מי היה מאמין שאני אתעניין במוצרי תינוקות?

מסיבת השנתיים של הבת של חברה שלי, הביאה אותי לחנות למוצרי תינוקות שגנבה שעתיים מזמני ולא עוררה את יצר האימהות.

בחורה עם מחשב נייד

לא תאמינו אבל אתמול ביליתי שעתיים שלמות בחנות למוצרי תינוקות. מה ממציאים בשביל הזאטוטים האלה. הרגשתי כאילו אני נכנסת לסופרלנד. הכל התחיל כשחברה הזמינה אותי ליומולדת שנתיים של הבת שלה. שאלתי אותה מה אפשר להביא כמתנה, כי אני לא אוהבת להפתיע והפעם היא הפתיעה אותי: "אני בכוונה לא אומרת שום דבר ספציפי, כדי שתלכי לחנות ואולי זה יעשה לך חשק".  הסברתי לה שפולניות יכולה להיות גם בגנים של מזרחיות, אבל בכל זאת מצאתי את עצמי נכנסת לחנות בשכונה וכשהסברתי למוכרת שאני צריכה מתנה לגיל שנתיים היא בערך הצביעה על כל החנות. התגובה הראשונית שלי היתה של יאוש טוטלי. אני שונאת להביא מתנות שאין בהן כוונה. אם הייתי מחוברת עכשיו לצד האמהי שבי ודאי הייתי יודעת מה לבחור, אבל באותו יום כל הבגדים, האביזרים, העגלות, המשחקים.. הכל נראה אותו דבר.

"מה כדאי להביא?" שאלתי את המוכרת, אבל בדיוק נכנסה אמא עם שני ילדים ולא היה לה זמן להשיב. אז אמרתי "בסדר, אני בטוח יכולה להתמודד עם זה" והתחלתי לעבור בין המדפים. בהתחלה בחנתי את המוביילים שתולים על העגלה. היו שם את כל הצורות והצבעים: כדורים פורחים, צפרדעים, דגים.. "בטח יש לה את זה" חשבתי והמשכתי לטרמפולינות, תלת אופן.. טוב, זה כבר יקר מדי. עברתי לענף ההלבשה וכאן באמת התלהבתי. יש כאלה עיצובים יפים לקטנטנים, ולפי מה שראיתי הבדים איכותיים ורכים והעיצובים נחמדים לגמרי. אחרי שעות שהתלבטתי וניסיתי להיזכר באיזה צבע עיניים יש לזאטוטה, החלטתי שאני הולכת על שמלה ירוקה, אבל בדיוק אז המוכרת התפנתה ואמרה לי שזה לגיל שלוש ומעלה. היא החלה לשאול מידות אבל בפעם האחרונה שראיתי את הקטנטנה זה היה ביומולדת שנה – אז חברתי הרשתה להביא לה שובר מתנה והכל היה בסדר.

כשהסברתי למוכרת את הבעיה, היא הציעה שלא להמר, שכן ילדים גדלים כל כך מהר בגיל הזה ורמזה שבגדים הן מתנה מאוד פופולארית. "אז מה יש לכם שאין לאף אחד אחר?", שאלתי והפעם היא שלחה אותי לאגף הצעצועים. בהתחלה סקרתי את "ממלכת הספא" שעושים לזאטוטות. אפשר לחשוב שכל אמבטיה שלהם היא שעת פעילות לכל דבר. היו שם כל סוגי החיות, ברווזים, מפלים, מתקנים שמשפריצים מים והכל עם הסברים על הפלסטיק הבריאותי, כמה הציוד עמיד והוראות הפעלה שאיתגרו אפילו אותי. "בטח יש לה", חשבתי והמשכתי למשחקי ה"אוניברסיטה", שאני זוכרת שראיתי ברקע וגרמו לי להרגיש שאני כל כך לא בעניינים.

בסוף כשהייתי מיואשת לגמרי הבחנתי באמא עם הילדים יוצאת מהחנות. בדלת שאלתי אותה "בת כמה הבת שלך?" והיא ענתה "שנתיים". "אז מה היא הכי רוצה בעולם?", התרפסתי בייאוש מוחלט והיא צחקה ואמרה: "מה זאת אומרת, שאמא שלה תהיה מבסוטה". אז בסוף קניתי ברכה יפה והוספתי שני כרטיסים פתוחים לקולנוע. בתוך הברכה כתבתי:

"אני מוכנה לעשות בייביסיטר.. הטריק עם החנות לא עבד"

דנה שמעוני
ככל שאנחנו גדלים, מתבגרים ומתפתחים, החיים מציבים בפנינו אתגרים חדשים. המסע שלי בחיים האלה מגוון ומלא צבעים, וכל שלב, כל גל, כל שביל חדש מזמן לי שיעור, אותו אני רוצה לחלוק אתכם, הגולשים.