הבלוג של יעלי כרמי

מכל האהבות

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת... +עוד

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.

עדכונים:

פוסטים: 162

החל ממאי 2010

יש לו תכונה למדבר, להמם ולהפתיע. לעטוף ולחדור עמוק פנימה. בעוצמה שקטה ועקשנית, ברביצה חרישית, מזדחלת, הוא מטפס מקצות האצבעות מעלה, עד למקומות החבויים ביותר. החופש, כמו החול והצוקים והרוח, חלחל ובא אלינו, עד שרבצנו לאים, מרחיקים את היומיום, את מטלותיו ותלאותיו.

25/02/2013

בוא לא נחזור, אמרתי לע., כשישבנו במרפסת הגדולה מול הנוף המדברי, רוח שורקת סביבנו, יודעים שצריך לעלות למעלה ולארוז את שלושת ימי החופש שלנו לתוך המזוודה עם בגדינו שהתפזרו להם, כמונו, בכל מקום, לבדוק שלא נשכח כלום, שהכל חוזר אתנו חזרה, מלווה בזיכרון עמוק וחם של אהבה במדבר.

החופש, כמו החול והצוקים והרוח, חלחל ובא אלינו, עד שרבצנו לאים, מרחיקים את היומיום, את מטלותיו ותלאותיו, ואת סיומו של סוף השבוע הזוגי שלנו שהלך וקרב, כמו ענן החול במרחק.

נוסעים לגלעד וחבצלת, אמר לי ע., ואני, שמפרקת מילים לגורמים, ורגשות למילים, התבשמתי מהמילה הזוגית הזו, נוסעים, ומשמותיהם של חבריו הותיקים, כאלה שהוא מביא איתם לקשר שלנו, ובמשפט אחד, עוד לפני שנפגשנו, הפכו להיות גם חבריי.

לא פעם אמרתי לו, כששנינו יושבים במכונית, נוסעים לראות מפלים זורמים בגשם, פריחות בעמק, וסתם לסרט בערב שבת, שהנסיעה יחד, הרגע בו הנוף חולף בחוץ, הישיבה זה לצד זה, ידו מונחת מדי פעם על ירכי, ידי על עורפו, על חזהו, זו אחת מפסגות הזוגיות בעיניי. המכונית הופכת לבית לכמה שעות. לתא פרטי. הוא ואני, והמוזיקה, והנוף, והשתייה המשותפת מאותו בקבוק מים, התפוח שננגס חציו בשיניי, חציו בשיניו, הבדיחות הקטנות והצחוקים הגדולים. בחסות המכונית אפשר לדבר על דברים שחומקים מאיתנו ביומיום. לחדד מילים, להעיז לשאול שאלות שעומדות על קצה הלשון, לגעת במוסתר עמוק, או בקיצור כמו שאומר לי ע., את חופרת.

ירדנו דרומה, לסוף שבוע ב’צוקים’, בביתם של חברינו, שחלונותיו הענקיים פתוחים למדבר, וליבם, היה פתוח אלינו.  מהרגע שהגענו, חוצים את סף הבית, פורקים את מנחות החברות שהבאנו אתנו, את הלימונים מהעץ הכורע מכובד פריו בחצר ביתו של ע. , את הגבינות הנפלאות, את עוגות הפרג והשוקולד שאפיתי, הייתה התרגשות. גם אצלנו, גם אצלם. מהחופש, מסוף השבוע, מהמפגש המוכר שלהם איתו, והחדש והמסקרן ביני לבינם. בואו, אמר לנו גלעד, שליבו רחב ככתפיו, נעלה אתכם לסטודיו. במעלה המדרגות חיכה לנו  סטודיו ענק, בו מעבירה חבצלת את סדנאות היוגה שלה, עם חלונות עצומים שנוף המדבר נשקף מהם, מקום בו השקט בחוץ חובר לשקט בפנים, ושהפך לביתנו במדבר לשלושה ימים.

יש לו תכונה למדבר, להמם ולהפתיע. לעטוף ולחדור עמוק פנימה. בעוצמה שקטה ועקשנית, ברביצה חרישית, מזדחלת, הוא מטפס מקצות האצבעות מעלה, עד למקומות החבויים ביותר.

בכל שלושת הימים האלו שלנו, רחש המטבח. ירקות ופירות נחתכו והפכו לסלטים צבעוניים, בשר ודגים נצלו על האש, גבינות נמרחו על לחמים. אכלנו בידיים, בוצעים לחם ומגישים זה לזה, פרסנו פרוסות גבינת עיזים והאכלנו זה את זה, הקירבה בין בני הבית לבינינו, נבנתה דרך האצבעות והטעמים על הלשון, וכשעלינו למעלה, למיטתנו, ללילנו הראשון במדבר, לא היה צורך בנרות שע. זכר להביא איתו, כאלה שאנו מדליקים תמיד ליד המיטה, ומכבים בנשיפה רגע לפני ההירדמות.

הירח שזרח בחלונות הענקיים, האיר את גופינו שהשתרגו זה בזה, אורו החלבי מלווה את תנועותינו שזרמו כמו גבים מלאי מים, הואדיות בחושך היו לחמוקיים, פינות גוף נסתרות נעו כמו צוקים סחופי רוחות. היינו חווארים ונוודים, מתמלאים ומתרוקנים, עד שלא ניתן היה להבחין אם הירח מעלינו או בתוכנו.

באמצע הלילה, מתעוררת לרגע, התחברה שמיכת הפוך שכיסתה אותנו, לשמיכת הכוכבים הענקית שהייתה פרושה מעלינו. הנחתי כף יד אחת על החלון הקר, כוכב מתחת לכל אצבע, התכנסתי בתוך גופו של ע. שחיבק, ונרדמנו.

התבוננתי בהם, במארחינו במהלך שהותנו אצלם. בזוגיות ארוכת השנים שלהם, בהקנטות הקטנות, בתנועותיהם המתואמות, בחברות העמוקה ביניהם, ושמחתי במלאכת החיים הזו שהייתי עדה לה, ושחיי שמתערבבים עם חייו של בן זוגי, מתמלאים ומקבלים נפח וגוף כאילו היו שם תמיד.

כאילו תמיד הוא יצא בבוקר לרכב, ואני נשארתי במיטה קוראת ספר, כאילו תמיד ידענו להכין זה לזה כוס קפה, ולקנות את הגלידה שהוא אוהב, או הגבינה שאני אוהבת, ואנו מלווים זה את זה בדברים האהובים עלינו ביחד ולחוד, נותנים מקום, לומדים לקחת אויר וגם מהדקים את האחיזה.

אתה יודע, אמרתי לו בדרך חזרה, משאירים את המדבר לאט לאט מאחורינו, אחרי שכבר לא הייתה ברירה וצריך היה להתחיל לארוז, ובכל חולצה שקיפלנו והכנסנו לתיק, וקילוף המצעים מהמיטה, ועוד קפה, ועוד חיבוק, סוף השבוע מתקרב אל קו הסיום, אתה יודע, יקר שלי, נמחקו אצלי דברים. פנים ושמות וקשרים כאלה ואחרים שהיו לפניך, כאילו לא היו מעולם. הרגע הזה טוב ויקר, וכל מה שקדם לו, איננו.

כבישי המדבר התחלפו בכבישים עירוניים, ומטח גשם הפתיע אותנו וניתך על שמשות המכונית. וכשהגענו הביתה, אחרי שפרקתי וסידרתי, הוצאתי את חלוקי המדבר שאספנו בטיול הבוקר שלנו, רגלינו ניגפות באבנים ובנחלים שזכר זרימת המים זוחל בהם, ממששת את האבנים באצבעותיי, וכשקרבתי אותם אל שפתיי, היו בהם חריצים וחול, ומדבר ורוח, ואהבה.

עוד מהבלוג של יעלי כרמי

תצוגה מקדימה

לחמניות גבינה של שבת

את לא ממש חייבת לציין את זה כל פעם, נכון? אומרת לי אחת מחברותיי כשאני מספרת שאני נורא אוהבת שע. חוזר מהרכיבה בשבת, ויש ריח של מאפה טרי בבית.  לא, כי את כבר עוברת כל גבול. גם הבעלים שלנו יתחילו לדרוש יחס כזה וזה קצת מעבר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לייק לחנות בפסג'

אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר,  ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה. קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר. לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר....

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת 90

בדרך הביתה שתקנו.  אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ,  וע. הניח עליו מדי פעם את ידו.  כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו, נסע ע. בדרכים עוקפות, בין משתלות וכבישים, תל אביב הלכה והתרחקה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה