הבלוג של יעלי כרמי

מכל האהבות

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת... +עוד

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.

עדכונים:

פוסטים: 158

החל ממאי 2010

מה עובר בראשן של עוזרות בית כשהן נכנסות לבתים של אחרים? מה הן חושבות על הבלגן, על הכלים בכיור, על הכדורים במקלחת ועל הצעצועים בחדר השינה. כן, לקחנו עוזרת, ולא ניקיתי לכבודה את הבית. שתתמודד.

27/05/2015

פעם בשבוע היתה מגיעה אלינו מזל. מזל נהרי.

עולה במאמץ את שלושת הקומות נטולות המעלית בבנין שלנו ברחוב הגיבורים בחדרה מול מגדל המים, מתיישבת על הפוטל בסלון, מורידה את מטפחת הראש, מנגבת איתה את הזיעה מהמצח והצוואר, וקושרת אותה שוב לראשה.

‘קושה,’ היתה אומרת במבטא התימני שלה, ק’ושה, הבונים שלי וסעדיה הורגים אותי.’

אמא ואבא היו מכינים את הבית יום קודם לפני שמזל העוזרת הגיעה.

אבא היה מנקה את המטבח.

אמא היתה מברישה את השטיח עם שואב יד גלגלת, שלכלך יותר מאשר ניקה, ותוך כדי גם רקדה בדילוגים את ‘אל גינת אגוז ירדתי’.

יחד הרמנו את הכיסאות, החלפנו מצעים, ניקינו בפינות, הדחנו כלים והחלפנו מצעים, כי מזל, שהבונים שלה, ובעלה, סעדיה הורגים אותה, מסכנה, קשה לה וצריך לעזור לה.

מזל בעצם באה לנוח אצלנו, אכלה ארוחת בוקר שאמא הכינה לה, הביאה לאבא סחוג שהכינה לבד, ודיברה הרבה בטלפון.

אוהו. ועוד איך דיברה.

על הכוננית הקטנה בהול, עמד טלפון החוגה שלנו, וכשאבא ראה לחרדתו את חשבונות הטלפון ממריאים, ואחרי שהאשים את אמא שהיא מדברת כל היום, ואותי שמספיק לי לדבר עם חברות בבית הספר, הבין שמי שמדברת כאן הכי הרבה זו מזל, והתקין על החוגה מנעול קטן.

הבנים שלה שיגעו אותה. הגדול שסחב איתו את הקטן, הבינוני שסחב מהעבודה, וסעדיה שהסתבר, שרצה ממנה רק דבר אחד, ככה סיפרה לאמא.

לפעמים היא גם ניקתה. מצאנו בלטה רטובה אחת בחדר שינה, ואת בקבוק האקונומיקה פתוח בשירותים, עדות לכך שמזל היתה כאן.

‘תפטרי אותה כבר,’ אמרנו לאמא.

‘את מזל’? נדהמה אמא, ‘היא משפחה! תתביישו לכם! מי יביא סחוג לאבא’?

התביישנו, תוך כדי שאנחנו מחפשים שורשים בצנעא, והמשכנו להרים כיסאות ולנקות פנלים, ואבא המשיך להתענג על הסחוג.

כבר שנים אני רוצה עוזרת. מתה להגיע לבית מסודר ונקי.

כזה שמנקים בו את הכתמים עם אקונומיקה ולא עם מגבונים לחים.

כזה שהכיור מבהיק והמקלחת נוצצת.

כזה ששופכים בו הרבה מים עם נוזל שמתאים במיוחד לרצפות בריח אורנים במקום נייר מגבת ונוזל כחול לניקוי חלונות שמנקה את כל הבית.

תמונה סמרטוט ודלי

‘מה דעתך שניקח עוזרת?’ מפתיע אותי ע. יום אחד, ונשימתי נעתקה.

גם בית בקיבוץ, גם מרפסת, גם עציצים, גם דשאים, גם בריכה, גם חדר אוכל, ועכשיו עוזרת?  הגעתי לגור בקלאב מד.

‘ישששש,’ צעקתי בטלפון עד ששמעו גם במשמר העמק. וככה התוודענו לסמר.

