תראי, לפני שנתיים, בערך בזמן שבעלי נפטר, חלמתי לילה אחד על טומי לפיד.

תראי, לפני שנתיים, בערך בזמן שבעלי נפטר, חלמתי לילה אחד על טומי לפיד.

תראי, לפני שנתיים, בערך בזמן שבעלי נפטר, חלמתי לילה אחד על טומי לפיד.
בחלום הוא מראה לי את הספר שכתב, ואני אומרת לו שגם לי יש ספר ומראה לו. זה ספר הזכרונות שלי, סיפרתי לך עליו. בקיצור, אני מצביעה על תמונה מסוימת ואומרת, זו חברה שלי, היא גם מהונגריה, ניצולה כמונו.
טומי מתבונן בתמונה ואומר: אני מכיר אותה!
ואז התעוררתי, וכעסתי על עצמי: מה פתאום אני חולמת על טומי ולא על בעלי, עליו השלום, שזה עתה נפטר?

(על בעלה שנפטר סיפרה לי עשר דקות אחרי שנפגשנו בפעם הראשונה.  
אז כמו עכשיו מתמלאות פניה בדמעות.)


אחרי יומיים סיפרתי את החלום לבת. ברגע שסיימתי לספר מצלצל הטלפון. ומי על הקו? החברה ההונגריה, זו מהתמונה בספר! אני המומה! כמה מוזר שאת מצלצלת עכשיו, אני אומרת לה, ומספרת לה את החלום, על טומי והספר ועל התמונה…
החברה ההונגריה שותקת לרגע ואומרת: אני באמת מכירה את טומי.

(את זה היא מספרת לי כשאנחנו נפגשות באקראי ביום הבחירות, 
כתשובה לשאלתי אם כבר הצביעה ולמי.)


יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.