הבלוג של יעלי כרמי

מכל האהבות

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת... +עוד

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.

עדכונים:

פוסטים: 162

החל ממאי 2010

‘שלוש’ ספרו החדש והנפלא של דרור משעני הוא על שלוש נשים ועל הגבר שהן פוגשות, על חיים קטנים ופחד גדול. מהרו לקרוא, לא מומלץ לפני השינה.

22/11/2018

מדדתי זמן.

מרגע שהבנתי שאת הספר הזה לא ניתן לעזוב, מדדתי זמן.

50 עמודים ב-25 דקות.

את הפרק הראשון סיימתי בשעה.

לקחתי אוויר ואמרתי לעצמי ‘מה זה הספר הזה?’

ומכיוון שזו הייתה שעת לילה מאוחרת, לא הצלחתי להירדם, והדמויות התערבבו בשנתי ולא נתנו לי מנוח.

וכך, במשך קרוב ליממה, עם הפסקות של אוכל, שינה, עבודה, כתיבה ועוד דברים שהפכו פתאום ללא חשובים, ביליתי כל דקה פנויה שהייתה לי עם ספרו החדש של דרור משעני ‘שלוש’.

יצירתו העיקרית של דרור משעני היא סדרת הרומנים הבלשיים שבמרכזם עומד הפקד אברהם אברהם.

אני אוהבת ספרים ישראליים וסופרים ישראליים.

הדברים קרובים ומוכרים.

הערים, הרחובות, התוכניות בטלוויזיה וברדיו, וגם שדות התעופה.

הסיפור הוא מכאן. הוא על נשים שאולי גרות בדירה ממול, בבית ליד.

והדמויות שברא וכתב משעני, הן נפלאות. על חייהן הקטנים, הרגילים, הדהויים.

העיר היא חולון ולא ניו יורק בגשם.

שלוש נשים שלכאורה אין שום דבר הקושר ביניהן לבד מהגבר הזה שהן פוגשות, והן, וגם אנחנו לא יודעות, שיחד איתו תחלחל אימה ופחד והפתעה ובלהה.

אורנה, גיבורת הסיפור הראשון נמצאת בסצינת הדייטים לאחר גירושים קשים.

היא הזכירה לי אותי, אי אז, לאחר גירושיי, יושבת ובוהה באתרי ההיכרויות.

בגבר הזה והזה, וזה שכותב על עצמו כך וההוא כך ואין לדעת לעולם מה באמת מסתתר מאחורי הפרופיל הבדוי או לא.

הקשר היפה שלה עם בנה, שהוא הנפגע העיקרי מהגירושין ומכך שאביו נשא אישה חדשה ועבר לגור איתה ועם ארבעת ילדיה ועוד אחד בדרך, רחוק כל כך, בנפאל.

הציפייה לטלפון ביום ההולדת שלו, השיחות שלה עם הפסיכולוג אליו הולך הילד שמשמש, בעצם גם כעזרה נפשית בשבילה.

כל אלה כתובים יפה ונוגע עד שמתחשק לחבק את אורנה ולהזמין אותה ואת בנה, ערן, לחגוג יחד את ליל הסדר או להדליק נרות חנוכה וגם להגיד לה: ‘יהיה בסדר. הנה, אני מצאתי אהבה גדולה באחד מאתרי ההכרויות. זה אפשרי’.

ואמיליה, העובדת הזרה שנפשי נקשרה בדמותה במהלך הפרק אותו קראתי ללא הפסקה.

שקט בבית שלנו אחר הצהריים, אור קטן דולק מעל כורסת הקריאה שלי, אפילו את הרדיו כיביתי כדי ששום דבר לא יפריע לי לקרוא על אמיליה.

על חייה הבודדים מאד של עובדת זרה. על המיטה הצרה עליה היא ישנה, על הבגדים האפורים שהיא לובשת תמיד, על כלי הבית הקטנים והמצוירים שהיא קונה כי הם מזכירים לה את ביתה, שם, רחוק.

על מסירותה הגדולה לזוג בהם היא מטפלת.

קראתי עליה והתגעגעתי לאייב שלנו, אביו של בן זוגי שנפטר לפני חודשיים, ואיך חייו סבבו סביב המטפלת המסורה, וירג’יניה.

‘הוא ישב בכיסא הגלגלים בשמש, עיניו עצומות, במשך שעה או שעתיים, תלוי במזג האוויר. ראשו שמוט על חזהו כאילו נרדם. לפעמים עיניו נפקחות באופן פתאומי והוא מביט לצדדים, אולי נבהל, חושש שהוא שם לבדו, עד שהוא רואה את אמיליה לידו ונרגע’. מתוך ‘שלוש’ עמוד 110.

3 dror mishani

בבדידותה הרבה, מוצאת אמיליה נחמה בהליכה לכנסייה ובשיחות עם הכומר והשאלה שהיא שואלת אותו ‘איך אנחנו יודעים אם אנחנו הולכים בדרך שבה הוא מכוון אותנו או אם אנחנו צריכים ללכת בדרך אחרת? אם אנחנו טועים וצריכים לשנות כיוון?’

גם היא פוגשת גבר. את אותו הגבר שפגשה אורנה ואנחנו, הקוראים שכבר יודעים יותר מאשר גיבורת הספר, החרדה מחלחלת אלינו עם כל עמוד שעובר עד שהתחשק לי להכנס אל בין דפי הספר ולצעוק לה: ‘אמיליה, תברחי!’

על האישה השלישית לא אספר, רק אומר שהיא אמיצה מאד ורואה דברים שאחרים אינם רואים ומתעקשת, ועומדת על שלה ואחרי שכבר כמעט נפלתי מקצה הכורסה שישבתי עליה, יכולתי לנשום.

משעני מתעכב על הפרטים הקטנים שבוראים את הסיפור הגדול. הוא  מציע לנו, הקוראים, התבוננות באנשים העוברים על פנינו, אלה היושבים לידנו בבתי קפה.

הוא מוליך אותנו ביד אמן אל פתרון התעלומה שעליה לא אומר דבר, לבד מזו שהיא יפה ונוגעת ללב עד מאד.

והמלצה שלי: לא לקרוא לפני השינה.

‘שלוש’, דרור משעני. הוצאת אחוזת בית – ידיעות ספרים. 272 עמודים.

 

 

עוד מהבלוג של יעלי כרמי

תצוגה מקדימה

לחמניות גבינה של שבת

את לא ממש חייבת לציין את זה כל פעם, נכון? אומרת לי אחת מחברותיי כשאני מספרת שאני נורא אוהבת שע. חוזר מהרכיבה בשבת, ויש ריח של מאפה טרי בבית.  לא, כי את כבר עוברת כל גבול. גם הבעלים שלנו יתחילו לדרוש יחס כזה וזה קצת מעבר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לייק לחנות בפסג'

אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר,  ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה. קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר. לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר....

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת 90

בדרך הביתה שתקנו.  אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ,  וע. הניח עליו מדי פעם את ידו.  כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו, נסע ע. בדרכים עוקפות, בין משתלות וכבישים, תל אביב הלכה והתרחקה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה