אני וסימון

סיפור אמיתי, איך סימון השתלט על חיי

בחורה עם מחשב נייד

 

ערב אחד, לפני חודשיים בערך, נתן בי הבנזוג את עיני הפודל מזן "אני עומד לבקש עכשיו משהו לא הגיוני בעליל" ואמר: אכפת לך שמנקה הרחובות יאפסן את הציוד שלו בחניה שלנו?"
"מה אנחנו מחסן של העיריה? לא משלמים ארנונה בשביל זה?" יריתי.
"המקלט של העיריה רחוק, הוא לא צעיר…"
"מאיפה זה הגיע בכלל?"
וכך נודע לי שהשניים מכרים וותקים. זה התחיל ב"שלום" בזמן ריצת הבוקר של האחד ותחילת יום העבודה של האחר. אחרי כמה "שלומות" החליט סימון-מנקה-הרחובות שהיחסים בשלים לעבור לשלב הבא וביקש לסדר עבודה לבת שלו שמבינה במחשבים. הבנזוג דיבר איתה וגילה שהיא בקיאה בתכנת וורד, וידו קצרה מלהושיע. זה היה כבר לפני שנתיים.
ובכן, ביום למחרת בקשת האיחסון המוזרה, יצא הבנזוג לסימון לבשר לו את ההחלטה של בעלת הבית המרשעת. כשהתמהמה יצאתי גם אני לוודא ביצוע, והספקתי לשמוע איך בקווקז המקומיים היו קוראים לו "יהודי! בוא הנה", ואיך כשיצא סימון משם, בדרך לארץ "הם" מצאו את היהלומים בסוליות הנעליים, ואיך הוא נוסע שעה וחצי, יום יום, לנקות את רחוב גורדון. עבודה עיברית. אסור לו לעבוד שעות נוספות, והחזר נסיעות מחברת הקבלן שמעסיקה אותו – רק חלקי.

נו, כמובן שנשברתי.

סימון פתח משרד אצלנו בחניה, הביא את הפח והמטאטאים, תרמיל , מטריה, ז'קט פוטר שחור,  ואפודה צהובה זוהרת.
שבוע לאחר חנוכת המשרד נפגשו הגברים ברחוב ולשאלה לשלומו ענה סימון:  "יום ככה, יום ככה. נו מה זה, אין קפה?"

דמיינתי אותו מעביר את המשרד אט אט לתוך הבית, יושב על הספה שלנו עם בירה ושואל "למה אין כבלים? קמצנים!"

לפני כמה ימים נכנסתי להשקות את הגינה ומצאתי אותו עם מכנסיים מופשלים "מדשן את הגינה". לא. זה לא היה נעים, לא לי ולא לו. ממש לא. הו לא.
ואני חושבת, האם זה מפונק מדי מצידי להעדיף שלא, ואיפה עושים מנקי הרחובות את צרכיהם, והאם אני אמורה לתת לו מתנה לחג?

דף הפייסבוק של הקואליציה להעסקה ישירה. זה כן נוגע אליכם.

[youtube bfer3NhVQ5A]

סימון, עיריה, אשפה אצל יוסי בנאי.

 

להרשם לעידכונים ליחצו על הכפתור שנראה כך פה למעלה: Screen shot 2014-04-17 at 11.09.47 AM

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.