הבלוג של יעלי כרמי

מכל האהבות

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת... +עוד

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.

עדכונים:

פוסטים: 158

החל ממאי 2010

את הספר המקסים הזה קראתי כשבחוץ ירד גשם, במקומות מסוימים בכיתי, ובסופו, חיבקתי אותו אל לבי. ‘ראי אדמה’ ספר על האדמה שלנו, על המשפחות שלנו, על אהבה וגעגוע- עלינו

04/01/2017

בנקודה מסוימת בספר קירבתי את פני אל דפי הספר, ובכיתי, וכשסיימתי, סגרתי את הספר וחיבקתי אותו אל ליבי.

על הקיבוץ ירד חושך מוקדם של חורף, הורים עם ילדים עברו בחוץ ואפשר היה לשמוע את רגליהם הקטנות והגדולות מטופפות על השבילים הלחים.

לפני כחודש וחצי, נשאתי הרצאה בכנס כותבים שקראתי לה: ‘אהבת הקריאה, תאוות הכתיבה ובלוג משלך’. התכוננתי במשך כמה חודשים להרצאה הזו עד שידעתי לצטט ממנה גם באמצע הלילה לו היו מעירים אותי.

בהרצאה אני פונה אל הכותבים בקהל, אלה שחולמים להוציא ספר ואומרת להם: ‘הוצאתם ספר? שלחתם אותו לקוראים? אל תנדנדו. הם יכתבו על הספר שלכם אם ימצאו לנכון.’

ואז, לאחר זמן מה, קיבלתי מייל מנירית הלבני, שסיפרה לי ששמעה את ההרצאה שלי, התרשמה, וגם שאנחנו בנות אותו גיל ואומרות את אותן משפטים, והיא תשמח לשלוח לי את הספר שלה ‘ראי אדמה’.

ראי אדמה תמונה

איזה מזל שאמרתי כן.

כי הספר הזה הוא אחד הספרים היפים ביותר שקראתי.

הוא ספר על אדמה ועל משפחה.

הוא ספר על ריב אחים, קנאה, געגועים ואהבה.

הוא ספר על מושב ואהבת הנוף.

הוא ספר עלינו. על הארץ שלנו.

מהחומרים האלה עשויים הסיפורים היפים ביותר.

משפחת ברנשטיין גרה במושב, בנחלה גדולה, ואנו הקוראים, מתוודעים לשבר הגדול שעובר במשפחה, בין האחים, ההורים והענפים אליהם מסתעפת המשפחה.

על גב הספר כתוב כך:

‘ראי אדמה הוא סיפור על אהבה לאדמה ,על גידול ענבים וייצור יין, על הורים וילדים ומה שביניהם.’

ארבעה קולות ראשיים יש בספר: אביטל, גדי, בתיה וברקע במכתבים, גם קולו של אחיה התאום של אביטל, איתן.

לכל אחד נקודת מבט ושפה משלו וליבנו נוהה אחריהם.

אני למשל, התאהבתי בגדי, אב המשפחה. כמו שהתאהבתי באישי האהוב, הקיבוצניק הפרטי שלי.

הפרק המוקדש לו, הוא הפרק בו קראתי ובכיתי. אחד התיאורים היפים בספר הוא התיאור בו הוא שוכב מתחת לטרקטור שהתהפך עליו, קרוב לרגבים ונזכר בטיולים שלו עם אמו ואחיו כשהיו קטנים, והם היו מניחים את אוזניהם על האדמה, ומקשיבים.

הספר היפה הזה משלב בין חיי הגיבורים לבין המקום של האדמה, הנחלה והמשפחה בחייו.

הם שזורים זה בזה.

כי התבנית הזו של הנוף, עם שדות החיטה והכרמים, עם המטבחים בהם נאפות עוגות, עם המרפסות עליהם יושבים בסוף יום עבודה ומסתכלים הלאה, אל הנוף, עם נעלי העבודה הכבדות מלאות הבוץ המונחות בכניסה לבית, הם תבנית נוף הולדתם של גיבורי הספר, וגם תבנית נוף מולדתנו.

מזה כשנתיים וחצי אני גרה בקיבוץ אליו הגעתי בעקבות האהבה.

אני אוהבת את העיר ותמיד אוהב, את בתי הקפה, את המדרכות, את הרעש והפיח.

אבל כשאני חוזרת מהעיר לקיבוץ וכל נוף העמק נפתח בפניי על שדותיו, על צבעיו, על הציפורים המגביהות עוף שבן זוגי מצלם, על הוואדי הזורם והמפל- אני יודעת שהגעתי הביתה.

ובזכות כל אלה, הספר הזה שהוא כל כך ישראלי, דיבר אלי.

כי הוא קורה כאן. כי הסיפור המשפחתי הזה אם לא קרה לנו, קרה לאנשים שאנחנו מכירים.

כי תיאורי השדות והמושב הם התיאורים ‘שלנו’, עליהם גדלנו.

במהלך הספר וההתרגשות שחוויתי כתבתי מדי פעם לנירית את התרשמותי מהספר, ממש ככה, תוך כדי קריאה.

שמחתי על הזכות שניתנה לי להכיר את הסופרת ולהודות לה תוך כדי קריאה.

אני רוצה לציין גם את התמונה הנפלאה של הצלם איתן ויתקון על כריכת הספר, שגרמה לי להתרגשות עוד לפני שהתחלתי לקרוא בספר.

לו היה צריך לבחור שיר שילווה את הספר הנפלא הזה, הייתי בוחרת רק בשיר אחד, שהתנגן בראשי:

החולמים אחר השמש.

מילים: יורם טהרלב

לחן: סשה ארגוב

בין הברושים והכרם שנית נעבור.
בין הערביים שוטפות סנוניות את העמק.
ערב יפה וחמים
שט על גגות ותלמים,
אנו כמו כל החולמים
אחר השמש.

לו על כתפינו נשאנו שנית תינוקות
לו רק יצאנו שנית לחרוש ולזרוע
לו רק יכולנו לקצור
לו רק לצאת ולבצור
לו רק ידענו לנצור
חדוות הנוער.

שקט ורק צעדינו נותרו על השביל.
לילה ירד על צמרות הברושים ועלינו.
טל על שיחי ההרדוף
על הבריכות והסוף,
טל על ראשך הכסוף
ועל עינינו.

ראי אדמה

נירית הלבני

פרדס הוצאה לאור

עריכה: דורית זילברמן

צילום הכריכה: איתן ויתקון

embedded by Embedded Video

 

עוד מהבלוג של יעלי כרמי

תצוגה מקדימה

לחמניות גבינה של שבת

את לא ממש חייבת לציין את זה כל פעם, נכון? אומרת לי אחת מחברותיי כשאני מספרת שאני נורא אוהבת שע. חוזר מהרכיבה בשבת, ויש ריח של מאפה טרי בבית.  לא, כי את כבר עוברת כל גבול. גם הבעלים שלנו יתחילו לדרוש יחס כזה וזה קצת מעבר...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לייק לחנות בפסג'

אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר,  ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה. קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר. לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת 90

בדרך הביתה שתקנו.  אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ,  וע. הניח עליו מדי פעם את ידו.  כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו, נסע ע. בדרכים עוקפות, בין משתלות וכבישים, תל אביב הלכה והתרחקה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה