הרגע הוא תמיד בלתי נתפס – עד שהוא קורה.

פתאום זה נראה לו הגיוני לחבוט באישה שיכולה להיות אימו או אחותו, כי היא לא אימו או אחותו: היא אחרת, לא בת אנוש. אחת “מהם”.

 לפני שנה, בין עשרות תמונות אחרות, מצאתי את התמונה בארגז המשפחתי, והחסרתי פעימה. יש משהו ברגע הזה הכל כך אנושי, שגורם לחיבור מיידי, ומעורר תהיה על האישה שהצטלמה כך בשנות השלושים, ושלחה את התמונה לאחיה.

DORKA

שמה של דורקה, אחותו של סבי, הוזכר רק כשיצרנו עץ משפחה: ציירנו עבורה ריבוע, כתבנו “נספתה”, ממנו ירד קו אנכי לריבוע נוסף בו נכתב “בצלאל, נספה” ועברנו הלאה.

מציאת התמונה דירבנה אותי לחפש עוד. ב”יד ושם” מצאתי “טופס עד” שמילאה אחותה וטופס נוסף שבו רשימה בכתב יד של הנקברים בבית הקברות היהודי של לבוב 1941-2. שמה של דורקה מופיע ברשימה.

 בני משפחתי שגרו רובם בגרמניה נשלחו ברכבות, אבל לבוב היתה אחרת.

—-

ערב יום ההשואה ברשתות החברתיות, אני בוחנת את תמונות האימה בהן אישה מותקפת ע”י המון ברחוב. כמעט כולן צולמו בלבוב. לא יכולתי שלא לחשוב על הניגוד העצום הזה בין התמונה מהארגז המשפחתי והתמונות ההן: לבוב 1936, דורקה בתמונה שכולה רוך, אהבה, התחלה חדשה – אולי מהרגעים הכי אופטימיים שיש לאישה. לבוב 1941, הנשים המופשטות ברחוב, מושפלות, עיניהן פעורות באימה.

——

מה הרקע שאיפשר את הפוגרומים בלבוב ב 1941? האנטישמית היתה שם קודם מתחת לשטח, היו קריאות שנאה, גם מספר ארועים אלימים. והיתה הדחקה: אם אפשר לראות את המציאות כמתקבלת על הדעת, לא צריך לנקוט פעולה. לא כקורבן, לא אם אתה צופה מהצד.

ואז הפקק השתחרר מראש הבקבוק. אם היו בבקבוק פרפרים כל זה לא היה קורה, אבל בבקבוק היה חומר תבערה.

——

 Untitled-11

תמונה: ילד קטן רודף אחרי אישה שיכלה להיות דורקה ובידו מקל.  הוא מחייך. היא נמלטת בלבוש תחתון, פניה מכוסות דם, מבטה – אימה. אף אחד לא אמר לו בעבר “ילד, יום אחד תחבוט במקל באישה יהודיה עירומה ברחוב”. הוא גדל באווירה שאיפשרה את הרגע הבלתי נתפס הזה. רגע קודם קילל יהודים או קרא למותם, ועל רקע זה פתאום זה נראה לו הגיוני לחבוט באישה שיכולה להיות אימו או אחותו, כי היא לא אימו או אחותו: היא אחרת, לא בת אנוש. אחת “מהם”.

היא דורקה.

——

תמונת הילד הרודף שותפה הן ע”י תומכי דברי סגן הרמטכ”ל והן על ידי מתנגדיו. אלה הצביעו על המראות האיומים וראו כהוכחה שזה משהו אחר לגמרי, שאנחנו רחוקים מלהיות כאלה. אחרים ראו את ההפך הגמור: שתמיד יש סכנה להפוך ל”כאלה”, שאסור לאגור חומרי תבערה בבקבוק.

אלא ששתי העמדות הללו אינן הפכים זו של זו,  לוגיקה פשוטה.

 

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.