הבלוג של יעלי כרמי

מכל האהבות

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת... +עוד

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.

עדכונים:

פוסטים: 162

החל ממאי 2010

הוא נראה כל כך רחוק השלום הזה שאנחנו גדלים עליו, עד שהפסקנו להזכיר את המילה הזו, והיא שוכבת לה בקרן זווית ומעלה אבק עד שיגיע מנהיג 21 שנים לרצח רבין

25/10/2015

 

זה היה בזמן אחר. בחיים אחרים. בהם היינו אבא אמא וילדה בת שלוש.

בארבעה בנובמבר 1995.

נסענו ליום כיף בעכו עם חברינו הטובים, גם הם עם ילדה בת שלוש.

שבת שמשית של תחילת סתיו, ושתי ילדות בנות שלוש, כל אחת על כתפי אביה.

היתה שמש, היה ים, אולי היה גם חומוס, האושר היה פשוט וכחול והאופק נפרש רחב.

אחר כך בלילה, נורו שלוש יריות בכיכר, וראש הממשלה שלנו נרצח, ולמרות השיר שהושר כמה דקות לפני הרצח, השמש עלתה, אבל הבוקר לא האיר, ואנחנו נסענו כמו רבים מאתנו לכיכר לעבור בין ילדי הנרות, בין הכתובות על הקיר וכמו כולם, בכינו.

היתה תדהמה.

לא ידענו אז בימים העצובים האלה לפני עשרים שנה, מה יקרה לנו. איך ישתנו פנינו ופני המדינה, ואיך השסע הגדול, שנפער אז בחברה הישראלית, יילך ויעמיק עם השנים ויקבל פנים מכוערות וקשות בבית ומחוץ.

יצחק רבין היה מישהו שנשאנו אליו עיניים. התקווה פעמה בנו אז.

התחושה הקשה ביותר הקיימת אצלי בשנים מאז הירצחו, היא היעדר מנהיגות.

לפני כמה ימים ישבנו בסלון ביתנו וראינו  סרט על נלסון מנדלה, שבחכמתו, ליכד את המדינה המפורקת, המפורדת, הגזענית והאלימה סביב משחק רוגבי.

כי על המגרש, כשהכדור עובר מכאן לשם, והקהל עומד ומריע, ושחור ולבן מתערבבים לצבע אחד, נשכחו לכמה שעות האיבה והגזענות, וללבבות משני הצדדים -

יש תקווה.

אחח, נאנחנו ואמרנו זה לזה, הלוואי שלנו היה מנהיג כזה.

בתי, זו שישבה לפני 20 שנה על כתפי אביה, שאלה אותי למי כדאי להצביע בבחירות .

אין למי, נדנו בראשינו, אין למי לשאת עיניים. אין מנהיג.

שלום חבר לדרוש מנהיג

מי מנהיג אותנו? אבל מנהיג באמת, אמיתי, אמיץ, מוביל.

בעיני רוחי כך אני רואה אותו:

גבוה, כדי שיוכל לראות רחוק גם בימים שחורים ועכורים.

רחב כתפיים, כדי שיוכל לשאת על כתפיו את עולו של העם וגם לתת לו להניח עליו מדי פעם את ראשו.

חכם, כדי שיוכל בחכמתו לראות דברים שאחרים לא רואים ולכוון אותם לשם.

אנושי, כדי שיקשיב לעוולות ויפעל לתקן אותם.

תקיף כדי שנדע שיש על מי לסמוך, וכשאנחנו העם, ישנים בלילה, הוא יחד עם יועציו הטובים, יושבים וחושבים איך להיטיב עם העם ולדאוג לרווחתו וביטחונו.

רודף שלום. מבית ומחוץ. כזה שהשלום והחתירה אליו, היא נר לרגליו.

כזה שלא זורע פחד.

שלא מאשים, או מדבר בסיסמאות, או מלבה שנאה.

כזה שינהיג, שיוביל, שיוציא אותנו כבר מהבוץ והתבערה שאנו שרויים בה בימים האחרונים.

יש בינינו מישהו כזה?

אולי הוא לומד בחוג למתמטיקה?

אולי ממש עכשיו היא לומדת שיר של דליה רביקוביץ’ בשיעור ספרות?

אולי הוא נולד ברגע זה ואור גדול מאיר עליו כמו שראוי שיאיר על מישהו נבחר?

אלה ימים מהקשים שידענו, ודומה שעם כל דקירה נוספת, ופיגוע נוסף, אין תקווה והמשפט החוזר הנשמע הוא: אין עם מי לדבר.

שלום עושים עם אויבים, אמר יצחק רבין.

הוא נראה כל כך רחוק, השלום הזה שאנחנו גדלים עליו, עד שהפסקנו להזכיר את המילה הזו.

היא שוכבת לה שם בקרן זווית, מתחת לפיצוצי קסאמים, גלי טרור, קולות מתלהמים, ואיחולי רע איש לרעהו,  ושום אור לא זורח עליה.

וכדי להגיע לדיבור בינינו לבין עצמנו, בינינו לבין שכנינו, וכדי לקוות שגם בסוף התקופה הנוראה הזו של דם ברחובות, תסיסה והתלהמות תגיע רגיעה – דרוש מנהיג.

ואחריה בהיסוס, אולי בחשד, דיבור משותף ולחיצת ידיים, ואולי אפילו שילוב ידיים, ובהתוויה של דרך באומץ, בראיה נכוחה, אפשר יהיה להתכופף, לנשוף ולהסיר את האבק להזכיר שוב בחיל ורעדה את המילה הזו, ‘שלום’.

בשביל כל אלה , ובעיקר בשביל התקווה – דרוש מנהיג.

תְּפִלָּה/ איריס אליה כהן

שֶׁמִּישֶׁהוּ יַגִּיד דְּבַר מָה

קָלוּשׁ שֶׁמִּישֶׁהוּ יִלְאַט, יִלְחַשׁ

אוֹ יְהַסֶּה

שֶׁמִּישֶׁהוּ יִפְתַּח חַלּוֹן

אֶשְׁנָב אוֹ צֹהַר

צַר, שֶׁמִּישֶׁהוּ יַרְפֶּה, יַתִּיר

שֶׁמִּישֶׁהוּ יִקְשֹׁר

אֶת הַקְּצָווֹת, בְּרֹךְ

אוֹ לֹא,

שֶׁמִּישֶׁהוּ יִכְרֹך, יִצְנֹף

אוֹ יְחַבֵּק אֵלָיו

שֶׁמִּישֶׁהוּ יַנִּיחַ יֵשׁ בְּתוֹךְ

הָאֵין שֶׁמִּישֶׁהוּ יַחֲזִיר

יָשִׁיב כָּל מַה שֶּׁלֹּא שֶׁלּוֹ

שֶׁמִּישֶׁהוּ יַקְשִׁיב לַטַּל

לַמַּיִם צְלִיל שָׁמַיִם

שֶׁמִּישֶׁהוּ יִפְקַח עֵינַיִם

וְיִרְאֶה, שֶׁמִּישֶׁהוּ

יַבִּיט אָחוֹרָה עַד

שֶׁמִּישֶׁהוּ יַרְגִּיעַ

אֶת הַזְּמַן הַזֶּה.

* התמונה צולמה מתוך עיתון ששמרתי מהבוקר שלאחר הרצח.

עוד מהבלוג של יעלי כרמי

תצוגה מקדימה

לחמניות גבינה של שבת

את לא ממש חייבת לציין את זה כל פעם, נכון? אומרת לי אחת מחברותיי כשאני מספרת שאני נורא אוהבת שע. חוזר מהרכיבה בשבת, ויש ריח של מאפה טרי בבית.  לא, כי את כבר עוברת כל גבול. גם הבעלים שלנו יתחילו לדרוש יחס כזה וזה קצת מעבר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לייק לחנות בפסג'

אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר,  ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה. קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר. לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר....

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת 90

בדרך הביתה שתקנו.  אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ,  וע. הניח עליו מדי פעם את ידו.  כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו, נסע ע. בדרכים עוקפות, בין משתלות וכבישים, תל אביב הלכה והתרחקה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה