אני מאמינה לינון מגל

כמה מילים על פרישת ח"כ ממפלגת הבלתי מתנצלים.

בחורה עם מחשב נייד

ינון מגל הודיע על פרישתו מהכנסת "למרות שהוא בטוח שאין במעשיו היבט פלילי, הוא מבין שיש שנפגעו מהתנהלותו בעבר ולכן הוא מבקש לפרוש מהכנסת.".

ינון
תמונה: דף הפייסבוק של ינון מגל

אני מאמינה לו. מי בכלל יכול לתפוס שפעולה של רגע,  כמו דחיפת הלשון לפה של עובדת לשעבר, או איזה ליטוף ישבן ריגעי,  יכולה לשנות את מסלול חייך? האחרון לקלוט את המציאות ההפכפכה הזו הוא אדם שהורגל לכך שהוא זה שמחליט מי ילך ומתי, שהקריירה שלו התגלגלה עד כה במעלה ההר, שהתקבל לשכבת אדוני הארץ.

אני לא רק מאמינה ליינון מגל, אני גם חושבת שהוא עשה נכון, יאמר לזכותו, כשקם והתפטר. אולי הוא עשה זאת לא ממניעים של טוהר החברה, אולי הוא חשש מכדור השלג הזה, אבל זה הדבר הנכון, ויש בו תקווה.

לרגע התגנבה המחשבה שאולי אחרים ימנעו מלהציג מועמדות לתפקיד ציבורי אם יש להם עבר מלטף ומחבק שכזה, או אולי אפילו טוב יותר: יעשו מאמץ לשלוט בדחפים שלהם, אבל לזה כנראה יש עוד זמן. יעברו עוד כמה שנים עד שיפנימו שהכללים השתנו, שנשים כבר לא (תמיד) שותקות כשמלטפים להם בישבן, כשדוחפים להם לשון לפה, כשהקולגה אומר להם מה הוא חושב על הציצי שלהן.

אנחנו עדיין לא שם, כשראש מפלגת הבלתי מתנצלים מוציא הודעה מהוססת שכזאת, שמשדרת "תשמעו… לא נעים… הוא בחור נחמד…". בכנסת הקודמת, כאשר חברת כנסת מ"יש עתיד" לא נשמעה למשמעת הקואלציונית, והצביעה ע"פ מצפונה, היא נושלה מזכויותיה להציע הצעות חוק וליצג את הסיעה בוועדות. כשחבר כנסת נחשד בהטרדות מיניות ומודה בהתנהגות מטרידה (אבל חשבתי שזה בין חברים), האם לא מן הראוי לנהוג לפחות כך? האם אין מקום לראש הבית היהודי להדגיש את אמות המידה שהוא מצפה מחברי סיעתו מעכשיו והלאה? או שהטרדות מיניות הם לא נושא שנוגע לבית היהודי?

המקרה הזה הוא רק עוד שלב בסולם, דברים עומדים להשתנות. בדרך יהיו עוד כמה מוטרדות, ועוד כאלה שישלמו בקריירה שלהם (למה דווקא אני? הרי כולם ככה!). חלק מהמוטרדות יתלוננו, ועדיין יתנפלו אליהן (למה עכשיו, מה נזכרת, מי שלח אותך, הכל פוליטי), חלק ישתקו.

אבל זה יקרה.

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.