פואמה סטירית על אורחים מגרמניה

על איש מצחיק ומבולבל, ואורחים שלא מגיעים אבל מעיקים.

בחורה עם מחשב נייד
איש מצחיק היה סבא שלי. הוא היה מושיב אותנו על ברכיו, מבצע את טקס ה״הופה הופה רייטר*״ המסורתי, וכשהיינו מתגלגלים מצחוק היה מעמיד פנים מתרגזות ומדקלם בקול רועם: ״פה יש חוק! אסור לצחוק!״, מה שכמובן היה גורם לנו לצחוק אף יותר.
 .
איש מבולבל היה סבא שלי. אומרים שלא היה מוצא את ידיו ורגליו בלי סבתא, עד כדי שהיה מסוגל לאבד אחת מנעליו בטיול ביער. כל כך מאושר היה בטיוליו ביערות שהזכירו נופי ילדות, שוודאי לא שם לב לחוסר הסימטריה, חוזר מהיער תוך שהוא שורק מנגינה של שוברט, רגלו האחת נעולה והשנייה לא.
 walter
המשורר בנוף ישראלי שמזכיר לו את אירופה.
.
לפני כמה ימים שלף אבי מסמך נוסף מתיבת ההפתעות המשפחתית, פואמה שסבא כתב אי שם בין 1935 ל-1937 (התאריך משוערך משום שסבא השתמש כטיוטא בדף שבצידו השני הודעה על ארוע לכבוד יום ההולדת ה-75 של הנרייטה סולד). מיד תראו כמה מצחיק ומבולבל היה סבא שלי!
 .
אבא תירגם וקרא לפואמה ״שיר סטירי מאת וולטר בכרך״
.
הבית הראשון:
 .
אֵם אב אחות אחים
כולם אלי באים
שוב רואה בּנֵי- ובְנות-דודים
ביתי מלא באנשים
על המיטות משתלטים
נדבקים כמו קוצים
אין לי דרך להציל את עצמי
ואם רק מכולם אתפטר
תהיה זו שמחה גדולה ביותר.
 .
איזה סבא מבולבל יש לי. אב, אם, אחים, אחות לא באו ובני דודים מעולם לא היכרתי. הבית לא התמלא במבקרים, ולא היה ממי להפטר!
 .
 .
הבית השני:
כבר שמעתי אותם אומרים
עוד רגע קט – ואנו מסתלקים
הכלבים מתחילים לנבוח
ולי אין מקום לאן לברוח,
אלא אל הבּוֹידֶם הגבוה
משם שיר יאוש אשמיע
רק הבוידם הוא מחסום
לכל ההמולה והשאון.
סבא מצחיק! מדמיין לו אורחים נודניקים שאינם קיימים! ובדמיונו מפליג בתאורי יסורי-אורחים-דימיוניים-שלא-הולכים אפילו עד בריחה לבוידעם!
 .
הבית השלישי:
 .
שלום רב לך צפורה נחמדת
מגרמניה של הכפור אל חלוני
לכאן עשית עלייה
הו חותנת ברוכה
ואני מאחל לעצמי
שכך תעשה גם אימי
 .
פה סבא זונח לרגע את בדיחות הדעת עד כדי שהוא מברך על בוא החותנת(!). אנחנו תופסים אותו ברגע נדיר של רצינות אבל גם אשליה. כאילו עניין עליית החמות מברלין כבר סגור, היא במקום בטוח, ועכשיו נותר רק לדאוג לשאר בני המשפחה.
 .
בבתים הבאים של השיר סבא מתאר איך האורחים/עולים מגרמניה תרים את הארץ, את הקריה בחיתוליה, וחוזרים לביתו לנג׳ס.  בשלב זה ודאי הבנתם כמה סבא שלי מצחיקולו ומלא דמיון ואין טעם להמשיך בתרגום (מה גם שהשנים נגסו בדף הטיוטה האומלל עליו הודפס השיר). אביו אימו ואחיו לא יגיעו, אפילו החותנת שהגעתה נראתה כודאית – לא תגיעה. הבית לא ימלא באורחים רעשנים.
אורחים שלא מגיעים – לא מסרבים לעזוב.
אי אפשר לנחש רק מקריאת השיר שבתקופה שנכתב היו סבי וסבתי עסוקים בנסיונות שכנוע וריצה  בעניין סרטיפיקטים עבור קרובי המשפחה הללו.
.
מעולם לא דברנו על התקופה ההיא, לא כעסים, לא כאב, לא סיפורי ילדות, לא געגועים למשפחה (קרובי המשפחה לא הוזכרו כלל). אבל כן היו בסבי געגועים גלויים לנופים ולתרבות.  לכן אין לי מושג מה היה חושב על תנועת החזרה לברלין. אם היתה בו ביקורת יתכן והיה שומר אותה לעצמו, מביט בחביבות על האנשים הצעירים, וכותב משהו כמו:
הם נוסעים, גל אחרי גל,
מיגור, ממוצקין, בית שאן ונהלל,
לארצו של מוצרט בה הרבה יותר קל,
ללמוד גרמנית או להיות מובטל.
 
 ..
בשער ברנדרבורג העיברית קולחת,
בכיכר פוצדאם אוכלים מילקי בנחת,
על מחירי הדיור המקהלה מתווכחת,
ושומעת מוסיקה  – ממש מהתחת.
.
מאחל אני בשפתינו, שפת עבר,
שלא ימצאם לא שוד ולא שבר,
במקום בו נפוצו אחי לכל כיוון ולכל עבר
לא השאירו דבר, אפילו לא קבר.
.
.
.
.
 POEM HENRIATE
 הפואמה וצידו השני של דף הטיוטה (לחץ להגדלה)
.
.
*טקס ה״הופה הופה רייטר״ ידוע לכל בן לעדת הייקים. ילד קטן רכוב על ברכי המבוגר, המדקלם ומקפיץ אותו על ברכיו כפרש על סוס.  במשפט האחרון משמיט הסוס את הרוכב הקטן בהפתעה (נו טוב, בפעם העשירית זו כבר לא מפתיע כל כך) בין ברכיו.
המקור כאן.
תרגום (חופשי מאוד) של מילות הדיקלום:
הופ הופ הפרש,
כשימעד  – יקרא בקול,
אם יפול לתעלה – יאכלו אותו העורבים,
אם יפול לביצה – ישמע פלופ.
 .
מי שמכיר את אגדות האחים גרים לא אמור להיות מופתע מהדרך בה הורים גרמנים בוחרים לשעשע ילדים, למזלנו לא הבנו אף מילה, בימים בא וולטר בכרך הקפיץ אותנו על ברכיו.
יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.