הבלוג של יעל ברזילי

יעל בפינה

צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.

עדכונים:

פוסטים: 157

החל ממאי 2011

גינזי את מדריך שיחור! הצפינו את משליין! מדריך לפיד – עליו השלום! יעל בפינה יודעת מה עושים בוונציה.

09/10/2012

יום אחד, כשתגיעי לתחנת הרכבת של וונציה (או לחניון פייצלה רומה),  תחליטי לוותר על השייט בריאלטו וללכת ברגל לכיוון כיכר סן מרקו המפורסמת. אל תהססי – זו תהיה החלטה נבונה!
חצי את הגשר לכיוון רובע סנטה קרוצ’ה והחלי לצעוד. רק שלושים דקות, אמרו לך. אבל אז תחליט סולית הנעל של בת העשרה שלך להפרד משאר הנעל. כאילו בת התשחורת אינה מוצאת גם כך על מה לקטר, כאילו לא תרטון  בעוד שעות ספורות  “תעלות ובתים, בתים ותעלות, כמה אפשר, בואו נחזור למלון”.
המשיכי בדרכך עד בית הקפה השכונתי בתעלת “פונדומנטה ריו מרין”. (כשסירת פטרול המשטרה תעגון עוד מעט ליד בית הקפה שבחרת באקראי, והשוטרים יבחרו להעביר כאן את הפסקת הקפה שלהם, תדעי שבחרת נכון, את תמיד מחפשת סימן שהגעת לדבר אמיתי, אם יש כזה דבר בכלל).

שתי נשים נעימות מנהלות את בית הקפה, ואת תשאלי אותן היכן כדאי לאכול צהריים. בהירת השיער מבין השתיים תטען שב-al muro, אבל לא תדע את הכתובת. אתן משוחחות באיטלקית ששכחת ובאנגלית הלא קיימת שלה והיא מסבירה: עד הסוף, ואז אדסטרה, אחרי שלוש תעלות סיניסטרה, דרך גשר העץ, ואז עד הסוף, עד החומה, ושוב סיניסטרה. היא מבחינה במבט המבולבל שלך, ומנסה שוב, ואת מרגישה שככל שהזמן עובר היא נעשית נחושה יותר ויותר שתאכלי דוקא ב”אל מורו” ולא שום מקום אחר, היא מנסה להסביר, מגייסת את כל יושבי בית הקפה למשימה (כלומר אלה שאינם תיירים), ולכן את מעמידה פנים שהבנת.
גרציה מילה!

את יוצאת מבית הקפה ומגלה שהחנות הסמוכה היא נגריה. או! בנגריה יש דבק! את דוחפת את בת העשרה שלך לתוך הנגריה ומצביעה על הנעל פעורת הפה. הנגר הצעיר יותר מבין ומחייך: “אלורה!” הוא מושך אותך החוצה ומסביר באיטלקית מלווה בתנועות יד שותפות: עד הסוף, אדסטרה, שלוש תעלות, גשר, כנסיה, חומה, גם אני מתקן שם את הנעליים שלי, אבל תמהרו, הוא בטח סוגר עוד מעט, אלורה!

אתם ממהרים עד הסוף, שלוש תעלות, שמאלה, גשר, כנסיה, מה עכשיו? כל העיר הזאת סמטאות ותעלות.

נכנסת לחנות המסכות והגובלנים החשוכה, מצביעה על הנעל הסוררת, המוכר בחולצה האדומה יחייך בטוב לב, ויגיד, אלורה, שלוש סמטאות , תעלה,  שמאלה ואז ישר, גשר.

אתם נחפזים שלוש סמטאות, אבל רגע, הקטנה הזאת נחשבת סמטה? כבר עברנו שלוש? ומה התעלה הזאת עושה פה? איך עוברים? איכשהו כשמדובר בתעלות הספירה נעשית מבלבלת.

את רואה אישה מבוגרת צועדת בניחותה, ניכר בה שאיננה תיירת ושאינה נחפזת לשום מקום. סקוזי, את מצביעה שוב על הנעל, היא מחייכת ואומרת באיטלקית, בואו אחרי, אני אראה לכם, במילא אני הולכת לכיוון. כדי להעביר את הזמן את מסבירה לה באיטלקית המזערית שלך: למדתי פעם איטלקית, לפני הרבה זמן, אבל שכחתי הכל (זה בערך מה שאת יודעת להגיד). היא תחייך ותגיד “טוב, לפני הרבה זמן, זה דוקא לא רע”.
אחרי כמה דקות יתפשט חיוך ניצחון על פניה כשתעמדו מול סנדלריה זעירה. גרציה מילה!

הסנדלר יתבונן בנעל, אלורה, ויורה לנערה לחלוץ אותה, הוא ימרח דבק ויסביר שצריך לחכות שהדבק יתיבש קצת. שום דבר לא בוער לך, את במקום הכי יפה בונציה.  את עוקבת אחרי ידיו המיומנות של הסנדלר שמטפל בנתיים בנעל אחרת, החנות קטנה ועמוסה-ריקה. על הקירות ציורי פורטרט של הסנדלר, מצוירים בקווי עיפרון מינימליסטים. ואת משייפת את האיטלקית המאוד מצומצמת שלך, שהרי שפה משותפת אחרת אין, ושואלת את הסנדלר על הפורטרטים, ועל הנעל. הוא עונה ואת מבינה כל מילה. כמעט.

כעבור 10 דקות תצעדו לעבר הכנסיה, עם נעל שפיה נסגר, נינוחים קצת יותר. כשתעברי שוב ליד חנות המסיכות והגובלנים הקטנה, האיש בחולצה האדומה יביט בך במבט דואג-שואל ואת תאשרי שהכל הסתדר, הוא יחייך ואת תגידי גרציה מילה. שיחה שלמה באיטלקית ונדמה לך שבתחילת היום לא יכולת להוציא מילה מהפה.
בסמטה שליד הכנסיה היפה של פררי  תגלי שאת עומד מול מסעדת אל מורו.

אז מה שרציתי להגיד, אם אתם בוונציה, עזבו אתכם מסן מרקו. תאכלו באל מורו! יש שם wifi!

al Muro – מול כנסיית פררי, Rio Terra פינת Cassetti

קפה: מול בית התה ב- Fondementa Rio Marin

חנות מסכות וגובלנים: ליד Chiesa di santa Maria Gloriosa dei Frari

סנדלר (למסור ד”ש):
Rizzi Pietro il calzolaio  Dorsoduro 3799/B

אישה ברחוב: לחפש

עוד מהבלוג של יעל ברזילי

תצוגה מקדימה

מאיפה יש לך את האומץ, גברת זליקובסקי?

‫יום אחד, לפני כ-4 שנים, כשהגברת אלה זליקבסקי, היתה בכיתה ב', הביא אחד הילדים לשעור את אוסף השטרות שלו.‬ אלה, התבוננה בשטרות ושאלה את הדבר הראשון שעלה בדעתה:  מדוע יש על השטרות רק גברים? זה היה בשעור ‫"חקר" - שיעור בו כל ילד...

תצוגה מקדימה

לא נבחרות, לא בוחרות - יש פמניזם חרדי.

על My stealthy freedom, נשים איראניות שמוחות בפומבי על חובת לבישת החיג׳אב כסמל לדיכוי נשי, דיווחתי כאן, מתוך סולידריות נשית. באותו זמן, ממש קרוב לבית, מתנהל אירגון נשים לא פחות מהפכני...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

גאווה ודעות קדומות (כי אי אפשר לתת שם אחר לפוסט הזה)

לפעמים אנחנו מתווכחים עם מה שאנחנו חושבים שהוא האמת. אנחנו מניחים מה מריסה מיירס חושבת, למה מתכוון יאיר לפיד, או מה רוצים החרדים, ואז מתווכחים עם ההנחה שלנו, ולא עם העובדות. זו אחת מהסיבות שהצטרפתי לפני כשנה וחצי לקבוצה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה