הבלוג של יערית לובל אשוש - יוניק מדיה

yaar2311

מעולם לא פגשתי אדם שלא היה נעלה מעליי, לפחות בדבר אחד"

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מיולי 2015

בימים הקרובים יבוא על סיומו מחקר מרתק עליו אני עומלת בכמה החודשים האחרונים. הכל התחיל כשנתקלתי בחידה במסגרת תחרות בה השתתפתי יחד עם תלמידיי ובמרכזה פסל מרשים של דמות גברית קוראת. לא היה לי מושג באותו השלב מי הוא האיש ואיזה ספר הוא מחזיק בידו אבל יכולתי להבין, רק מלהביט ביצירה שמדובר באדם משכיל, חשוב ומלא חכמה. כמה ימים אחר כך, צפיתי בתערוכת צילומים של האמנית קארי שניידר שתיעדה בעדשת המצלמה שלה עשרות נשים קוראות, תמונה אחר תמונה חיפשתי אחר אותה תחושת הערכה שחשתי כלפי הפסל הגברי מהחידה אבל כל מה שקיבלתי נע בין שובבות קלולוסית לארוטיקה עדינה.

וכך התחלתי לחפש אחר יצירות אמנות, פסלים, ציורים, צילומים ותערוכות העוסקות בעניין הנשים הקוראות, מגלה פעם אחר פעם עד כמה הצליחה החברה הפטריכאלית להנציח מיתוסים של חולשה, קלות דעת ויש אפילו לומר – רדידות אפילו כשאישה אוחזת בספר, סמל לחכמה והשכלה ולא בסמרטוט או להבדיל אלפי הבדלות,  בתינוק. האמנים תיעדו במכחול, פחם, מצלמה או אבן נשים בחצר ביתן או בפארק, שמלות מופשלות עד מעל הירך, כתפיות חושפות כתף, נשים קוראות בחדר השינה או בחדר המגורים, שכובות על מיטה או מכורבלות על ספה, אף אחת מהן לא ישבה במשרד מפואר או בספרייה רחבת ידיים אפילו לא במדשאה של מוסד להשכלה, כולן מתוארות כחולמניות ונהנתניות מאוהבות כך נראה בדמות הגבר שברומן שבידן.

לפני כמה ימים נתקלתי בשמה של עמותה להעצמת נשים, שקוראת לעצמה “כח נשי”. התחושה הראשונה שקיבלתי כאשר הבחנתי בשם (ובשם בלבד! אני בטוחה שעושים שם הרבה דברים טובים), הייתה של מבוכה ואפילו של כעס כלפי הבחירה. תמיד כשמדברים על פמיניזם וקרובי משפחתו הכל מתחלק לשחור או לבן – או שהנשים מוצגות, כמין הרק יפה והרק חלש או שנעשה שימוש בכוח, מלחמה, מהפכה ושריפת חזיות. כל מה שאני שואלת, או אולי בעצם מציעה זה לדבר על השוויון הזה מעצם ההגדרה, לבחון כל מקרה לגופו בלי לדבר על גופה ולהבין שהמגדר לא יכול לבוא על חשבון האדם באשר הוא אדם.

רק בשבוע שעבר שני  חכמי חלם הניפו את דגל ה”אל תדאגו אני לא שוביניסט” תוך שהם מנצלים את הבמה המיותרת שנתנו להם ואת ההשפעה הלא מוסברת שיש להם פה על חלקים נרחבים מדור העתיד ועל הדרך ייעצו לכל נשות העולם לחזור למקומן הטבעי בין חבלי הכביסה ומיד אחרי שכל כתבי החדשות (תספרו כמה גברים יש על כל אישה) הזדעזעו מהנאמר בכל מהדורה אפשרית, כל מגיבי הרשתות החברתיות תקפו ואפילו מזכ”ל (לא מזכ”לית) האו”ם גינו בחריפות את התופת חזרו כולם אל מקום עבודתם, בדרך צבטו ברוח שטות את ישבנה של המזכירה, ביקשו אספרסו, כדי להירגע ממגישת הקפה האדיבה ופתחו את מעטפת תלוש המשכורת שלהם עם תוספת משמעותיות על היותם “לא אישה” וכשסיימו הגיעו הביתה, אל האישה הפרטית שלהם זאת שהוא בעצם “בעלה”, התעצבנו שהיא לא לבושה כמו נסיכה ולא הצליחו להבין למה לא מתבשלת ארוחה ואז ממש בכוח הם יצאו יחד לתערוכה.

ומה הם ראו שם? פסל מרשים של הוגה דעות, פילוסוף בכיר ומדופלם וצילום של אישה, יושבת, ככה, סתם.

עוד מהבלוג של יערית לובל אשוש - יוניק מדיה

תצוגה מקדימה

קולעת בול!

הסיפור של דנה צמות התחיל ממשחק ילדות. שלוש נערות מתבגרות משתעשעות בחופשה הגדולה, האחת מאפרת, השנייה מלבישה והשלישית - משחקת בשיער. השתיים הראשונות, הבינו עוד אז שמשהו גדול לא יצא מכאן אבל השלישית, דנה אלמועלם בנתה מזה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

אימא של שבת

  בואו נדבר רגע על אימא של שבת. לכאורה תפקיד תמים שדורש מהילדה שלך לשבת על כסא בגן, לא יותר משלושים שניות ולבהות בגננת מדליקה נרות ומכבה אותם אחרי דקה. איכשהו, אימהות (השנה) הצליחו להפוך את זה למפגן יכולות מרשים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

קול ששון וקול שמחה, כל רווק ורווקה.

את הכתבה הבאה אני אנסה להסתיר מכלל ההורים שילדיהם מופיעים בה בעיקר כיוון שהסיכוי שאקבל טלפון זועם במקרה הטוב או ארגם באבנים (ולא אני לא תושבת ירושלים) במקרה הטוב פחות גבוה כמו שחקן כדורסל מיוזע על רצפת פרקט מבריקה. ובכל...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה