ריצה יקרה, מכתב לריצה אהובתי

מכתב פתוח לריצה אהובתי. אחרי לא מעט משברים בחודשים האחרונים, חזרתי "לרוץ" בשבועיים האחרונים. וזה מה שיש לי לומר לריצה אהובתי:

  1. אני שונאת כשאת מעירה אותי לפני 05:00 לפנות יום. בעיקר בימי החופש שלי. זה יהרוג אותך לתת לי לישון עד 06:00 מדי פעם? מה זאת אומרת שלא יוצא לך כלום מזה? יוצא שאני גמורה מעייפות.
  2. אני שונאת שבמקום לצאת לחופש בטן גב באיים המלדיביים אני מחפשת מקום עם מסלולי שטח קשוחים, רצוי עליות משובחות בהן אוכל להוציא את כל העצבים.
  3. נכון שכולם אומרים: ריצה זה הספורט הכי זול. שימי נעליים וצאי לרוץ. באמת!?!??! בואו נראה, נעלי כביש, גרבי כביש, נעלי שטח, גרבי שטח, בגדי כביש, בגדים באופן כללי, שעון, רצועה לשעון. ועוד אחת. ממש ספורט זול.
  4. אני שונאת את זה כשאת אומרת לי לא לנוח כשאני מותשת ולא להפסיק כשאני רוצה להפסיק. אני שונאת את זה שאת גורמת לי להמשיך כשכל דבר אחר אומר לי להפסיק.
  5. אני שונאת שקשה לחיות אתך בחורף ובקיץ. את שותפה מעולה בערך שבועיים באוקטובר ובאפריל ובשאר השנה לנסות לתכנן משהו יחד …זה הדבר הכי קשה בעלם. אולי תשקיעי קצת ביחסים שלנו גם?
  6. אני שונאת את זה את יודעת את כל החולשות שלי ולא נותנת לי לשכוח אותם. את כנה באכזריות, ולפעמים כל מה שאני רוצה זה להישאר בהכחשה ולהפסיק. ולדעת שזה גם בסדר.
  7. אני שונאת את זה אני כבר עבד של מספרים. ואני אוהבת מספרים – כמה לקילומטר, כמה קילומטרים, קצב, מרחק, זמן, קילומטראז שבועי, שבועות בתוכנית אימון, פיצולים, אינטרווליים, מהר יותר ויותר ועוד קצת יותר. מתגברות ומתבגרות. דייייי!
  8. אני שונאת את זה אני צריכה אמונה עיוורת בך כדי לעמוד במטרות שלי. את לא יכולה לתת משהו קטן בחזרה? לפעמים זה מרגיש כמו שבועות וחודשים שעוברים ושום דבר לא מגיע ממך.
  9. אני שונאת את זה שאני כותבת פוסטים שלמים ורק מתלוננת עליך.

105.1

אוקי ריצה, ידעת את זה מגיע, נכון? זוכרת את הסרט? הדבר שאני הכי שונאת בך הוא שאני לא באמת שונא אותך בכלל. ולמרות שכל מה שאמרתי, נכון, אני נשארת איתך. ובאמת, אני אוהבת את זה. אני אוהבת את כל הטירוף ואת הטבע הבלתי צפוי. את הכאב ואת זה שאת גורמת לי להתמיד ולהתעצבן וללמוד כל כך הרבה על עצמי, כי מיש לא היה עשרות קילומטרים בשטח עם יעד מול העיניים, לא יבין את זה.

105.2

ברור שכל זה עבר לי בראש הבוקר בריצת אף אחד לא בא, שהפעם, לשם שינוי, לא באתי אליה, יצאו 11 ק"מ קשוחים עם בונדינג מטורף עם הענק.

105.3

בואו נדבר על זה רגע. בתור אמא לילד מתבגר שעוד שנייה (יותר כמו שנה אבל מי סופר) הולך לי לצבא לעשות איזה שקר כלשהו מותאם לאנשים מאאאאד גבוהים, לא מבלה איתו את כל זמן האיכות שאני רוצה לבלות איתו (אני לא באמת רוצה כל כך הרבה אבל מדי פעם איזה דקה פה דקה שם תעזור לנו). הריצות זה הזמן היחיד שאני יכולה לגרור אותו ולהחזיק אותו כקהל שבוי. אבל מדי פעם יוצא לדבר הזה שקוראים לו הבן הגדול שלי להצחיק אותי, להתלונן ואפילו להקציב זמן לוויכוחים בתוך המסלול (קרה היום, סיפור אמיתי!) הענק הזה דחף יום בילוי שלם + ריב טרי מ05:15 לפנות יום + ריבים מלפני 17 שנה (כי זה ידוע שכעסים וריבים אוגרים עד לריצה) לתוך 4 קילומטר שהיו ה4 קילומטר הכי מצחיקים שהיו לי בזמן האחרון, ולא היו הרבה. הענק נתן לי את כל זמן הבילוי שאני רוצה ואפילו נזכרתי למה אני מחבבת אותו. תוך כדי העליות ההזויות חוויתי את מופע הסטנדאפ הכי טוב ששמעתי בזמן האחרון "חמישים גוונים של נקמה" – מופע הפתיחה באמפי ואדי ערה, הטור ממשיך לזאפה קאלנסווה. מופעים נוספים יגיעו בהמשך. לכרטיסים #794c13 (לכו לבדוק ברשת אם לא הבנתם). הענק גם הצליח להוריד ולהעלות לעצמו את הסוכר (מטלה קשה לכשעצמה) ורק הגמד חרף לעצמו ביום קיצי שכזה.

 #לאן_את_רצה_TantiRoza

#crazysocks_girl

tantiroza
Tanti Roza הייתה סבתא שלי, אישה מדהימה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, פשיניסטה ואופה המון. אני....אישה גבוהה, אמא ענקית, רצה למרחקים ארוכים, מנהלת אפליקציות (מערכות מידע), פשיניסטה ואופה המון....מה ייצא מזה....הזמן יגיד.