הבלוג של יעלי כרמי

מכל האהבות

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת... +עוד

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.

עדכונים:

פוסטים: 162

החל ממאי 2010

אני שולחת הודעה, ואני צריכה שבאותו רגע בה היא התקבלה, ברגע של הצליל, אחרי שהתפשט חיוך על הפרצוף שלו, הוא ידחה הכל, אבל הכל ויענה לי מייד. איזה ישיבה עכשיו פתאום? עכשיו? כשהגיעה הודעה מתחנחנת ממני, קצת סקסית, עם כמה נקודות מתפנקות בסוף משפט?

12/06/2011

שלחתי אסאמאס בשמונה בבוקר, השעה כבר עשר והוא עדיין לא ענה. לשלוח עוד אחד? להתקשר? להתקשר ולנתק ואז הוא  יחשוב שזו הייתה טעות? שיחשוב שאני אובססיבית, נזקקת, חס וחלילה בחרדות?? אני, בחרדות? מה פתאום. אני בשליטה מלאה.

נשמה, הוא אומר לי כשאנחנו יושבים בערב בפאב, אפילה נעימה מסביב, זמר וזמרת צעירים, שרים ג’וני מיטשל, את שולחת לי אסאמאס בשמונה בבוקר, ואני מה זה שמח לקבל אותו, ואז אני נכנס לישיבה. בשש בערב, אחרי יום מטורף, אני נזכר שלא עניתי לך. אידיוט, אני אומר לעצמי, עבר יום שלם והיא כבר הריצה סרטים.

ועל זה רציתי לדבר, על הסרטים האלה, שאנחנו הנשים, הבמאיות, התסריטאיות, המצלמות, מנגנות את פס הקול והמקליטות שלהם.

אני שולחת הודעה, ואני צריכה שבאותו רגע בה היא התקבלה, ברגע של הצליל, אחרי שהתפשט חיוך על הפרצוף שלו, הוא ידחה הכל, אבל הכל ויענה לי מייד. איזה ישיבה עכשיו פתאום? עכשיו? כשהגיעה הודעה מתחנחנת ממני, קצת סקסית, עם כמה נקודות מתפנקות בסוף משפט?

המושג הזה דחיית סיפוקים, לא קיים אצלי בכלל.

שלחתי הודעה, כן? נו, אז מה הבעיה לענות באותו רגע? מה כבר ביקשתי, שברגע שהמכשיר הזה, שאני, באמצעותו של לווין זה או אחר גרמתי לו לרטוט בידך, בכיס חולצתך במקרה סתמי, ובכיס מכנסיך במקרה הטוב, תעזוב הכל ותענה? זהו, תודה רבה, זה נורא פשוט. זה גם נורא מנומס. ובעיקר נורא מרגיע, אותי זה מרגיע.

כי הרי ידוע, שכל העולם סובב עכשיו סביבי, ומה שיגרום להגדרת מערכת היחסים החדשה שלנו לעלות או לרדת מדרגה, היא כמות האסמאסים, ויותר מזה כמה אני שלחתי וכמה אתה.

הוא נורא עסוק, אני אומרת לעצמי, ועל כתפי מתיישבת מכשפה לבושה באדום שחור, אחרי שהחנתה את המטאטא שלה, סיגריה ארוכה בין אצבעותיה, וכשהיא נושפת עשן היא גם לוחשת באוזני, בקול מלא רעל: נו, ואת לא עסוקה? ובכל זאת מצאת זמן לשלוח אסאמאס אחד קטן, מתוק, והוא, היא ממשיכה, נושפת בבוז – עסוק!!! לכי, אני מגרשת אותה, לכי מכאן! אני עסוקה, את לא רואה?

אני מוצאת את עצמי חוקרת בהתנדבות, את ההבדלים בין גברים ונשים, ומה אני אגיד לכם, הם שם, בכל פינה, בכל משפט, בכל מבט והסתכלות על החיים.

אני מתעוררת מוקדם, ותוך חמש דקות אני בשיא הפעילות, ב-06:27, אני שולחת אסמאס ראשון, מלא בצהלולי בוקר. מקלחת, כריכים, נסיעה לעבודה השעה כבר שמונה ו – יוק!!

אין סיכוי, מתוקה הוא אומר לי בערב, אין סיכוי שאני אענה לך בשעה כזו, אני בקושי יודע איך קוראים לי, קצת רחמים.. ואני באמת מסתכלת עליו ברחמים כשהוא אומר את זה.

אני מסוגלת לשבת עם חברה ולנתח כל מילה שנאמרה, שנשלחה, לספור סימני  פיסוק ואותיות אהו”י, האם הוא כתב “ממי” לפני התחלת המשפט, או רק היי, ומה זה אומר לעזאזל? ואיך זה שאני שולחת שאלה כמו: אז נכין ארוחת ערב אצלך, תקנה את זה ואת זה ואני אביא ככה וככה, והוא עונה – טוב. זהו. רק טוב. טלפון לחברה, הוא ענה רק טוב.

 זהו? נמאסתי עליו? העמסתי? הכבדתי? ניג’סתי? מה זו התקמצנות הרגשות האלה? אולי הוא לא רגיש מספיק? אולי הוא רגיש יותר מדי?

באמצע הסופר נשמעה מוזיקת הפיות שבחרתי לי להתראה על הודעה נכנסת: ממי, קמתי הרגע ואני עם גב תפוס, לא יכול לזוז, מה עושים?

אוי, זה טוב. בואו ננתח יחד את המשפט הזה וגם את הסיטואציה: קודם כל, המשפט נפתח במילת הקסם – ממי. דבר שני, הוא בצרה. צריך לעזור לו, צריך לנחם ולתמוך, ולהיות חזקה וממוקדת מטרה, והכי חשוב, הוא עם גב תפוס וכואב, הרגע התעורר, ולמי הוא מסמס ראשונה? נכון, אליי!!!

אי שם מתחיל לחפור מחפר רב עוצמה, אליו מצטרפת מקדחה, והרעש שהן עושות הוא הרעש של ההכרה, שאני, מה לעשות, לא מרכז העולם.  לאנשים יש חיים שהיו להם לפני שהכירו אותי, ולמרבה הפלא, נמשכים גם אחרי שהכרנו. ולתוך החיים האלה, צריך עכשיו עם הרבה חוכמה, וסבלנות, ורוגע כלשהו שלא יהיה לי בחיים, להבין, שהם בנויים אחרת, הגברים האלה שלנו, וחושבים אחרת.

 וכן, הם מתרגשים, ומתגעגעים, במידה, כן? בכל זאת גברים. ומה לעשות שלוקח להם זמן, הרבה זמן, להגיד את זה, אז לסמס תוך כדי ישיבה? נו, מה אנחנו רוצות מהם? אבל כשהם אומרים את זה, או טוב מכך, כשזה כתוב לנו על גבי הצג המהבהב, התגעגעתי, מתי תבואי, אנחנו עולות על גדותינו, מסתחררות במקום בשמלות מתנפנפות, באצבעות שלופות, מה שמייצר מיידית, שרשרת ארוכה של אסמאסים שגם הם, למרבה הצער נשארים מיותמים וללא מענה…

עוד מהבלוג של יעלי כרמי

תצוגה מקדימה

לחמניות גבינה של שבת

את לא ממש חייבת לציין את זה כל פעם, נכון? אומרת לי אחת מחברותיי כשאני מספרת שאני נורא אוהבת שע. חוזר מהרכיבה בשבת, ויש ריח של מאפה טרי בבית.  לא, כי את כבר עוברת כל גבול. גם הבעלים שלנו יתחילו לדרוש יחס כזה וזה קצת מעבר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לייק לחנות בפסג'

אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר,  ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה. קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר. לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר....

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת 90

בדרך הביתה שתקנו.  אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ,  וע. הניח עליו מדי פעם את ידו.  כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו, נסע ע. בדרכים עוקפות, בין משתלות וכבישים, תל אביב הלכה והתרחקה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה