ימי אהבה/משפחה/אשה שמחים.

"יום האהבה"

"יום המשפחה"

"יום האשה הבינלאומי"

 

26756450_10156225257324301_3406404205257120679_o

צילום:מאירה גוראי רז.

 קוראים לי אירית בת 66.5 +נולדתי תודה לאל אשה.

הרבה שנים לא הבנתי מה הזכויות שלי ככזו .

התפיסה החברתית הכתיבה לי שכאשה מתי שהוא בין גיל 20 ויותר הגיע זמני למצוא זוגיות, להקים משפחה כלומר ללדת ילדים,

ותפקידי מכאן לקיים את ההתחייבות המשפחתית כמו: אמהות,זוגיות, וכל התפקידים הכרוכים בזה על הצד הטוב ביותר.

אז גם אני תודה לאל אחרי מאמצים רבים התחתנתי בגיל 24 ובגיל 26 ילדתי את ביתי הראשונה יהלי ובגיל 31 ילדתי את בני רנן.

כשהתחתנתי בגיל 24 המסרים בבית בעיקר דרך אימי המנוחה  היו שאני כבר "רווקה זקנה".

היום אני יודעת לומר ומסכימה לפגוש את עצמי בכנות מלאה ולהודות בכך שהתחתנתי לא טוב !!! שזה אומר היינו זיווג לא מתאים.

שני טיפוסים שונים לחלוטין שלא מוצאים את דרך האמצע. מה שהיה חסר בעיקר במערכת הזוגית שלנו זה כבוד הדדי.

כאשה אני יודעת היום שאם גבר מכנה אותי בשמות גנאי, או לחלופין מבקר אותי מבוקר עד לילה, זה מה שנקרא בעולם ה"אפנה "OUT.

את כל אלה יכולתי לזהות עוד בשלב החברות שלנו, אבל כל כך שמחתי שיש לי זוגיות, שידעתי בדרך ההומור שלי להפוך את זה ל"קטעים מצחיקים" וההסבר שלי  מול עצמי תמיד היה:

ככה זה אצל כולם מה את כבר מצפה משני עולומות… ובעיקר מה שהכי שכנע אותי שלא לחשוב שמשהו לא בסדר היה המסר החברתי והבית שגדלתי בו  והוא: "לא מפרקים משפחה" לומדים לחיות בזוגיות!!! גרושה זו תווית רעה מאד, ולאן תלכי עם הילדים??? יש לך בטחון כלכלי עכשיו… תהיה לך פנסיה מסודרת…. ואצל כולם אותו דבר… כל דלת שתפתחי יש סיפור אחר… ואנשים מסתדרים…

בתוך האי התאמה הזו החזקתי מעמד 23 שנים!, עד שביתי יהלי עוררה אותי יום אחד מהתרדמת… ואמרה לי "אי אפשר לסבול יותר את שניכם", תגידי מה את רוצה ואני אדבר עם אבא… והשאר היסטוריה…

התחלתי חיים חדשים, בלי גרוש על "התחת", לקחתי אחריות על חיי, עבדתי בלי הפסקה לכלכל את חיי, ויחד עם זאת התחלתי להשקיע בלחפש לעצמי זוגיות נאותה, כמו שאני ראוייה לה.

אכן אחרי חצי שנה מיום עזיבתי את הבית, הכרתי את בן זוגי לחיים תודה לאל עד היום יחד. בנינו מערכת בריאה, עם חוקים משלנו. נחיה הכי טוב שאפשר ביחד וגם כל אחד ימשיך להנות מהעולם שהוא אוהב.

הזוגיות הנכונה הופיעה בחיי רק אחרי שידעתי מה אני שווה, ומה אני רוצה מהחיים שלי! אני זוכרת שהייתי מדברת עם תת המודע שלי ומבקשת שיבוא בן אדם שיאהב אותי, ידע לתת לי יד ושיהיה מנומס אלי. ובדיוק זה מה שקיבלתי מהיקום.

לא ביקשתי "עשיר עם מרצדסססס"…

עבורי יום האשה, הוא לא איך אני אלך למסעדה טובה ביום הזה??? הוא יותר להביט לרגע לאן הגעתי? וכמה אני כנה עם חיי וכל הסובב אותי.

יש עדיין המון נשים שחיות ליד החיים, כי הן מפחדות משינוי.

למענן אני כותבת פוסט זה, חשוב לי לציין שיש דרך לצאת משם … רק שצריכות לגייס המון סבלנות והתמדה כי שינוי הוא נתון שיש לו דרך. בדרך הזו השלב הכי ברור הוא שלב התחלה לדרך הזו אין סוף ולדרך הזו קצב משלה…

פן אחר שלי כשחקנית,יוצרת ומפיקה שבדרך זו אני משתפת את ה"סודות" שלי מפני עצמי עם העולם. חלקם כבר על הבמה בצורת שלושה מופעים:1. טיפול 10,000 2."אני כבר לא אוכלת את כל הצ'ק"… 3. מדברות לרוחב.

המופעים הנ"ל הם תוצאה של כנות ודרכם אני מעבירה מסר לנשים. אכן לא כולן קולטות אותי, ואני מבינה אותן לגמרי, הן לא שם עדיין… הרב שאכן קולטות מרוויחות השראה, לוקחות כח ו/או לפחות מתקדמות בחשיבה…

כל מונולוג או סיפור שלי על הבמה הוא "סשן" שלם לנשים .

אני מדברת ללא צנזורה, אני יודעת להגיד על עצמי הכל היום ואיפה טעיתי.

המסקרן ביותר בתהליך שלי היא השאלה שלא מפסיקה להטריד אותי" איך זה יכול היה לקרות לי"???

אשה כל כך מודעת לכל דבר שמתרחש סביבי…

איך יכול להיות שאני חיה בהכחשה???

אין לי עדיין תשובות ברורות, חלק מהן זה :חינוך ותפיסה חברתית עם קורטוב של רגשי נחיתות ועוד…

יום משפחה/אשה/אהבה מדהים נשים יקרות.

שלכן אירית.

אירית דגמי - אשה בגיל השלישי.
כששואלות אותי איך התחלתי את העסק שלי "העגילים של אירית דגמי", אני מספרת שאני אשה כזו שהחלומות שלה מגשימים אותה.​את סוג העגיל הזה עם שלושת המרקיזות משובצות בשלל צבעים אני עונדת מעל עשור.פה ושם חברות ביקשו שאכין גם להן וזה התנהל כעגילי אירית והחברות שלה.​יום אחד העלתי פוסט לפיסבוק שלי וסיפרתי על העגילים.​הפוסט יצר עניין ונשים החלו להתעניין בעגילים ושאלו אם אני מוכרת? אמרתי כן.​ומאז הכל היסטוריה.​אני נשאלת למה דווקא הצורה הזו ולמה רק את הצורה הזו אני משבצת ומוכרת?​התשובה שלי:​יש משהו בנפילה הזו של שלושת המרקיזות שצורתן כצורת עלים,ומניסיוני גיליתי שהדגם הזה מחמיא לכל אשה שעונדת אותם ונראה כאילו עיצבו אותם רק בשבילה.