הבלוג של יעלי כרמי

מכל האהבות

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת... +עוד

מרצה ומנחת סדנאות לכתיבה אישית, לכתיבה ברשת ובמדיה החברתית, סיפורים ממגירת הזיכרונות, ליצירת בלוג - 'בלוג משלך', ותוכן אישי- שיווקי באמצעות סיפור. יועצת ומלווה תהליכי כתיבה. בלוגרית וותיקה ואוהבת מילים. בעלת סדרת הרצאות 'מילים רבות יופי' בנושאי אהבה, טעמים וריחות, בתים וגעגועים. ילידת 1964, אמא למעין ונועה, גרה בקיבוץ הזורע, עם ע., בן זוגי האהוב. הבלוג שלי בסלונה נתן לי במה לכתיבה, להבעה וכך יצרתי לי מקום ומומחיות בעולם. אני מאמינה שכל אשה צריכה בלוג משלה. מקום בו היא תוכל לכתוב, להשפיע, לשתף, להשתייך לקהילה, ולהשמיע את קולה. אני אוהבת שירה וספרות, קולנוע וטלוויזיה, שירים עבריים, לחם עם חמאה, שוקולד בטעם תפוז, וקשה לי לעמוד בפני עוד זוג מגפיים או סנדלים בסוף עונה. אני מזמינה את כולן לסדנאות הכתיבה ומתרגשת עם כל בלוג חדש שפותחת אחת התלמידות שלי. הבלוג שלי שינה את חיי, ואני יודעת, שהוא ישנה גם את חייכן. בואי, וגם לך יהיה בלוג משלך.

עדכונים:

פוסטים: 162

החל ממאי 2010

מה שלומך? שואלים אותי רבים, ואני לא כל כך יודעת מה להגיד. עוד שומעת את הבום. עוד מרגישה את הזכוכיות. אני בסדר. עברתי תאונת דרכים.

14/08/2014

בהתחלה היה בום.

אחר כך נחבטתי.

או שאולי קודם טולטלתי, ואז נחבטתי ואז הכל התנפץ עלי. אולי בסדר הפוך.

אולי קודם שמתי את ידיי על ראשי כמו שלמדתי במלחמה בקיץ הזה, שאם שומעים בום, מתכופפים ושמים את הידיים על הראש.

אבל הבום הגיע מכיוון הדלת, והפך לחריקה שטלטלה, וחבטה וניפצה עלי מיליון רסיסי זכוכית.

פתחתי את עיניי וניסיתי לנשום, ואז מתחתי את אצבעותיי שנקפצו לאגרופים, ומרחוק, ראיתי טרקטור גדול, צהוב עוצר, ומישהו קופץ מעליו,רץ וצועק, משהו שנשמע כמו, לא לגעת. לא להזיז.

כיביתי את הרדיו, שהמשיך לנגן את שירי האהבה היפים של ט”ו באב, וכאבה לי נורא האצבע, זו שלחצה על כפתור הרדיו.

שקט השתרר. שקט וזכוכיות. המון זכוכיות. עם הלשון ניסיתי להגיע לרסיס זכוכית שהציק במיוחד מעל שפתי העליונה, וכשהגעתי אליו, אוספת אותו לפה, ירקתי אותו.

היא בהלם, אמר מישהו, אבל לא הייתי בהלם. הייתי בשליטה מלאה ורציתי את הטלפון שלי, אבל לא יכולתי לדבר. נענעתי משהו עם הראש, כי מישהו שאל משהו, ולעצמי אמרתי – תדברי.

ודיברתי.

זכוכיות מנופצות מהתאונה

חמש דקות קודם לכן  אמר לי ע. אני על המרפסת שלנו עם קפה קר. אני באה ,אמרתי לו, ארזתי את הדברים, והייתי מאושרת. מאושרת כמו שאשה מאוהבת יכולה להיות בט”ו באב. שרה בקול את כל שירי האהבה הישראלים היפים שניגנו כל היום ברדיו, מאושרת כמו מישהי שנפתחים בפניה בימים האחרונים שערים לכתיבה ופרסום ושאמרו לה אך לפני שעה קלה בטלפון, שהדברים שכתבה, סימרו את שערות ידיו של הקורא, ואיפה היית עד עכשיו, ונתנו לה משימה לכתבה באתר מגזיני חדש לקראת ראש השנה.

תבוא, טוב? אמרתי לע. בקול רועד, עברתי תאונה.

נהג הטרקטור, אחז בידי, מאמאל’ה הוא אמר, מאמאל’ה, אני לא עוזב אותך, והביא מים.

אני חושבת שהוא היה שחום, ולבש בגדי עבודה כחולים, נהג הטרקטור, רפי, ועל אצבעו, הייתה טבעת נישואים שהבריקה על עורו, והוא לא עזב את ידי.

שמעתי מישהו אומר הדלת שלה תקועה, ומישהו אחר ענה לו הזמינו אמבולנס.

רציתי נורא להגיע למשקפי השמש שלי שנפלו לתוך ים הזכוכיות, ועם הרגליים, קרבתי אותם אלי, מצליחה להתכופף ולקחת אותם. ואת התיק הירוק. ואת התיק האדום. ואת הטלפון ,לא לעזוב את הטלפון. ולכבות את הרדיו.

דווקא היום, לבשתי שמלה, ודווקא היום נעלתי כפכפים אדומים יפים ולא נוחים שהתאימו לשמלה.

אבל יפים ואדומים כמו שאני אוהבת.

על הברכיים התחילו  לפרוח פרחי דם אדומים קטנים, בין הזכוכיות.

מישהו קרע את הדלת, ומישהו כיסה אותי בשמיכה, אדומה, שהתאימה לכפכפים, והעבירו אותי לאמבולנס.

התיקים, אמרתי, והטלפון. הכל כאן ,אמרה לי פרמדיקית צעירה שישבה מאחוריי.

סד הצוואר לחץ לי, והנסיעה גרמה לי בחילה.

עוד שלוש דקות אנחנו במיון, שמעתי מישהו אומר, והקאתי.

טעם העוף שאכלתי בצהריים, והגזר המתוק, מילאו את פי, וביקשתי מפית לנגב את הפה.

תאונת דרכים? שמעתי מישהו שואל, ואחר ענה לו – כן. נכנסה בה משאית.

היא הייתה סגולה המשאית, נזכרתי פתאום.

והקאתי שוב.

כמו באנטומיה של גריי, אמרתי לעצמי, עוד מעט יבוא ד”ר דרק שפרד ויעשה לי סיטי ראש, ואחר כך יבוא ד”ר מרק סלואן ויפלה את הזכוכיות מגופי בפינצטה דקה.

במקומם, הגיע ע. ואני נאחזתי בחולצתו, ובידיו ובגופו, והוא רק התכופף ונישק אותי, ולא רציתי להיות באף מקום אחר באותו רגע.

את בטוחה שד”ר מקדרימי לא פה? שאלתי את ד”ר יוליה, הרופאה הצעירה, שצחקה ואמרה, לא, הוא לא פה, תאמיני לי שחיפשתי.

שעות של  מיון. של אנשים כואבים, ובוכים, ומתלוננים. של צפיפות ורעש, של טלפון שמצלצל ומצלצל ומצלצל, ועוד שנייה אני קמה ככה, מהמיטה, עם כל הזכוכיות עלי ותולשת את החוט מהקיר כדי שיהיה שקט כבר.

של גבר צעיר שהוא ואשתו הצעירה והיפה מחכים משש בבוקר להיכנס לחדר ניתוח בגלל תוספתן מודלק.

של אשה קשישה, שביס לראשה, שהביאו באמבולנס מטבריה והנכדה שלה, שעל  חולצתה מודבקת תווית אדומה ‘מלווה’, מתכופפת אליה ואומרת לה סבתא, סבתא, אני כאן.

של אשה שצועקת לעצמה וגם לכולם: בשביל מה קמתי? בשביל מה קמתי מהמיטה?

בשעת לילה מאוחרת הגענו הביתה. במקלחת, נשר ממני גשם מנצנץ ודוקר של רסיסי זכוכיות.

במראה, ראיתי את השריטה באף, בסנטר, בבית החזה.

על השולחן בפינת האוכל חיכה לי זר הפרחים היפה והצבעוני שהכין לי ע. לט”ו באב.

בעמידה, במטבח, אכלתי ככה מתוך התבנית את הפס האחרון של עוגת תפוחי העץ.

אחר כך שתיתי משהו.

אחר כך קראתי קצת בספר חדש ונהדר שקיבלתי.

ע. כבר נרדם, ואני חיבקתי את גבו וכיביתי את האור.

מה שלומך, שואלים אותי כבר יומיים, ואני לא כל כך יודעת מה להגיד.

אני בסדר. הכל כואב, אבל אני בסדר.

 עברתי תאונת דרכים.

 

עוד מהבלוג של יעלי כרמי

תצוגה מקדימה

לחמניות גבינה של שבת

את לא ממש חייבת לציין את זה כל פעם, נכון? אומרת לי אחת מחברותיי כשאני מספרת שאני נורא אוהבת שע. חוזר מהרכיבה בשבת, ויש ריח של מאפה טרי בבית.  לא, כי את כבר עוברת כל גבול. גם הבעלים שלנו יתחילו לדרוש יחס כזה וזה קצת מעבר...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

לייק לחנות בפסג'

אז איפה החנות הזאת? שואל חדרתי אחד חדרתי אחר,  ליד הדואר הישן, בסמטה, נו, זאת שיורדת מיד לבנים, יש שם מין פסג' כזה, שמה. קיבלתי הבוקר הזמנה לעשות לייק לדף הפייסבוק של פוליצר. לא, לא זה מהפרס, אלה מהסופרמרקט. האחים פוליצר....

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

אהבה בת 90

בדרך הביתה שתקנו.  אביו של ע. ישב במושב לידו, באוטו הגדול והנוח שהזמנו מסידור הרכב בקיבוץ,  וע. הניח עליו מדי פעם את ידו.  כדי להימנע מפקק גדול שנקלענו אליו, נסע ע. בדרכים עוקפות, בין משתלות וכבישים, תל אביב הלכה והתרחקה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה