הבלוג של יערית לובל אשוש - יוניק מדיה

yaar2311

מעולם לא פגשתי אדם שלא היה נעלה מעליי, לפחות בדבר אחד"

עדכונים:

פוסטים: 19

החל מיולי 2015

את הכתבה הבאה אני אנסה להסתיר מכלל ההורים שילדיהם מופיעים בה בעיקר כיוון שהסיכוי שאקבל טלפון זועם במקרה הטוב או ארגם באבנים (ולא אני לא תושבת ירושלים) במקרה הטוב פחות גבוה כמו שחקן כדורסל מיוזע על רצפת פרקט מבריקה. ובכל זאת, החלטתי לקחת את הסיכון… שווה או לא? תחליטו אתם. הסיפור שלי, שלא רק מבוסס על מקרים אמתיים אלא מתאר מציאות שלמה של ממש מניח את דימוי הרווקה הנואשת, הרווק המבואס בצד ומגולל חיים מלאים באושר, משמעות והרבה החלטות טובות ואמיצות, אנשים שהצליחו להכניס ידיהם אל תוך שעון החול המתקתק ובנו ממנו ארמון של ממש.

קבלו את מירב. מסוג האנשים שחמש דקות לצידם יספיקו להדביק אתכם ברוח נעורים שובבית וכובשת. את שנות העשרים של חיה היא העבירה במגורים במיאמי ביץ’ פלורידה מוקפת בחברים, חברות וזוגיות מלאה, כעבור עשר שנים היא החליטה שדי מספיק לה וחזרה לארץ הקודש, להתגורר במרכז. תוך תקופה קצרצרה כבר עבדה במשרות נחשקות בחברת סלולר ובחברת הייטק מוכרת ומבוקשת ממש ובמקביל סיימה לימודי תואר ראשון בחריצות מעוררת השראה. גברים לא חסרים בחייה והיא בוחרת אותם בקפידה רבה – לא מוותרת על רצונות, עקרונות ובעיקר על אהבה אמיתית וכנה. ועדיין, עוד לא הגיע האביר על הסוס הלבן ומירב החליטה שהיא ממש לא מתכוונת להמתין לו וכך, הגיעה לעולם יובל הקטנה והמתוקה שהפכה את מירב לאימא מאושרת ובעיקר גאה. “כל מה שעשיתי בחיי היה בהחלטה אמיצה וללא חרטות” מוסיפה מירב וחיוך גדול ואמיתי על פניה. “אם יגיע הבחור המתאים שירצה להצטרף למשפחתנו הקטנה, נשמח לקבל אותו באהבה רבה” מוסיפה מירב, ומנשקת את יובלי על לחייה הקטנה.

unnamed

מירב ויובל בזמן איכות

 

כשסיפרתי לקובי על כוונתי לכתוב על מכריי הרווקים הוא ביקש לדעת על קצה המזל על מה ולמה…אז תמצתי לבלוג שיעסוק בשעון שמתקתק או משהו בסגנון. קובי תיקן: “חרב מונחת על צוואר יתאר זאת טוב יותר”. חייכתי, כי ככה זה עם קובי, הוא תמיד מעלה חיוך. הסיכוי שתצליחו למצוא את קובי יושב רגל על רגל קלוש אלא אם כן מדובר בזולה במרוקו שם הוא מדריך טיולים בהווה ותושב המקום בעתיד הקרוב ממש. הוא לומד קרמיקה ומוכר כלים יפים שבשילוב ידיים-אבניים יצר בעצמו, הוא סיים קורס אפייה ופתח מאפייה ביתית שמעלה ניחוחות משכרים בכל סוף שבוע ופעיל רבות בקהילה אותה מנהל. קובי גדל בעיירת פיתוח קטנה כזו שבה “כולם מכירים את כולם” ולכן זה לא מפתיע שאין יום שעובר בלי ששכנה, דודה, קרובה או אפילו סתם עובר אורח ברחוב לא ישאלו/יאחלו/יברכו ב…חתונה! עוד השנה! אבל קובי? הוא לא ממהר לשומקום. רק שתדעו שקובי מחזיק בזוגיות יציבה ומלאה כוללת מחויבות ובעיקר אהבה, ולא, לא בת 20.

קובי באחד מטיוליו הרבים

קובי באחד מטיוליו הרבים

 

אתם יושבים חזק? הם יחד כבר שנים, גרים באותה הדירה, מנהלים יחד עסק, נוסעים על אותה מכונית חדשה ואפילו, כמו שכתוב בספרים מגדלים כלב. תשאלו אותם על חתונה? הם יחייכו חיוך גדול שיתחלף בצחוק מתגלגל ויודו, בכנות הכי ממשית שאפשר, טוב לנו ככה, לא זקוקים כרגע ליותר. יוגב והודיה (או הודיה ויוגב) מקבלים בכל חג, אירוע או אפילו התכנסות משפחתית ספונטנית צרור ברכות ואיחולים לחתונה מיוחלת. הצעירים סביבם מקנאים בהם (אבל לא מודים) והמבוגרים סביבם לא מבינים את הזוג המוזר הזה שכל מה שחסר לו בעצם הוא טבעת, שמלה לבנה ואיי דו אחד קטן. אבל תסלחו להם, הם לא בעניין.

יוגב והודיה חוגגים בחתונה. של מישהו אחר.

יוגב והודיה חוגגים בחתונה. של מישהו אחר.

תרשו לי לצטט את שלום חנוך. “ידו בכל ויד כל בו” הוא משפט המתאר בצורה הטובה ביותר את אופיר. אופיר הוא ילד פלא, סמל מופת, הוא עבר מהקריות להתגורר בדימונה רק בשם האידיאל, הוא מהנדס בחברת הייטק, פעיל חברתית שכבר השפיע על בעלי חיים ובעיקר על בני אדם. אין סוף שבוע השוא לא מבקר בפסטיבל/טיול שטח/סדנה או כל מקום שרצוי וכדאי להיות בו. הוא רוקד סלסה בשעות הפנאי ויוצא לדייטים מוצלחים יותר ומוצלחים פחות. מעולם לא תשמעו אותו מתלונן על “עודף זמן” או על שעמום והחיים שלו מתוכננים ומאורגנים כמו מסמכי הגוגל דוק שהוא כל כך מתמחה בהם. רוב חבריו כבר נמצאים עמוק בתוך חיי הנישואין – ילדים-טיטולים אבל אופיר מוצא עצמו ביניהם בקלות רבה. הוא הילד הזה שתהיו גאים להביא הביתה להורים ואת כל זה הוא עושה ממש, אבל ממש בענווה וצנעה!

 

לא נח לרגע. אופיר

לא נח לרגע. אופיר

דמיינו בחורה, מבית דתי, גדלה בקריית ארבע, חצתה את גיל העשרים, רווקה. עכשיו תפסיקו לדמיין ותכירו את נעמה שרביט הבחורה הכי מיוחדת שיצא לכם להתקל בה. היא מתגוררת בירוחם, על שפת מדבר ומתחזקת סטודיו מרהיב ליצירה מדברית בחומר ואדמה. ביום העצמאות האחרון היא השתתפה יחד עם משפחתה המקסימה בחידון הציונות והעפילה יחד עמם אל הגמר. יש לה חיוך שובה ואנרגיה מדבקת שבאה לידי ביטוי גם בשיעורי היוגה אותם היא לוקחת וגם ביצירה שלה בחימר. היא כמובן, רוצה להתחתן אבל לא ממהרת לשומקום, כי ככה זה, חתונה היא אומרת תגיע ממש בזמן הנכון! אז…הסירו דאגה!

נעמה על האבניים. בפעולה.

נעמה על האבניים. בפעולה.

לא כל חבריי הרווקים והאמיצים הסכימו להכנס לזו הכתבה, חלקם רצו לשמור על פרטיות וחלקם חששו מהתגובה. ולי (הנשואה), נותר רק לומר שחתונה היא לא חובה ודי כבר אנשים, ללחוץ ולברך ולשאול, פשוט תאחלו לרווק התורן בחייכם שעל אף שהוא חופשי…שקודם כל, בראש ובראשונה יהיה מאושר!

 

 

 

עוד מהבלוג של יערית לובל אשוש - יוניק מדיה

תצוגה מקדימה

קולעת בול!

הסיפור של דנה צמות התחיל ממשחק ילדות. שלוש נערות מתבגרות משתעשעות בחופשה הגדולה, האחת מאפרת, השנייה מלבישה והשלישית - משחקת בשיער. השתיים הראשונות, הבינו עוד אז שמשהו גדול לא יצא מכאן אבל השלישית, דנה אלמועלם בנתה מזה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

אימא של שבת

  בואו נדבר רגע על אימא של שבת. לכאורה תפקיד תמים שדורש מהילדה שלך לשבת על כסא בגן, לא יותר משלושים שניות ולבהות בגננת מדליקה נרות ומכבה אותם אחרי דקה. איכשהו, אימהות (השנה) הצליחו להפוך את זה למפגן יכולות מרשים...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

בואו נודה. נשים מלאות? זה גדול עליכם...

מזל טוב!!! קראה אליי מכרה ובחיוך מפה לאוזן ליטפה את בטני העגלגלה. תודה אמרתי בחצי חיוך, אבל אני לא מצפה, אני סתם שמנה. לפני שני קייצים בדיוק, שיניתי את אורח חיי הקולינרי בליווי בן משפחה והשלתי ממשקל גופי בעבודה קשה ומאומצת...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה