הבלוג של יעלי כרמי

מכל האהבות

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת... +עוד

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.

עדכונים:

פוסטים: 162

החל ממאי 2010

‘נו, איפה הם?’ אני מדפדפת בעצבנות בין דפי הספר, ‘איפה משפחתי הטורקית: סוראייה, פארוק, אסמה וכל השאר?’ שום קשר בין הסדרה אליה אני מכורה לספר הזה. צלעתי בקושי עד העמוד האחרון, מתנחמת בכך שהיום ישודר עוד פרק בסדרה האהובה.

02/09/2019

אסמה, פארוק, סוראייה, איפק, פיקרט.

מי שיודעת מה כתבתי עכשיו- שתקום.
מי שידעה עוד קודם שאתמכר לממתק הטורקי במי וורדים, הייתה בתי החיילת.
היא זו שאמרה לי: ‘אמא, את חייבת לראות את ‘הכלה מאיסטנבול’.
תראו, אני מכורה לטלוויזיה.
והגעתי למסקנה שאני צריכה 3 טלוויזיות במקביל.
הוט, יס ונטפליקס.
‘השתגעת?’ אמרתי לה, ‘טלנבולה בטורקית?’
אז אמרתי.
ואז שמעתי ראיון באחת מתוכניות התרבות על התופעה הזו ‘הכלה מאיסטנבול’ ואמרתי לעצמי: ‘טוב, נבדוק מה זה הדבר הזה.’
וכך, מצאתי את עצמי צוללת עמוק לחמאם הטורקי הזה.
העלילה שאולה מהסרטים הערביים של יום שישי אחר הצהריים שנשענים גם הם על הכללים הברורים של הרומן הרומנטי:
בחורה יפה וענייה,
גבר ממשפחה עשירה, הם תמיד עשירים,
אם חזקה, שתלטנית, קלפטע מהגיהינום,
ארבעה בנים שצעדיהם מוכתבים על ידי האם, האב, אללה ירחמו והמסורת הטורקית.

הצעיר מחליף מבטים עם אחת מעובדות המטבח,
השני מקנא בבכור, והאח השלישי קצת חולני ואסמטי, אבל היי! הוא מוהנדס!!!
וזהו.
וכל הבוחלטריה הזאת על כל נכלוליה, כוסות הקפה הטורקי הקטן, המבטים והאדים העולים מהחמאם נמשכים על פני קרוב ל-300 פרקים.
למרות העלילה שעולה ממנה ריח של סדרות של שנות ה-80 יש להם את הניידים הכי חדשים, את המילה האחרונה במחשבים הניידים ואת מיטב אופנת הג’ינסים.

ובמה זה שונה באמת מ’דאלאס’ שהיינו צמודים לערוץ האחד כששודרה? גם שם משפחה, אחוזה, גיסות, אחים, וכולם צריכים לנעול נעליים גבוהות כי הנחשים מסתובבים חופשי במסדרונות.

או מ’היפים והאמיצים’ שאמא שלי הייתה רואה באדיקות.
זו הייתה השעה שלה אחרי הצהריים.
ברוק ורידג’ הפכו לקרובי משפחתנו, ואם אפשר היה, היינו מזמינים אותם אלינו לערב חג.

הם היו פוערים פה על כך שלא חשבו על קווים כאלה בעלילה של משפחה טרום ערב פסח, ואצל מי אתם בחג.
אפילו בסדרה הנהדרת ‘שטיסל’, מתמכרת הבובע, שמעולם לא ראתה טלוויזיה ורק ישבה וקראה את ‘צאינה וראינה’ לנפתולי המשפחה האמריקאית הזו, רושמת את שמם של כל השחקנים על דף שתלשה ממחברת שורות חומה, ומבקשת שיתפללו עליהם כדי שימצאו סוף סוף מי הזיווג שלהם, האבא או הבן או האח. הרי עם כולם היא התחתנה שם, הברוק הזו.

והנה יצא לאור הספר ‘הכלה מאיסטנבול’ בהוצאת כנרת, זמורה, דביר מוציאים לאור בע”מ.

על הכריכה תמונת החתן והכלה, הזוג המלכותי, אהוביי, סוראייה ופארוק.

כבר כשפתחתי את המכתב המצורף מהוצאת הספרים, חשדתי שאפעס, משהו כאן לא כמו שאני חושבת שיהיה.

