הבלוג של יעל ברזילי

יעל בפינה

צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.

עדכונים:

פוסטים: 157

החל ממאי 2011

התערוכה עדות מקומית לצילום עיתונאות, נפתחה במוז״א (שמו הממותג החדש של מוזיאון ארץ ישראל). על מה שתראו בתערוכה ועל מה שלא.

11/12/2015

תערוכת צילומי העיתונות ״עדות מקומית״/ World Press Photo שנפתחה השבוע היא תערוכה דחוסה. מעבר לנושאים עצמם – צרות כל העולם – גם אופן התליה: באולם גדול וכהה אחד, מוצגים צילומי עיתונות מהארץ ומהעולם, משולבים זה בזה, תלויים מהתקרה, פניהם לכיוונים שונים כך שאין סדר מוכתב לשוטטות בתערוכה, לעתים קרובות מלוות במלל לא מועט וקשה לעיכול.

 עדות מקומית 2015

הסיור נפתח מול התמונה הזוכה בתחרות הישראלית, תמונתו של מנחם כהנא: 3 נשים פלסטינאיות ניצבות כשלושת הגראציות הקלאסיות: פניהן לכיוונים שונים והן נאחזות אחת בשניה, במרכז הפריים. המוות נוכח-נעדר. התמונה צולמה בבית דוואבשה בכפר דומא שלושה ימים לאחר הרצח. התמונה מייצגת אולי את הצילום האידאלי לתערוכה כזאת: היא מרהיבה מבחינה וויזואלית, מרפררת לקלסיקה של תולדות האמנות ומייצגת את אחד הארועים המשמעותיים ביותר שהיו כאן השנה.

דומא

צילום: מנחם כהנא

(אחת העיתונאיות נזעקה מול התמונה, לדבריה התמונה מבויימת בצורה שמזכירה לה עיתונות מגוייסת סוביטית, ולדעתה זו שערוריה שתמונה כזאת זוכה לפוקוס).

 

בהשוואה לתערוכות משנים קודמות נראה שהמגמה היא לשלב בין התערוכה העולמית לתערוכה המקומית (מוצדק במדינה שהיא ספקית חדשות אינטנסיבית לעולם הרחב). גם מיתון הגרפיות הבוטה של התמונות משנים קודמות היא מגמה ברוכה. שלושת הגרציות מייצגות את האסון טוב יותר מתמונות הארוע עצמו, מאפשרות את המבט הישיר והממושך באסון, ולא מונעות את המועקה.

 גם בתערוכה העולמית הגרפיות ממותנת. שולחן מטבח/סרגי אילינצקי. ברגע הראשון תמונה קלסית של טבע דומם בתאורת חלון, עד שנגלים השברים, הסכין, הוילון המגואל בדם. גם כאן לא מוצג הארוע עצמו (הפצצה ארטילרית מצד כוחות השלטון בדונצק, אוקראינה) אלא טביעת האצבע שלו. לתמונות מהתערוכה העולמית מצורף קוד QR, המאפשר מעבר למידע נוסף, לפעמים ראיונות עם הצלמים.

צילום: Sergei Ilnitsky

צילום: Sergei Ilnitsky

 

בשנים האחרונות צמצמו מספר הקטגוריות בתחרות ״עדות מקומית״ ובד ובד ניתן יותר מקום לבחירת האוצרת (ורדי כהנא) מה שמאפשר להציג תערוכה מאוזנת ומגובשת יותר (במגבלות של תערוכה המייצגת תחרות). בתערוכה שכזאת נשאלת השאלה האם הדגש אמור להיות על יצוג ראוי של הארועים המשמעותיים, יצוג סיפורים עיתונאים משולי הארועים או שמוטב להקפיד על איכות אמנותית, והתשובה היא כנראה נסיון לשלב בין כל אלה.

מצד אחד התערוכה מאפשרת, ובצדק, להציג נושאים שאינם בהכרח במרכז החדשות מצד שני העדרם של נושאים מסויימים מפתיע. בתערוכה הבנלאומית בולט העדרו של העולם הערבי מוסלמי מלבד מספר תמונות מאירן, וצילום אחד מסוריה (וגם הוא צילום מרוחק וחסר את הגוון האנושי המודגש של התערוכה). עזה מיוצגת, אבל מצרים, תימן, עיראק וכו׳ – לא ממש. האם הסיבות פוליטיות או אילוצים (מיעוט חומר מצולם מאזורים מסוכנים)? לא לי הפיתרונים.

גם הייצוג של משבר הפליטים באירופה חסר (מלבד תמונה אחת יפיפיה של פליטים מחייכים), או הטרור באירופה שהתגבר לקראת סוף השנה.

בתערוכה המקומית חסר הייצוג של צלמות נשים. מתוך 50 משתתפים, רק 3 הן צלמות נשים. יש להדגיש שהוועדה השופטת כוללת ייצוג מכובד של נשים, ושתהליך הבחירה הוא אנונימי ברוב שלביו, כך שאין בעיה בתהליך עצמו, ואולי התוצאות מצביעות על מיעוט הנשים בתחום, או – מיעוט של נשים שניגשו לתחרות. הוועדה כוללת אנשי מקצוע מנוסים, מתחום האמנות והתקשורת החזותית (דגנית ברסט, מיכה קרשנר, האוצרת הקודמת מורן שוב ועוד רבים וטובים). לתחרות מוגשות מאות תמונות המצולמות ע״י צלמים מקצועיים בלבד, המצומצמות ע״י השופטים – כאמור בצורה אנונימית, עד הבחירה הסופית בזוכים. האוצרת מוסיפה את בחירתה לתערוכה מתוך הצילומים שהגיעו לשלב הסינון האחרון.

תחום נוסף חסר הוא תחום עבודות הוידאו. לדברי האוצרת מוגשות מעט מאוד עבודות בקטגוריה זו. מוצגות שתי עבודות מתוך סדרת ״ארבע דקות״ מתוך התכנית ״עובדה״, סדרה המאופיינת בראיון קצר וצילום מוקפד ומושפע מעולם הסטילס עליה חתומים בן שני והצלם דניאל בראון.

 

בקטגורית הסדרה זכה קובי וולף עם סידרה המצולמת במצלמת פילם פנורמית ומתארת את המתח בין הצבא והתושבים הבדואים בבקעת הירדן.

 צלם: קובי וולף

צלם: קובי וולף

 

בקטגורית הסיפור המצולם, המאפשרת חקר ממושך של נושא שהוא לאו דווקא חדשותי, זכתה הסדרה של יובל טובול המפגישה בין ייצוג הגבול בשטח הגאוגרפי וגבול הפריים הצילומי:

 

צלם: יובל טובול

צלם: יובל טובול

 

בסמיכות לפתיחת התערוכה מושכת הקהל, במסגרת מיתוג מחדש למוזיאון ארץ ישראל בו מוצגת התערוכה, הוכרז על שמו המחודש של המוזיאון, ושמו יקרא מעתה מוז״א. כך לא נתבלבל יותר בין מוזיאון ישראל בירושלים, ומוזיאון ארץ ישראל, מוז״א, ברמת אביב.

 

תאריך פתיחה: 10 דצמבר 2015

תאריך סגירה: 16 ינואר 2016

מיקום: מוז״אחיים לבנון 2, רמת אביב, תל אביב

שעות פעילות: א’-ד’: 10:00-16:00, ה’: 10:00-20:00, ו’: 10:00-14:00, שבת: 10:00-14:00

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של יעל ברזילי

תצוגה מקדימה

מאיפה יש לך את האומץ, גברת זליקובסקי?

‫יום אחד, לפני כ-4 שנים, כשהגברת אלה זליקבסקי, היתה בכיתה ב', הביא אחד הילדים לשעור את אוסף השטרות שלו.‬ אלה, התבוננה בשטרות ושאלה את הדבר הראשון שעלה בדעתה:  מדוע יש על השטרות רק גברים? זה היה בשעור ‫"חקר" - שיעור בו כל ילד...

תצוגה מקדימה

לא נבחרות, לא בוחרות - יש פמניזם חרדי.

על My stealthy freedom, נשים איראניות שמוחות בפומבי על חובת לבישת החיג׳אב כסמל לדיכוי נשי, דיווחתי כאן, מתוך סולידריות נשית. באותו זמן, ממש קרוב לבית, מתנהל אירגון נשים לא פחות מהפכני...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

גאווה ודעות קדומות (כי אי אפשר לתת שם אחר לפוסט הזה)

לפעמים אנחנו מתווכחים עם מה שאנחנו חושבים שהוא האמת. אנחנו מניחים מה מריסה מיירס חושבת, למה מתכוון יאיר לפיד, או מה רוצים החרדים, ואז מתווכחים עם ההנחה שלנו, ולא עם העובדות. זו אחת מהסיבות שהצטרפתי לפני כשנה וחצי לקבוצה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה