הבלוג של יעלי כרמי

מכל האהבות

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת... +עוד

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.

עדכונים:

פוסטים: 162

החל ממאי 2010

נפגשנו לפני חודש, והייתה סערה, והיה כיף ונתתי הזדמנות. אבל משהו הדליק את כל הנורות האדומות, שרקדו עכשיו סביבי במחול אדום ולוהט, אליהם הצטרף צלצול אזהרה צורמני, והבטן, הקווץ’ הזה בבטן אמר לי: עכשיו. לכי עכשיו.

17/06/2011

קומי. עכשיו. לחשה הבטן שלי לבית החזה שלי, קומי עכשיו וסעי הביתה.

לא, לא דמיינתי. אף פייה לא נכנסה באותו הרגע מבעד לחלון, ונגעה בכתפי בשרביט כוכבים מוזהב כדי להציל אותי. זה אני שאמרתי לעצמי, את מה שלא העזתי להגיד במשך שנים, מול גברים, בביתם, בביתי, לעמוד באומץ מול עצמי ולהגיד זה לא מתאים לי, ולחתוך את זה, עכשיו.

נפגשנו לפני חודש, והייתה סערה, והיה כיף ונתתי הזדמנות. אבל משהו, במה שהוא סיפר על עברו, על עצמו, שהתחבר לי לדברים אחרים, הדליק את כל הנורות האדומות, שרקדו עכשיו סביבי במחול אדום ולוהט, אליהם הצטרף צלצול אזהרה צורמני, והבטן, הקווץ’ הזה בבטן אמר לי: עכשיו. לכי עכשיו.

באחת משיחות הנפש עם פרופ. יורם יובל, שאם מישהו נורא רוצה לתת לי מתנה ליום הולדתי הבא, הוא יכול להזמין לי שעה איתו, התארחה אודטה. אני אוהבת את אודטה, את האמת שלה, את הנשיות שלה, את ההסתכלות השפויה על החיים שלה, ובמיוחד, זה ניכר שהיא אוהבת את עצמה. איך נזהרים ולומדים לפעם הבאה? שאל אותה הפרופסור, אחרי שסיפרה על התפרקות נישואיה, ועל כך שהולכה שולל במשך שנים על ידי מי שהיה בעלה. יש מקום אחד בבטן, אמרה אודטה, שיודע ומעביר הלאה, ואם משהו לא מסתדר, גורם להתלבטות מהסוג המטלטל, עוכר השלווה, הקווץ’ הקטן הזה, לו צריך להקשיב.

היה מאוחר, המזגן דלק, הוא סידר את הבית במיוחד בשבילי, ועשה קניות כדי שיהיה מה לנשנש, המוזיקה הייתה נעימה. לבשתי שמלה קייצית, שקל להפשיל את כתפיותיה מכתפיי, הבאתי מאפה טעים שאפיתי. עברנו כבר מזמן את מחסום הפגישה הראשונה, השנייה,השלישית, הרביעית, דברים שלא סופרו בהן, יצאו החוצה לאט, בזהירות. בהתחלה מגששים, מכניסים בזהירות כף רגל לבדוק את מצב המים, מרחרחים, נוגעים בזהירות בקצות האצבעות ומושכים אותן מייד בחזרה, מוכרים את עצמנו זה לזה, מאירים ומייפים, מקשטים ומאפרים כדי שיהיה נעים, כדי שימשיך. כדי שגם אני אוכל סוף סוף לשנות את הסטטוס בפייסבוק, ואז עצרתי.

כדאי? אולי אני מדמיינת? אולי לא שמעתי טוב? אולי שמעתי טוב והוספתי ורקחתי והקדחתי את התבשיל? אולי. אבל לא. זה לא היה הבית שרציתי להיות בו, זה לא היה הגבר שרציתי שייגע בי, אבל זו הייתי אני. ששמעתי לתחושה בבטני, שרציתי הביתה.

כבר הייתי פה פעם, מזמן, במקום דומה, מפחדת לחתוך, מאוימת מה-שוב לבד, מובלת ברצוני, בעיניים עצומות לרווחה למקומות לא טובים, מתפרקת ויורדת על ברכיי – שתישאר.

כי אם תישאר, אני ארפא אותך, אני אתמוך בך, הנה, הכתפיים שלי רק נראות צרות, אבל יש עליהם מקום תמיד לעוד מישהו, והלב, הלב רחב ומכיל, אז מה אם הוא רווי סדקים, אין שלם ממנו.  

לא. לא הפעם. חוט השדרה הפעם ישר וחזק, ממאן להתחנף. זו אני שעומדת זקופה, שיודעת מה מתאים לי ולחיי, ובעיקר מה לא.

קמתי על רגליי, חיבקתי, נפרדתי יפה ונכנסתי לאוטו. הוא עמד בפתח הדלת, מאחוריי, בתוך ריבוע של אור, ואני נשמתי עמוק, התנעתי ונסעתי. רוח טובה וקרירה חדרה מבעד לחלון המכונית, ובכל מראה שהסתכלתי, בחושך ובאור, בצמתים מרומזרים ובכניסה הביתה, ראיתי אותי.

בשמלה קייצית, גבוהה וזקופה, נאמנה לעצמי, מסתכלת רחוק והולכת הלאה. 

עוד מהבלוג של יעלי כרמי

תצוגה מקדימה

לחמניות גבינה של שבת

את לא ממש חייבת לציין את זה כל פעם, נכון? אומרת לי אחת מחברותיי כשאני מספרת שאני נורא אוהבת שע. חוזר מהרכיבה בשבת, ויש ריח של מאפה טרי בבית.  לא, כי את כבר עוברת כל גבול. גם הבעלים שלנו יתחילו לדרוש יחס כזה וזה קצת מעבר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לייק לחנות בפסג'

אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר,  ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה. קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר. לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר....

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת 90

בדרך הביתה שתקנו.  אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ,  וע. הניח עליו מדי פעם את ידו.  כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו, נסע ע. בדרכים עוקפות, בין משתלות וכבישים, תל אביב הלכה והתרחקה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה