בוקר?!

בחורה עם מחשב נייד

06:00

בוקר?!
הוא הגיע מוקדם מידי.
בקולו הצורם של שעון המעורר..
שמכריח אותי לתפקד.
אין ברירה.
חייבת.
נעמדת על הרגליים.
כואבות.
בקושי מחזיקות אותי.
באסה.
חלשה.
עייפה.
כמו כל בוקר.. נשקלת.
קילו פחות.
זהו?
הם עולים במסות ויורדים בבודדים?

למה שווה כל זה?
התבאסתי.
באמת.
היה קשה.
היו יומיים קשים.
אבל הדיאטנית כבר אמרה לי שמתישהו זה יפסיק לעבוד לי.
לא משנה כמה לא אוכל וכמה אתאמן – המשקל לא יירד.
זה לא מסתדר עם נושא הגרעון הקלורי שכולם מצטטים פה.
אבל הבעיה אצלי (אחת מני רבות) היא חוסר העקביות.

אז התבאסתי.
מחשבה ראשונה – להתנחם באוכל.
אלא מה?!
הקול החולה עולה ראשון.
מחשבה שניה – לאכול.  תפריט מזין. בריא. מאוזן.
הקול הבריא עולה שני.
מי יהיה חזק יותר?
לא מתמהמהת.
יש לי משימות למלא.
כרגע מחליטה שלא להחליט.
אבל גם לא ליפול בקלות העוגיות לדרך…
חצי נחמה.

יום שחור.
יום עצוב.
רוצה לישון ולהתעורר בשבוע הבא.
#הפרעת_אכילה
#הכלא_שבהפרעת_אכילה