שום מילה על הספר, על תוכנו, על המחברת, רק משפט סתום על שיא הקיץ, על החופש הגדול שעוטף את כולנו ולעיתים ספר טוב הוא כל מה שצריך כדי לנקות את הראש בסוף היום ,ולהגיע בדמיון למקומות רחוקים וקרירים.

תשמעו, לצערי, שלושת המשפטים האלה הם הדבר הטוב ביותר שיש לספר להציע.

במילה נוספת: אכזבה.

בעוד שתי מילים: הטעיית הציבור.

ועם קצת יותר מילים:

הספר שנקרא בטורקית ‘בחזרה לחיים’  מסופר מנקודת מבטה של הפסיכיאטרית ד”ר גולסרן בודאיג’אולו, שהקימה בשנת 2005 את ‘קליניקת מדליון’ מרכז בריאות הנפש הראשון בטורקיה שפועל באנקרה ובאיסטנבול ומספר על אנשים הבאים לטיפול אצלה בקליניקה.

the istanbul bride

בסדרת הטלוויזיה, התפקיד של הפסיכיאטרית הוא אחד התפקידים הטובים והעגולים.
היא מביאה תובנות חיים נהדרות וקרה לי לא פעם ולא פעמיים, שהחזרתי אחורה כדי להבין טוב יותר את מה שאמרה וכך יצא שהיא טיפלה לא רק באדם בוראן, אלא קצת גם בי.

תודה, אדם.

בספר, המקרים המגיעים אליה לקליניקה, מעניינים כקליפת השום וכתובים ברדידות גדולה.

דפים שלמים מלאים באחד הדברים המעצבנים ביותר בכתיבה – שלוש נקודות.

‘נו, איפה הם?’ אני מדפדפת בעצבנות בין דפי הספר, ‘איפה משפחתי הטורקית: סוראייה, פארוק, אסמה וכל השאר.

אין להם זכר עד לעמוד 174 שם אני נדהמת לגלות סיפור מוזר מבתם של פארוק וסוראייה, אלא שמה, על חיים קשים, אמא מתעללת, ואב בבית הסוהר.

פארוק?  פארוק שלי בבית הסוהר?

סוראייה מתעללת?

הורגת את אסמה? (אופס, ספויילר, לא נורא, כנראה שלא תצליחו להגיע עד לסצינה הזו בחמאם).

מנסה להרוג את בתה?

מה לעזאזל הולך פה?

אין שום קשר בין הספר לסדרה שיש בה הרבה יותר ממה שנדמה. בפרק בו אסמה מבקשת שיורידו לסלון את תיבת הזיכרונות בה היא אוספת כבר שנים משחקים ומכתבים, וארבעת בניה, שכבר בגרו, הופכים בעיניה שוב, לילדים המשחקים ברכבת על השטיח, סיימתי חבילת טישיו. פרק שלא היה מבייש אף סדרה של הבי בי סי.

יתרה מזו, לקרוא לספר בשם הסדרה, לשים את תמונת הגיבורים על העטיפה, זו בעיניי, הטעיית הציבור.

בעמוד האחרון, שצלעתי אליו בקושי כתוב כך:

‘עד כמה פסיכיאטר יכול לשנות את גורלנו? האם שינוי שעשינו יכול לחזור לסורו באדרת שונה?

אני רק  יכולה להגיד שהסיפור לא תם’.

אני רק יכולה להוסיף תודה לאל שהספר הזה אכן תם.

בסולם הפרטי שלי מאחד עד עשר? בקושי 4.

הכלה מאיסטנבול

כנרת זמורה דביר מוציאים לאור

351 עמודים

עוד מהבלוג של יעלי כרמי

תצוגה מקדימה

לחמניות גבינה של שבת

את לא ממש חייבת לציין את זה כל פעם, נכון? אומרת לי אחת מחברותיי כשאני מספרת שאני נורא אוהבת שע. חוזר מהרכיבה בשבת, ויש ריח של מאפה טרי בבית.  לא, כי את כבר עוברת כל גבול. גם הבעלים שלנו יתחילו לדרוש יחס כזה וזה קצת מעבר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לייק לחנות בפסג'

אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר,  ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה. קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר. לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת 90

בדרך הביתה שתקנו.  אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ,  וע. הניח עליו מדי פעם את ידו.  כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו, נסע ע. בדרכים עוקפות, בין משתלות וכבישים, תל אביב הלכה והתרחקה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה