הבלוג של יעלי כרמי

מכל האהבות

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת... +עוד

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.

עדכונים:

פוסטים: 162

החל ממאי 2010

 

ענת יקירתי ,

אנחנו מכירות כבר כמעט 30 שנה.

אני אומרת 30 שנה, ולא מאמינה.

כל כך הרבה זמן וכל כך הרבה דברים שעברו עלינו ושעברנו אנחנו.

הכרנו אז, בזכות חיל אוויר והטייסת והפכנו לרביעייה צמודה.

ולא ידענו אז, בימים בהם הגברים שלנו הגביהו עוף, ונדמה היה שהכל אפשרי, שיכול להתרגש עלינו אסון כזה, שייקח ממך ומאיתנו את שי האהוב שלנו, שהיה יפה וגבוה כזמר.

לפני שבוע, חיפשתי שטיח בבוידעם, ובמקומו, מצאתי מזוודה מלאה באלבומים ישנים.

באחד האלבומים מצאתי תמונה ובה את, ואיילת ואני.

כל כך צעירות וצוחקות, על אף השבר הגדול שחווינו.

ואני יודעת היום, שיכולת לצחוק, כי בחרת בחיים, והחיים, על פיתוליהם השונים, בחרו בך.

אז הנה הגעת לגיל.

לגיל 50, שהוא עגול כמו סוכריה או כמו כדור למניעת כולסטרול, שהוא כיפי, כי עכשיו, משהגענו עד הלום, מותר ליהנות בו, כי למי אכפת מה יגידו,

אז בגילנו.

בגילנו, אין צורך ביותר משתיים-שלוש חברות טובות, כאלה שעם השנים הופכות לאחיות, שאפשר לקטר איתן בשיחות טלפון ארוכות, ולשתף מתי הילדים התגייסו/השתחררו/לומדים ונוסעים לטיול של אחרי הצבא.

ענת ואני ביומולדת 50

בגילנו, נגמרת לנו היד. וגם אם נרחיק אותה כמה שנוכל, כבר לא נצליח לקרוא את האותיות הקטנות במרשם שקיבלנו ונמצא את עצמנו שוב ושוב בדוכן המשקפיים בסופר פארם, מניחות את הסנטר על המתקן הזה שאולי בהזדמנות גם יישר וימתח לנו את הצוואר, קונות במבצע 1+1, שיהיה אחד בסלון, אחד בפינת המחשב ועוד 1+1 לאוטו ולמשרד.

בגיל 50, אנחנו הולכות ונעשות דומות לאמהות שלנו, אם נרצה ואם לא. הן מדברות מגרוננו, ואני שומעת את עצמי חוזרת על משפטים של אמא שלי  שעצבנו אותי והיום אני מעצבנת בהם את בנותיי.

שימי לי פתק, אני אומרת לבתי, כי אחרת אין סיכוי שאזכור.

את מתכוונת לשלוח לך וואטסאפ, נכון? היא מגיבה. הכל מלא פתקים. להתקשר לרופא, לבטל תור למרפאת שיניים, להוציא בשר מהפריזר. אני מוסיפה תזכורת גם בנייד, וגם בלוח השנה במחשב, והכל מתחיל לצפצף יחד, ומקפיץ אותי ביום ובלילה ואני שואלת את עצמי וגם מתרגזת, מה לעזאזל רציתי לזכור?

זה גיל בו ממעיטים מצד אחד, והולכים על הכל ובגדול מצד שני.

ממעיטים באכילה. אוכלים רק את הקצה של הקצה של עוגת הגבינה עם הפירורים, את הנשיקה של הלחם, את הקרום של הפוקצ’ה. אבל בלילה, כשאף אחד לא רואה, בשעות בהן אין קלוריות, מתגנבים לפריזר, וחוזרים למיטה עם מגנום בלק, חצי בשבילך, וחצי בשבילו, כי אם כבר להתפנק בגדול ובמתוק, אז על מגנום בלק.

זה גיל רפוי. לא, לא הגוף, הוא עוד תודה לאל זוכר את עצמו פה ושם, אבל לבגדים.

רפויים, נוחים, בדים רכים ומלטפים, מחמיאים ומרמזים, כי ידוע, שאנחנו הכי יפות כשנוח ורפוי לנו.

זה גיל לאהבה. לאהבה בוגרת, יפה, מלאה ביופי ותשוקה. הילדים כבר גדולים, ואנחנו, בגילנו, יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים ומתי, באור ובחושך, בקול ובשקט, וליהנות מארוחת ערב איתם ובלעדיהם, ומסתם לשבת יד ביד מול הטלוויזיה.

זה גיל לחלומות. קטנים וגדולים, שניתן להעז ולהגיד אותם בקול רם, ואז לשבת לקפה עם חברות, להישען אחורה, ולקוות שימשיך ככה, בטוב ובבריאות, כי בכל זאת- בגילנו.

ענת ואני צוחקות ביומולדת 50

ענת יקירתי,

ליום ההולדת הנהדר הזה אני מאחלת לך הרבה חלומות קטנים שאפשר להגשים וגם גדולים שאפשר להמשיך לחלום אותם.

שחייך יהיו מלאים באהבה וחברות עם יואב, הילדים, המשפחה והחברים.

ליהנות מהיש, ולשמוח בו שמחה מלאה, כי בגילנו, הוא הכי טוב שיש.

ממני,

באהבה ,

יעל .

עוד מהבלוג של יעלי כרמי

תצוגה מקדימה

לחמניות גבינה של שבת

את לא ממש חייבת לציין את זה כל פעם, נכון? אומרת לי אחת מחברותיי כשאני מספרת שאני נורא אוהבת שע. חוזר מהרכיבה בשבת, ויש ריח של מאפה טרי בבית.  לא, כי את כבר עוברת כל גבול. גם הבעלים שלנו יתחילו לדרוש יחס כזה וזה קצת מעבר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לייק לחנות בפסג'

אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר,  ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה. קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר. לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר....

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת 90

בדרך הביתה שתקנו.  אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ,  וע. הניח עליו מדי פעם את ידו.  כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו, נסע ע. בדרכים עוקפות, בין משתלות וכבישים, תל אביב הלכה והתרחקה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה