הידיעות האחרונות שסובבות סביב האונס של אותה ילדה בת ה-7 מהיישוב בנימין שתיאלץ לחיות עם העובדה שכל חייה השתנו מאותו יום וכל הקרקס שעושים סביבה לא מרפות ממני. העדכון האחרון מיום 25.6, לפיו הנאשם שוחרר כי לא התגבש בתיק סיכוי מספיק להרשעתו (לצפייה בהחלטת הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף שרון אפק, בעניין חזרה מאישום ושחרור ממעצר של החשוד, מחמוד קטוסה, והמשך חקירה בתיק זה לחצו כאן), התחושה הקשה הזאת אפילו מתגברת. מי כן עשה את הפשע הנורא הזה? מי מסתיר מה היה ואיך זה שבסופו של דבר, אותו רוצח נפשות עדיין מסתובב חופשי?
אני מודה, נמנעתי מלהקשיב או לקרוא את כל הפרטים – אבל הכותרות הספיקו לי ואני, כנפגעת בעצמי, מודעת לרגישות שיש לנפגעים בנושא הקשה הזה ומה הפרטים עושים להם, אז בהזדמנות הזאת אני ממש מבקשת מכל מי שמפרסם פרטים – נא כתבו 'אזהרת טריגר' לפני כל פוסט שלכם בנושא, לא תאמינו כמה זה עושה את ההבדל עבור מי שנפגע בעברו. אני מבינה את הזעם, את הכעס, את הצורך לזעוק את הדברים, מי כמוני מבינה – אבל נשימה עמוקה עם תובנה שיש גם ציבור שנפגע מהפרטים יכולה לשנות הרבה מאד מהשיח.
ובתוך כל הידיעות הללו, נתקלתי גם בידיעה הבוקר שפורסמה ב-ynet בה דובר על פדופיל ששוחרר ברשלנות על ידי הפרקליטות, ותקף עוד שני ילדים מאז ששוחרר. אנחנו אמורים להיות כבר מחושלים לסיטואציות האלו, אבל זה נותן אגרוף בבטן הרכה בכל פעם מחדש.
עוצרים ואז משחררים (שאטרסטוק / Mehaniq)
האנס יניב נחמן שהורשע באונס השתחרר אחרי שנה(!) מהכלא, וחזר במהרה לאפליקציית ההיכרויות כדי למצוא את הטרף הבא, עבריין המין המורשע מוטי אלון שקיבל עבודות שירות בלבד, וחזר לפגוע שוב, סגן שר הבריאות ליצמן שעל פי הפרסומים האחרונים מסייע לפדופילים להשתחרר מוקדם מהכלא, השופטת רבקה מקייס שהחליטה שגבר מכה יכול להמשיך ולשהות באותו בית עם זוגתו לשעבר שהכה אותה, פרופ' דורון זמיר שהטריד מינית את מזכירתו והושעה לשנה וחצי בלבד, המקרה הידוע של ניסו שחם שקיבל 240 שעות 'לתועלת הציבור' (תועלת הציבור אגב תהיה נפלאה אם עברייני מין ישבו בכלא, לדוגמא), וכמובן, איך לא, ה"רב" ברלנד, עבריין המין, שהורשע וממשיך לככב ולהגיע לכל הילולה אפשרית כאורח כבוד, ויש עוד מליון מקרים לא מדווחים על שחרורים מוקדמים, עסקאות טיעון, ובאמת, זהו רק קצה המזלג שכל כך מכאיב בבטן ובעיקר פוגע בנפגעים שכבר חוו טראומה מספיק גדולה, שלא לדבר על הקורבנות שעוד הולכים לסבול.
ניסו שחם שקיבל בעסקת טיעון 'שעות לתועלת הציבור' במקום מאסר (צילום מסך)
במקרה הטרי, מדובר על פדופיל תושב השרון שביצע מעשים מגונים ב-2015, הורשע, עבר הערכת מסוכנות ושוחרר ללא תנאים מגבילים, מה שבעצם הביא אותו לחזור על הפשע הנורא ולתקוף עוד שני ילדים רק השנה. הבטן מתהפכת והלב נשבר, דם נפשם של הילדים הללו הוא על ידי הפרקליטות! ובמקרה הזה מי שקיבל את ההחלטה הזאת הוא שותף לפשע לדעתי האישית לא פחות מהפושע עצמו.
איכשהו מערכת החוק מצליחה להקיא אל חברה שבסך הכל מתחננת להיות בריאה את כל עברייני המין בציפייה שנקבל אותם בחמלה ובזרועות פתוחות בעוד שקורבנות הפגיעה המינית סובלים סבל אמיתי ביומיום, במלחמה של ממש על החיים שלהם, ותוך כך גם נאלצים להתמודד עם העובדה שהפוגעים ממשיכים בחייהם כאילו לא קרה דבר.
וכאן אנחנו נכנסים לעוד קונספט שהושרש לצערי, אונס, תקיפות, התעללות והטרדות מיניות – הם פשעים שצריכים לקבל עליהם את מלוא חומרת הדין, ולא עסקת טיעון, עבודות שירות, או 'שעות לתועלת הציבור'. לציבור תהיה תועלת מאד גבוהה אם סוף סוף יקום כאן שופט שיכניס פעם אחת ולתמיד עבריין מין למאסר עולם אל תוך צינוק נטול הטבות ויבין שמדובר במעשה, שהוא שווה ערך לרצח וכדי שקורבנות פגיעה מינית יצליחו להשתקם ולחיות חיים נורמליים הם צריכים לירוק דם בשביל להגיע לכך.
תרבות האונס היא לא באמת תרבות, תפנימו כבר.
לקריאה נוספת:
הפרקליטות התרשלה והפדופיל תקף שוב
רעיון לתועלת הציבור: עברייני מין שבאמת יושבים בכלא
השופטת רבקה מקייס: האם היית מכריחה את הבת שלך לחיות עם גבר מכה?
זכות הציבור לטעון: עסקאות הטיעון אונסות אותנו
אתה עבריין מין וחרדי? כל השאר בונוס
החלטת הפרקליט הצבאי הראשי, אלוף שרון אפק, בעניין חזרה מאישום ושחרור ממעצר של החשוד, מחמוד קטוסה