הבלוג של יעל ברזילי

יעל בפינה

צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.

עדכונים:

פוסטים: 157

החל ממאי 2011

מאי 2013, הבחירות בפתח. את הטקסט הזה כתבה אישה אירנית צעירה החיה בטהרן, בידיעה שיפורסם כאן. היא מנסה להעביר חלק מהמשמעות של החיים בטהרן היום, פחות משבוע לבחירות, דרך תאור של יום ספציפי אחד שהתרחש זה מכבר. הטקסט הגיע אלי בדרך שאנחנו מקוות כי היא בטוחה, היא מבקשת שהטקסט יופיע בעיברית בלבד, נגד ממנועי חיפוש המחפשים מילות מפתח הקשורות בבחירות. לפני הבחירות השלטונות שואפים לרגיעה יחסית, אך מה יקרה לאחר הבחירות אין איש יודע.

06/06/2013

מישהו נוקש בדלת…מישהו נוקש בדלת אבל אני ישנונית מדי. אני מציצה בצג הטלפון הנייד שלי, השעה 5:30 בבוקר! מי לעזאזל מתדפק על דלתינו בשעה לא הגיונית שכזו? בעלי ניגש לדלת ומציץ דרך העינית. איש זר מבקש ממנו לפתוח את הדלת. בעלי מבקש ממנו להזדהות והלז אומר שהוא מחפש מישהו שמעולם לא שמענו עליו. בעלי מחליט לא לפתוח את הדלת והאיש עוזב.

אירן, 2009. למצולמת יש קשר לכתבה.

נסיון להרדם שוב נדון לכשלון – במילא אני אמורה להתעורר עוד מחצית השעה, אם כך יומי מתחיל. אני מתקלחת, מייבשת את שערי, מתאפרת ונשאר לי זמן לנישנוש חטוף. אני לובשת את המעיל השחור וכיסוי הראש וכעת מוכנה לצאת לעבודה. כשאני מגיעה למקום בו חניתי יום קודם, נישמתי נעתקת: שמשת החלון הקידמית מנופצת!  לא הייתי מופתעת במידה כזו אם המכונית חנתה ברחוב, אבל מכוניתי נמצאת בחניון הסגור של הבניין שלנו. הגישה אך ורק בעזרת מפתח או שלט.
בעלי עדיין בבית, אני חוזרת, רועדת, ואנחנו מצלצלים 110 (מספר החירום של המשטרה באירן). מהצד השני מישהו שואל אם יש לנו אויבים. אין לנו. אני מספרת לשוטר על האלמוני שדפק בדלתינו באותו בוקר. הברנש מ-110 שואל אם משהו נגנב ואני אומרת שלא ומזכירה לו שהמכונית שלי ניזוקה. טוב, הוא נאנח, את יכולה לבוא למלא טפסים, אבל עצה מאח לאחות – אל תבזבזי את זמנך. עדיף שתחליפי מפתחות. את יכולה להתקין מצלמה.

עדיין מבולבלת. לא אמלא טפסים – אני יודעת שזה לא יוביל לשום תוצאה. אני לוקחת מונית לכיוון העבודה.  בטהרן הפקוקה זה לוקח ביום רגיל  45 דקות, אפילו שעה, אבל עלי להחליף מונית בדרך כך שהפעם אני מתעכבת זמן נוסף. כשאני מגיעה לבסוף אני פוגשת חבר לעבודה שנעדר יום קודם ולכן שואלת לשלומו. הוא מספר לי שמישהו ניפץ את שימשת מכוניתו!

אני חייבת לשבת. זה לא יכול להיות צירוף מיקרים אקראי….שנינו מיודדים עם עובד נוסף שנכנס ויוצא מבית הכלא מאז הבחירות הקודמות (אז תמך “בצד הלא נכון”). אנחנו מחליפים לפעמים מידע ודעות, כאלה שאסור לדבר עליהם. אנחנו משתמשים גם באימייל – אבל נוקטים בכל כללי הזהירות…הוא בכלא עכשיו….אני בטוחה שהוא לא יזכיר את שמנו…אבל זה לא יכול להיות צירוף מקרים…

embedded by Embedded Video

פוסטים קודמים:

אירן היום בראי האופנה (השטח האפור בין הצ’אדור השחור וההוט קוטור)

אירן של האירנים (קצת סדר בפוליטיקה האירנית)

עוד מהבלוג של יעל ברזילי

תצוגה מקדימה

מאיפה יש לך את האומץ, גברת זליקובסקי?

‫יום אחד, לפני כ-4 שנים, כשהגברת אלה זליקבסקי, היתה בכיתה ב', הביא אחד הילדים לשעור את אוסף השטרות שלו.‬ אלה, התבוננה בשטרות ושאלה את הדבר הראשון שעלה בדעתה:  מדוע יש על השטרות רק גברים? זה היה בשעור ‫"חקר" - שיעור בו כל ילד...

תצוגה מקדימה

לא נבחרות, לא בוחרות - יש פמניזם חרדי.

על My stealthy freedom, נשים איראניות שמוחות בפומבי על חובת לבישת החיג׳אב כסמל לדיכוי נשי, דיווחתי כאן, מתוך סולידריות נשית. באותו זמן, ממש קרוב לבית, מתנהל אירגון נשים לא פחות מהפכני...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

גאווה ודעות קדומות (כי אי אפשר לתת שם אחר לפוסט הזה)

לפעמים אנחנו מתווכחים עם מה שאנחנו חושבים שהוא האמת. אנחנו מניחים מה מריסה מיירס חושבת, למה מתכוון יאיר לפיד, או מה רוצים החרדים, ואז מתווכחים עם ההנחה שלנו, ולא עם העובדות. זו אחת מהסיבות שהצטרפתי לפני כשנה וחצי לקבוצה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה