הבלוג של יעלי כרמי

מכל האהבות

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת... +עוד

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.

עדכונים:

פוסטים: 162

החל ממאי 2010

זה סיפור מסע. יש בו חילוניים ודתיים. אהבת חקלאי לאדמתו, אהבת אישה לבעלה, בריאות וחולי ומעל כל אלה וגם מתחת לסוליות נעליהם,נמצאת ארץ ישראל. שביל ישראל. ‘מאחורי כל זה’ מאת נירית הלבני, ספר מומלץ ונהדר.

06/03/2019

שני אנשים יוצאים לדרך.

מבוגר וצעיר.

חקלאי חילוני וחייל דתי משוחרר חובש כיפה.

גיורא ועמיחי, אשר שמותיהם ישראלים כל כך.

האחד יודע שזה המסע האחרון שלו והשני, בתחילת חייו הצעירים.

ושניהם נושאים על גבם תרמיל מלא התלבטויות.

סיימתי השבוע את הספר הנהדר ‘מאחורי כל זה’ של נירית הלבני.

נירית היא חברתי. נפגשנו בכנס בו הרציתי על אהבת הקריאה ותאוות הכתיבה, והאהבה והתאווה הזו למילים חיברו בינינו.

את ספרה הראשון ‘ראי אדמה’ קיבלתי ממנה במתנה וקראתי אותו בפעם הראשונה בפליאה ובדמעות ואחר כך פעם שנייה ופעם שלישית וגם כתבתי עליו פוסט .

והנה, שוב מתרחש הקסם הזה בספרה השני ‘מאחורי כל זה’.

גיורא בן דוד, חקלאי וותיק, מחליט לצאת ולעשות את שביל ישראל מהצפון עד הדרום, ובסופו, מפאת מחלת ה ALS שהתגלתה אצלו, מחליט לקפוץ מהר צפחות.

רגע לפני בגידת הגוף.

ובדרך, הוא פוגש את ארץ ישראל בדמותו של עמיחי, איש דתי צעיר ובאמצעותו הוא מתוודע אל ארץ ישראל אחרת,  כזו שהוא לא מכיר ואפילו בז לה מעט, לא, לא לארץ ולמדינה האהובה, אלא לדתיים שבעיניו על חוקיהם, ברכת המזון, נטילת הידיים הם אחרים ממנו ושונים מאורחות חייו.

אבל הדרך מקרבת ביניהם.

וככל שהולכת הדרך ונפקחת לעיניהם, הולך גיורא בן דוד, ומאבד לאט לאט, את תפקודי גופו באשמת המחלה האכזרית.

ודווקא במקום בו הגוף בוגד את הבגידה הגדולה מכולם, כשהידיים משתתקות והרגליים מתקפלות, מתגלה חברות ואחווה גדולה.

כמו אבנים בצד הדרך, כמו  חלוקי נחל מבריקים, כמו שלושת הצבעים המרכיבים את הסימן של שביל ישראל, נמצאים סיפורי האהבה.

behind all this

אהבה ארוכת שנים המלאה גם בדאגה וחברות בין רות ובעלה גיורא.

אהבה לא ממומשת בין עמיחי הדתי לתמר, הקיבוצניקית החילונית.

אהבת חקלאי לאדמתו.

אהבה בין לוחמים וחברים לנשק.

אהבה בין ההולכים בשבילי הארץ הזו לרגבים, לסלעים, לפריחה, להרים ולוואדיות.

כשקראתי את ספרו של דויד גרוסמן ‘אשה בורחת מבשורה’, שם נושאת גיבורת הספר, אורה, על גבה, אהוב ישן, רציתי להעמיס תרמיל על גבי, לקחת מקל ולצאת לשביל  ישראל.

כאן, ב’מאחורי כל זה’ רציתי לחכות להם, לגיורא ועמיחי בבית.

עם מרק חם, לחם שאך זה יצא מהתנור, שמיכה להתכרבל בה ושירים עבריים.

את הספר סיימתי בדמעות ומייד שלחתי וואטסאפ לנירית.

בכיתי על גיורא.

 על אשתו ועל בנו, שרחק ממנו, ובחר בעיר ובקריירה של עו”ד והחליף את מדי העבודה הכחולים והנעליים הגבוהות בחליפות,  ובסוף הספר, פתאום, כמו מראה רחוק ושקוף מהר גבוה, מצטרף אל אביו בחלק מהמסע.

 בכיתי על אבי המזדקן שהוגדר השבוע במסמך רפואי שחור על גבי לבן כ’אדם קשיש’,  ובכיתי גם קצת עלי כששאלתי את עצמי את השאלה שמרחפת מעל כל דפי הספר מתחילתו, האם יממש גיורא את הבטחתו לעצמו ויסיים את חייו לפני שהמחלה תשיג אותו ותהפוך אותו לכל מה שהוא פוחד ממנו, לכל הפחדים שלנו מזקנה ומחלות. ואפילו קיוויתי תקווה קטנה, שאולי יחליט לחזור לביתו ולסיים שם, בין מטעי התפוחים שלו את חייו.

הספר כתוב באהבה, בשפה נהדרת ולכל אורכו שזורים שירים של יהודה עמיחי.

אני אוהבת שירים עבריים, הם מתנגנים באוזניי, שורשיהם בדמי.

השיר שליווה אותי כשקראתי את ‘ראי אדמה ‘ היה ‘החולמים אחר השמש’, שאת מילותיו היפות כתב יהורים טהרלב והלחין סשה ארגוב:

‘בין הברושים והכרם שנית נעבור.

בין הערביים שוטפות סנוניות את העמק. ‘

במהלך הקריאה את ‘מאחורי כל זה’ ליווה אותי שירה הנהדר של נעמי שמר ‘בכל שנה בסתיו, גיורא’.

הדברים, המילים והאנשים התחברו.

גיורא הפך זה שעבר בין בין הברושים והכרם.

‘אתה אינך לבד גיורא’, כתבה נעמי שמר
‘כי במקום שבו אתה שוכן 
שוכנים החסד והחן’.

הספר היפה הזה מלא בחסד וחן, באהבה, בחמלה ובדמויות בלתי נשכחות שהן ארץ ישראל כולה.

מאחורי כל זה

נירית הלבני

 הוצאת דניאלי ספרים

*שם הפוסט, ‘איש תרמיל גב’, הוא שמו של שיר מאת יהודה עמיחי, מתוך ‘גם האגרוף היה פעם יד פתוחה. ‘

♥  ♥  ♥  ♥  ♥  ♥  ♥  ♥  ♥  ♥  ♥  ♥  ♥  ♥  ♥

לכבוד יום האישה הבין לאומי,  סדנה מרוכזת בת 3 שעות ‘על אהבה, אוכל ובלוג משלך’ בספרייה בכפר וורדים. 
גרות באזור? מוזמנות באהבה. 
הנה הפרטים:
הסדנה תתקיים ביום א’ 17.3 משעה 18:30 ב ספרית כפר ורדים
עלות לכל משתתפת: 70 ש”ח 
הרשמה בטל: 04-9972662 או במייל [email protected]

writing in kfar vradimסדנת כתיבה יעל כרמי בכפר וורדים ליום האישה

עוד מהבלוג של יעלי כרמי

תצוגה מקדימה

לחמניות גבינה של שבת

את לא ממש חייבת לציין את זה כל פעם, נכון? אומרת לי אחת מחברותיי כשאני מספרת שאני נורא אוהבת שע. חוזר מהרכיבה בשבת, ויש ריח של מאפה טרי בבית.  לא, כי את כבר עוברת כל גבול. גם הבעלים שלנו יתחילו לדרוש יחס כזה וזה קצת מעבר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לייק לחנות בפסג'

אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר,  ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה. קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר. לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת 90

בדרך הביתה שתקנו.  אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ,  וע. הניח עליו מדי פעם את ידו.  כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו, נסע ע. בדרכים עוקפות, בין משתלות וכבישים, תל אביב הלכה והתרחקה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה