכונים.

 

עוד מהבלוג של yaelis

תצוגה מקדימה

קינוח מפנק ב-5 דקות / מתכון סוף

לפעמים אני רוצה להגיש קינוח יפהפה שיעורר התפעלות, בלי להשקיע שעות במטבח. לא משהו מסובך, אבל משהו קטן ומפנק שנראה כאילו לקח לי שעות להכין אותו. קינוח שיהיה יפהפה, שיעורר את החשק לטעום אותו ולא רק בעיניים. והעיקר שיהיה מוכן...

תצוגה מקדימה

פירגון גדול לעסק קטן

בחיים צריך לדעת לפרגן. והפעם אני מפרגנת בשמחה לבית עסק קטן ומיוחד. כולנו יודעים כמה קשה לבעלי עסקים קטנים לשרוד בימים אלה. לא קל לשמור על מעגל הלקוחות הקיים ואף לנסות להגדילו. לרגל יום העסקים הקטנים שיחול ב- 2-3.1.2014 בחרתי...

תצוגה מקדימה

ראיון עם יוני פוליקר, על האלבום שבדרך, ההשראה המוזיקלית והחיים בכלל

היום אני מפנה את הבמה המרכזית בבלוג שלי לאמן צעיר ומוכשר במיוחד, יוני פוליקר. אומנם הוא רגיל לבמות גדולות בהרבה, אבל הפעם מתחשק לי לפרגן לאחד האמנים שאני יותר מעריכה. לא....

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה