תמונה משפחתית ומעבר לה

סיפור משפחה דרך רצף של תמונות, כיצד כל זה מתקשר לראש השנה, ולמה כדאי להתחיל כבר עכשיו לצלם!

יש לי משימה השבוע, בעקבות מסורת שהחלה לפני מספר שנים. בעת ההיא הפריד האוקינוס הגדול ביני ובין הקרובים לליבי, מה שהצדיק איגרת ברכה בצורת צילום משפחתי (שצולם במיוחד לצורך העניין). אפשרויות התקשורת הטראנס-אטלנטיות משתבחות עם השנים אך עדיין המרחק מרחיק מהלב, וצילום הוא סוג של תזכורת לקיימנו. שמחתי לראות את התזכורת הקטנה שלי מוצמדת בעזרת מגנט למקררים ארץ-ישראלים כשהגענו לביקור מולדת של קריסטמס).

עם הזמן גיליתי את תופעת הלוואי המשמחת של הגלויות החד שנתיות האלה: תעוד של המשפחה.
דמיינו פרויקט דומה עבור משפחתכם: עוד חמש שנים, וגם עשר או עשרים: לעבור על התמונות, לראות הריונות  הופכים לתינוקות, תינוקות הופכים לילדים, ילדים מאבדים שיניים ומצמיחים מחדש, נוסף פירסינג, מדים, חיות מחמד, אופנות, תסרוקות,  קמטים,  שיער מאפיר, נגיעות, יחסים, חיוכים, עצב (עדיף שלא), את המקומות בהם גרנו ואיך, איך השתנינו, צמחנו, יפינו.

אחד הפרויקטים הידועים העוסקים באותות הזמן על משפחה הוא של הצלם ניקולס ניקסון. ניקסון צילם החל מ-1975 את אישתו ושלושת אחיותיה, האחיות בראון. ההעמדה פרונטלית ופשוטה לכאורה,  אבל העובדה שאין בתמונה תאור של ארוע יוצא דופן, ואין בה מורכבות נראית לעין,  מפנה את הבמה למעקב אחר השפעת מימד הזמן.

כשמתבוננים במכלול, מודגשים הניואנסים הדקים של התמונות הבודדות. התמונה הכוללת נרקמת דרך חיבור התמונות לרצף, כמו סרטון בהילוך מהיר ואפשר לעקוב דרך התמונות אחרי זמן, זהות ויחסים משתנים, כמו אחרי אופנות משתנות.

פעם, כשצילום היה עסק יקר ומצריך מומחיות, צילום מישפחתי היה ארוע.  תאריך נקבע מראש, בגדים ותסרוקות נבחרים בקפידה, המשפחה מתכנסת וצועדת  לעבר הסטודיו של הצלם. הצלם מעמיד את המצולמים למול רקע מצויר, נותן בידם אביזרים שאמורים לרמוז משהו לגבי הדמות האוחזת בהם (ספר ביד ראש המשפחה משרה מכובדות ורומז להשכלה), ומחלק הוראות מדויקות. הצילום היה ארוע נדיר ולכל תמונה היה ערך:

גם היום יש משפחות שמצטלמות כך, אם כי הציוד נייד והצלם המקצועי יכול להגיע עד סביבתו הטיבעית של המצולם. עדיין ההעמדה דומה וגם השימוש באביזרים קיים:

‫היום, כשלכל אחד יש מצלמה, אפשר להיות קלילים יותר.‬

‫2006 קליפורניה,  בגינה הירוקה והיפה שלנו בקליפורניה. הצמדתי פיתקית ברכה.‬


‫2008 קליפורניה, ניצול אור טיבעי בתוך הבית. הפעם השתמשתי בבד שחור כרקע. לא בכל בית יש תאורה כזאת, היה לנו גג (סקיילייט) וחלון גדול נמצא מולינו.‬

‫2010 ישראל, הבית שלנו ריק מרהיטים (עוד לא מלא חוד ל"עליה" שלנו והמכולה עדיין בדרך). רק כורסת פוטון בצבעים של ברני בסלון.‬

פרויקט תעוד משפחתי מתמשך שכזה יכול להיות חוויתי. אפשר לקיימו בכל ימות השנה ,אך ראש השנה הוא תאריך שקל לזכור אם מעוניינים בפרויקט לאורך זמן. אפשר אמנם להשתמש בתמונה יפה שצולמה במהלך השנה, אבל תהליך הצילום יכול להיות ארוע חוויתי: מסיעור המוחות שלפני עד חדוות הביצוע. אפשר לכנס את המשפחה ולהחליט אם להיות ספונטנים או לתכנן מראש את הקווים המנחים של הפרויקט (האם סדר ההעמדה קבוע? מוטיב שמקשר בין התמונות? האם לצרף מלל ומהו?).
אפשר לחשוב על רעיונות שייחדו את הפרויקט. לפעמים הרעיונות האלה יבריקו כאשר יאספו תמונות לאורך שנים. למשל: בכל תמונה בן משפחה אחר מחזיק חפץ שקרוב לליבו, או משהו שקשור להווה שלו.
אפשר להוסיף תאור מילולי שקשור לשנה, או לעשות "רלי אברהמי" למשפחה (רלי ואבנר אברהמי ממדור "מצב משפחתי" ערקו לאחרונה ממוסף הארץ לכיוון מעריב. פעם בשבוע היא מצלמת והוא כותב על משפחה ישראלית.

קצת על "איך":
‫-‬  לתכנן העמדה בה כל אחד יקבל את הכבוד המגיע לו מול המלצלמה ובהתחשב בתאורה.
‫-‬ כשמצלמים קבוצת אנשים, יש סיכוי סביר שבכל תמונה לפחות אחד מהמצולמים יפנה את הצד הפחות מוצלח שלו למצלמה (או במילים, יעשה פרצוף). מומלץ לצלם המון תמונות כדי לבחור את האחת המוצלחת. גם צלמים מקצועיים מצלמים עשרות תמונות  כדי לקבל תמונה מוצלחת אחת.
‫-‬ נסו לצלם לפעמים כשהמצולמים לא מוכנים, למשל כמה שניות אחרי הצילום הקודם, או תוך כדי ריב מי לא עומד ליד מי. התמונות האלה משמרות רגעים משעשעים ומשקפים (ואפשר לתפוס את הבת הטינייג'רית ללא "פרצוף הפייסבוק שלה")
– לא פשוט לצלם עם פלאש, אם אתם לא מומחים – כדאי להמנע. אני אישית מעדיפה תאורה טיבעית בחוץ (בצל), או מול חלון. הרקע והסביבה יכולים לרמז על השינויים שעוברים על המשפחה.
–  שימו לב שהאור משתנה, ומה שהיה יפה בבוקר לא יהיה כך בצהריים (שעות נוחות לצילום בחוץ: בבוקר המוקדם או אחה"צ המאוחר)
‫-‬ אפשר לבקש ממישהו שיצלם ולחסוך את החצובה/כסא והריצות בזמן שהטיימר מתקתק (שהם בעצם חלק מהחוויה, לפחות אצלנו משעשע לראות את אמא נלחצת וכך אפשר להשיג צחוקים אמיתיים..)

יש תמונה, מה עכשיו?
להוסיף ברכה לשנה החדשה ואז –
לשלוח בדואר אלקטרוני, מהיר ופשוט, אך גם נעלם בים של אימיילים אחרים.
הדפסה: אפשר להדפיס כמובן בחנות צילום, או להדפיס בבית דפוס המאפשר ליצור גלויות דו צדדיות. המחירים משתנים לפי כמות התמונות המודפסות, סוג הנייר, הגימור, וכו'. ניתן גם להדפיס ברכה על מגנט.
כדי לשמור על התמונות בתיקייה שתאסוף את התמונות במשך השנים (ואולי להדפיס ספר ביום מן הימים), או להדפיס ולהוסיף עם השנים לאלבום ממשי , כזה שאפשר לגעת ולדפדף בו.

עוד אלף טיפים שאפשר לתת, ומליון רעיונות, אבל אין זמן וכדאי להתחיל לפני שהילדים בקולג'! מוזמנים לשתף בהצעות, ולשלוח לי שנוטובות. אולי נרכז אותם בפוסט לסלונה, משפחות ישרליות מצלמות את עצמן?

יעל ברזילי
צלמת, כותבת, תושבת חוזרת, נקלטת, מתחבטת, אם, דיסלקטית (סוג של), מעורבת, חוקרת, מחפשת, מתקשרת, אופטימית עד כדי הדחקה. וגם קצת, תסלחו לי על המילה פמיניסטית.