ישר כשהגיעה סמר, בג’ינס קרעים עדכני, וכוס קפה טו גו מארומה, התגעגעתי למזל עם המטפחת, הסחוג, והסל מהשוק שתמיד היו בו שום וכוסברה.

מה עובר בראשן של עוזרות כשהן נכנסות לבתים של אחרים?

מה הן חושבות על הבלגן, על הכלים בכיור, על שולחן פינת האוכל הישן, על כל כדורי החמוציות, הפרוביוטיקה, האבץ,  נגד גיל המעבר נגד הכולסטרול, הציפרלקסים, והג’ל בטעם תות על השידה ליד המיטה?

על הסדין המדובלל בחדר השינה. על חדרה של המתבגרת שרק בשבילו נדרש חצי יום עבודה כדי למצוא את הרצפה מתחת לערימות הבגדים.

מה הן מספרות אחר כך לחברותיהן?

 ’אצלי היא לוקחת ציפרלקס 10 מ”ג, ולפעמים רמוטיב’.

 ’אה, שלי לוקחת רסיטל’.

 ’יש לה פצירה בכל מקום בבית והמון ספרים’.

‘ספרים זה אבק’.

‘ הם צריכים דחוף שיפוץ במקלחת’.

בשבע וחצי בבוקר הגיעה סמר ומצאה אותי לבושה, מאופרת ונוירוטית.

לא הכנתי לה את הבית, לא ניקיתי לכבודה, לא הרמתי כיסאות, לא הזזתי את עשרות זוגות הסנדלים שלי (חייבת לחזור לחנות ולקנות את אלה בשחור לבן), השארתי כלים בכיור, שמיכה לא מקופלת בסלון, שואה בחדר המתבגרת,  פרחים מתים באגרטל, וצעצועי דורקס נחמדים בחדר השינה.

נראה אותה. שתתמודד.

אחרי הצהריים, חיכה לי בית שאני חושבת שפעם גרנו בו, רק שעכשיו הוא היה נקי. מבריק. מצוחצח.

הכיור סינוור, המקלחת בהקה, הצעצועים עומדים, ובחדר המתבגרת באמת יש רצפה.

על השולחן במרפסת היו עטיפות ריקות של עוגיות אוריאו, ואריזה ריקה של שוקולד מרסי. ‘ססעעמק, ‘סיננתי, ‘גמרה לנו את כל המרסי.’

‘שלום’, ציפצף הוואטסאפ בערב, ‘הבית בסדר’?

‘בסדר גמור’, עניתי לה, ‘ותודה רבה’, ובלב עמוק, התגעגעתי למזל שלנו, שכבר מזמן היא וסעדיה שלה אינם, ולטלפון החוגה עם המנעול, ולשלוש הקומות שעליתי בריצה הביתה, וללחם השחור עם הגבינה הלבנה והסחוג של אבא, ולאמא שרקדה בסלון את ‘אל גינת אגוז’.

גם את רוצה בלוג משלך? מקום בו תוכלי להשמיע את קולך, לכתוב, לשתף ולהיות חלק מקהילת בלוגריות משפיעה?

אני מזמינה אותך לסדנה שלי ‘בלוג משלך‘. בשבעה שיעורים, בשיח נשי, נלמד איך כותבים בלוג.

פרטים אצלי: 052-3716176

עוד מהבלוג של יעלי כרמי

תצוגה מקדימה

לחמניות גבינה של שבת

את לא ממש חייבת לציין את זה כל פעם, נכון? אומרת לי אחת מחברותיי כשאני מספרת שאני נורא אוהבת שע. חוזר מהרכיבה בשבת, ויש ריח של מאפה טרי בבית.  לא, כי את כבר עוברת כל גבול. גם הבעלים שלנו יתחילו לדרוש יחס כזה וזה קצת מעבר...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לייק לחנות בפסג'

אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר,  ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה. קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר. לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר....

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת 90

בדרך הביתה שתקנו.  אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ,  וע. הניח עליו מדי פעם את ידו.  כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו, נסע ע. בדרכים עוקפות, בין משתלות וכבישים, תל אביב הלכה והתרחקה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה