הבלוג של יעל ברזילי

יעל בפינה

צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.

עדכונים:

פוסטים: 157

החל ממאי 2011

עברה שנה מאז אותו יום בו עליתי לירושלים, נשמתי, חייכתי, ואמרתי לעצמי “אנ’לא מאמינה שאני פה”. ביקורי הקודם בעיר הקודש התרחש כ-14 שנים לפני כן (יאמר לזכותי שתים עשרה שנים ומחצה מתוכן גרתי בחו”ל).

אותו יום גורלי  לפני שנה, היה גשום וקר, כל מה שראיתי היה מכוניות ואפור, והתרגשתי עד כדי שצלמתי את השלוליות במגרש החניה, כדי להוכיח לעצמי שאני פה. הרגשתי שאני משייטת בהזיה של מישהו אחר. זה לא ענין של ערגה של אלפים שנות גלות, שסבלנו ונרדפנו ולשנה הבאה בירושלים הבנויה, ממש לא. זו כל פינת רחוב שמגלה משהוא מפתיע, מרגיז או מדהים,  זה תוכן לכל אבן, זה חו”ל בארץ,  ירושלים יש רק בירושלים (ויש המוסיפים – וטוב שכך).

שנה עברה, ועכשיו אני מציגה בתערוכה קבוצתית בירושלים, בבנין אבן יפיפה, המשקיף לעיר העתיקה. זה אמיתי!

היכן? מוסררה, רחוב הע”ח 9.
מתי? יום חמישי, ה-15 במרץ, 7 בערב.
יש חניה? בשפע! גם ברחוב הע”ח עצמו ומגרש חניה ענק בתחילת הרחוב.

מוזמנות לראות בעצמכן (ההזמנה מיועדת לגברים ונשים כאחת) את עבודות הוידאו-חלל-גוף של יערה, לעקוב אחר מסעותיו של ג’י לתבונות ההכרות הנשית והעצמית מתוך חדרי מלון, לזהות את דימוי של החברה ישראלית בזער ענפין דרך צילומי ילדי גן של ליאוניד,  לחקור את ירושלים החברתית-פוליטית דרך עיניה של עידית תושבת-נפקדת, ואת הזיות הזכרון הנעלם של יניב בתערוכת האחות “פרפרים לא ראיתי שם” (בלווי ספר אמן).  וכן, גם דוגמית משלי, מנפשי המתפזרת ואוספת, מתפזרת ואוספת, מתפזרת ואוספת, יומן חוצה תקופות ויבשות ואוסף מאורעות חסרי סדר כרונולוגי או גאוגרפי.

כל זה בהנחיה וליווי אוצרותי  של דפנה איכילוב.

תהיה גם מוסיקה שמחה של להקת קווץ’, נישנושים, ואנשים.

תאור מפורט יותר.

עוד מהבלוג של יעל ברזילי

תצוגה מקדימה

מאיפה יש לך את האומץ, גברת זליקובסקי?

‫יום אחד, לפני כ-4 שנים, כשהגברת אלה זליקבסקי, היתה בכיתה ב', הביא אחד הילדים לשעור את אוסף השטרות שלו.‬ אלה, התבוננה בשטרות ושאלה את הדבר הראשון שעלה בדעתה:  מדוע יש על השטרות רק גברים? זה היה בשעור ‫"חקר" - שיעור בו כל ילד...

תצוגה מקדימה

לא נבחרות, לא בוחרות - יש פמניזם חרדי.

על My stealthy freedom, נשים איראניות שמוחות בפומבי על חובת לבישת החיג׳אב כסמל לדיכוי נשי, דיווחתי כאן, מתוך סולידריות נשית. באותו זמן, ממש קרוב לבית, מתנהל אירגון נשים לא פחות מהפכני...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

גאווה ודעות קדומות (כי אי אפשר לתת שם אחר לפוסט הזה)

לפעמים אנחנו מתווכחים עם מה שאנחנו חושבים שהוא האמת. אנחנו מניחים מה מריסה מיירס חושבת, למה מתכוון יאיר לפיד, או מה רוצים החרדים, ואז מתווכחים עם ההנחה שלנו, ולא עם העובדות. זו אחת מהסיבות שהצטרפתי לפני כשנה וחצי לקבוצה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה