הבלוג של יעל ברזילי

יעל בפינה

צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.

עדכונים:

פוסטים: 157

החל ממאי 2011

מה נשים מוסלמיות חושבות לגבי הלבוש המסורתי, לגבי המבט הסטראוטיפי של המערב לעברן, לגבי החופש לבחור? בראיון עם הצלמת בושרה אלמוטקוול נוכחתי שהתשובות מורכבות. התכוונתי לכתוב על אמניות מוסלמיות מרחבי המזה”ת (ועוד אכתוב), ואז בושרה פתחה לי צוהר לעולם הלא מוכר של צלמת, אמנית בתימן. דיברנו על סצנת האמנות בתימן, על הקשיים והמגבלות, על הלבוש המסורתי (נושא העבודות שלה), ועל יחסה לכך שעבודותיה הופצו ללא רשותה ברשתות החברתיות, אותן רשתות שקישרו ביננו (וזה מופלא בעיני).

13/08/2013

בושרה אלמוטווקל, צלמת ילידת תימן, חיה ועובדת בצנעה. את השכלתה המקצועית רכשה בארה”ב שם התגוררה במשך מספר שנים לצורך לימודים.
בעקבות מתקפת הטרור של ה 9/11 התחדדו ניואנסים ביחס של המערב לדמות המוסלמי, בפרט לדמות האישה המוסלמית וסממניה החיצונים – הלבוש. בעת הארוע הטראומטי  שהתה אלמוטווקל בארה”ב, תחת מלגת לימודי צילום מסחרי.  היא החלה לעסוק בעבודתה האומנותית בחז’אב ניקאב והיחס לדמות שמאחוריהם. בסידרה הנמשכת Hijab, המורכבת ממספר תת סדרות, היא מתיחסת לסטראוטיפים הקשורים ללבוש זה מצד המערב ולמורכבות שלו בחברה האיסלמית.  עבודתיה זכו להכרה ברחבי העולם ובמרחבים הוירטואלים (יש סיכוי סביר שנתקלתם בעבודתה!). בארצה הוכתרה כ”צלמת התימניה הראשונה” בטקס שכיבד נשים חלוצות בתחומן שנערך באוניברסיטת צנעה.

האם קיימת סצנת אומנות עכשווית בתימן? כיצד היא שונה מארצות ערב האחרות?

בתימן יש כל כך הרבה בעיות. אי יציבות פוליטית וכלכלית, אינפלציה, טרור, אל-קעידה, אבטלה, עוני, תשתיות רעועות, מחסור במים. יש כאן הפסקות חשמל כמעט כל יום. על רקע כל זה, האמנות מן הסתם אינה בראש סולם העדפיות, בפרט אם משווים לארצות העשירות והיציבות יותר שסביבנו. קשה לאמנים בתימן לקבל סביבה ראויה מבחינת חינוך, חומרים, עזרה כספית או עידוד כלשהו. אבל בכל זאת יש התעוררות של צעירים, בפרט בערים הגדולות, יש אומנות רחוב, צילום ומוסיקה, שמגיעה בנתיים לקהל מצומצם בלבד.

האם העובדה שאת יוצרת בתימן מגבילה או מעשירה את העבודה שלך?


The Hijab Series: Mother, Daughter, and Doll
לסדרה המלאה Boushra Almutawakel

למגבלות יש את הכח שלהן ומובילות אותך לחפש פתרונות,  להיות יצירתי. המגבלה הבעיתית ביותר עבורי היא למצוא נשים שמוכנות להצטלם.  קיימת בושה שמתקשרת לכך ורתיעה מכך שתמונות יוצגו מול קהל גדול, בפרט עבור נשים. עבור Mother-Daughter-Doll (אם-ילדה-בובה) חיפשתי אישה שתצטלם עם ארבעת הבנות שלי אבל לא מצאתי מי שתסכים ולבסוף הצטלמתי בעצמי עם ביתי הבכורה, שאדן. אני חושבת שבסופו של דבר נוצרה סידרה אותנטית ונכונה יותר כשאני מצולמת ולא מישהי אחרת. מגבלה נוספת היא נגישות של חומרים (סרטי צילום, נירות וחומרי פיתוח, דיו  ומדפסות). ברור שיש גם מגבלות לגבי התוכן, אבל אני מצליחה להעביר את התכנים שאני רוצה במסגרת המגבלות הללו, וזה חשוב לי כדי שאוכל להציג את העבודות שלי בכל מקום, לא רק במערב.

אינני מכירה את הנהוג בתימן, האם נשים בתימן חייבות לכסות את גופן ושערן?
אני לא חושבת שיש חוק כזה אבל יש סוג של הסכמה, זה ברור מאליו, זה מה שמקובל. ההנחה הרווחת היא שלבוש צנוע הוא דרישה בסיסית של האיסלם, ע”פ פרשנות של גירסה מסוימת של הקוראן. יש מעטים שמפרשים אחרת.

את משתמשת בעבודתך בבגדים מסורתים כמו חִג’אב, ניקאב, את מלבישה ומפשיטה אותם מה”דוגמנים” שלך, גברים נשים, ילדים, בובות. קראתי והבנתי את הפרשנות שהבגדים אינם חלק מהאישיות של מי שלובש אותם. אבל האם הבגדים אינם סמל לחוקים ומגבלות, בזמן שהלבישה וההפשטה הם סמל לחופש הבחירה?


The Hijab Series: What if
Boushra Almutawakel

אני תמיד לומדת דברים חדשים לגבי העבודה שלי, זה מעניין מאוד, לא חשבתי על זה בצורה כזאת. תודה שחלקת את מחשבותייך. זה מה שכל כך מופלא לגבי אומנות – כל כך הרבה פרשנויות לאותה יצירה.

ברור שהאפשרות לבחור היא מאוד חשובה. אני מאמינה שלכל אישה צריכה להיות האפשרות לבחור ללבוש חג’אב או ניג’אב או ביקיני או שום דבר, ע”פ מה שנוח לה. יש יותר מידי כוחות חיצוניים שאומרים לנו מה ללבוש או איך להראות, כמה יפות או בהירות או רזות או צעירות אנחנו צריכות להיות. אני מאמינה שכל אישה יודעת מה טוב בשבילה. אימי למשל, מעדיפה ללבוש ניקאב בציבור, גם בתימן וגם כשהיא נוסעת לחו”ל, למערב. אני לא מסכימה שזה נחוץ, ואנחנו מדברות על זה, אבל אני חייבת לכבד את ההחלטה שלה לגבי עצמה. זה מה שנכון עבורה. כן, היא אישה מאמינה, ויש אידאולוגיות מסוימות שבאות עם האמונה הזאת.גם אם איני מסכימה עם האידאולגיות הללו, כל עוד היא לא פוגעת באף אחד, מי אני שאתערב?  אני חושבת שכולם חייבים לכבד בחירה של אחרים.

בעבודות שלך אפשר לראות נשים שאינן לבושות לפי הקודים הללו. איך העבודות האלה מתקבלות בתימן?

The Hijab Series: True-self
Boushra Almutawakel

Nawal al Saadawi, Egyptian feminist.

“women who wore the hijab or niqab were the same as women who wore makeup in the sense that they all hid their true identities”

את הסדרה True self הצגתי במוזיאון הלאומי של תימן. היא מורכבת מארבעה דימויים של אותה אישה בתלבושות שונות, כשבאחת מהן האישה גלוית שיער, מאופרת ולבושה בגופיה עם כתפיות דקות. אפשר לראות רמז לקו החזה וכמובן את כתפיה. בזמן שתליתי את העבודה הזאת, אחד האוצרים ניגש אלי ושאל אותי אם אוכל להסתיר את הכתפיים וקו החזה בעזרת פוטושופ. הוא אמר שהוא מרגיש שלא בנוח להציג תמונה כזו לקהל הרחב. ברגע הראשון נמלאתי ברגשי אשמה וחשבתי איך אני יכולה לרטש את התמונה ולהספיק להדפיס מחדש למועד פתיחת התערוכה. אבל אז דיברתי עם המורה שלי והחלטתי לא לשנות דבר. נגשתי לאוצר ואמרתי לו שלא אתקן ושזה צבוע מצידו לדרוש דבר כזה לאור מה שגברים תימניים נחשפים לו בטלויזיה , באינטרנט, בפרסומות, במגזינים, בסרטים. והרי – אני לא מצלמת עירום! בכך נסגר העניין. אולי גם עמדה לטובתי גם העובדה  שכל הנשים החשופות יותר בתמונות שלי אינן תימניות.

האם את חושבת שתוכלי להציג את התמונות האלה באירן?
אני חושבת. לא בטוחה. אולי הם שמרנים יותר.

מה קהל המטרה שלך? נשים או גברים? מזרח או מערב?

במקור כיוונתי לקהל מערבי אבל עם הזמן אני מרגישה שהקהל של המזרח חשוב לי, אני מנסה לגעת בגבולות בעדינות כדי שקהל בתימן וארצות ערב, נשים וגברים, יחשף לעבודות שלי. כשאני יוצרת אני תמיד מתחשבת במשפחה שלי, בתרבות שלי. אני מאמינה שזה מוכיח את עצמו. עבודותי הוצגו באומן, ערב הסעודית, איחוד האמיריות הערביות, בחריין, קטאר וגם במערב. אני מכוונת לגברים ונשים כאחד.

המקום בו נתקלתי בעבודותיך לראשונה היה הרשת החברתית. מה יחסך לעובדה שהעבודות שלך מופצות בצורה כזו?

בתחילה הייתי מופתעת, וכיוון שאין לי חוש טכני תהיתי כיצד הם השיגו את העבודות שלי. כעסתי משום שלא נתתי רשות להשתמש בעבודות שלי ולפעמים פירסמו אותם ללא קרדיט, או עם קרדיט לאמן אחר, או שהכותרת היתה שגויה. זה היה מתסכל. אבל כשקראתי תגובות, ואת הדיונים שהתמונות שלי מעוררות חשבתי שזה דוקא מסקרן לראות את הכיוונים והפרשנויות השונות והבנתי שדרך הרשתות החברתיות העבודה שלי תגיע למליוני אנשים, ושום אמן לא יכול לבקש יותר מזה. עדיין אני מופתעת כשאני פוגשת זר גמור שראה את העבודות שלי. ידיד שלי ביקר במרוקו ומצא את Mother-Daughter-Doll (אם-ילדה-בובה) שלי תלוי בחנות והוא ובעל החנות פצחו בדיון על התמונה. הרשתות החברתיות מגיעות לכל מקום ויש לזה כח עצום.

embedded by Embedded Video

“Just because a woman is covered, wearing all black, doesn’t mean her brain is covered. The veil is something that you wear, what inside is so much more than that.”

אם אהבת את הפוסט הזה אולי גם זה יצא חן בעיניך השטח האפור והצ’אדור השחור של ההוט קוטור, ואפשר גם ללחוץ על כפתור “עקוב אחרי” בצד שמאל למעלה לקבלת עידכונים.

עוד: ראיון עם אניסה אשקר -  לשאת את זהותך בגאווה.

עוד מהבלוג של יעל ברזילי

תצוגה מקדימה

מאיפה יש לך את האומץ, גברת זליקובסקי?

‫יום אחד, לפני כ-4 שנים, כשהגברת אלה זליקבסקי, היתה בכיתה ב', הביא אחד הילדים לשעור את אוסף השטרות שלו.‬ אלה, התבוננה בשטרות ושאלה את הדבר הראשון שעלה בדעתה:  מדוע יש על השטרות רק גברים? זה היה בשעור ‫"חקר" - שיעור בו כל ילד...

תצוגה מקדימה

לא נבחרות, לא בוחרות - יש פמניזם חרדי.

על My stealthy freedom, נשים איראניות שמוחות בפומבי על חובת לבישת החיג׳אב כסמל לדיכוי נשי, דיווחתי כאן, מתוך סולידריות נשית. באותו זמן, ממש קרוב לבית, מתנהל אירגון נשים לא פחות מהפכני...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

גאווה ודעות קדומות (כי אי אפשר לתת שם אחר לפוסט הזה)

לפעמים אנחנו מתווכחים עם מה שאנחנו חושבים שהוא האמת. אנחנו מניחים מה מריסה מיירס חושבת, למה מתכוון יאיר לפיד, או מה רוצים החרדים, ואז מתווכחים עם ההנחה שלנו, ולא עם העובדות. זו אחת מהסיבות שהצטרפתי לפני כשנה וחצי לקבוצה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה