הבלוג של ויצו תנועת נשים ציונית למען החברה בישראל

wizo

ויצו פועלת לקידום מעמד האישה בישראל באמצעות חקיקה, פיתוח מנהיגות ומודעות אישית וחברתית לשוויון נשים בחברה ולשוויון ולצמצום פערים בכלל.

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מנובמבר 2015

אחר כך יספרו השכנים, שתמיד היה שקט בדירת המשפחה. ככה בשקט, פנתה מ. לשירותי הרווחה העירוניים, בבקשות לתמיכה. וככה בשקט היא שבה הביתה, עם סידור אחד או שניים

22/11/2015

בחמש לפנות בוקר, נטל ס.ל סכין ושיסף את גרונה של מ. אשתו ואם חמשת ילדיהם. בדירה, בשכונה במרכז הארץ, שהו באותה עת שלושה מתוך הילדים. הבן הבכור, חייל, שירת רחוק מהבית,  והבת האמצעית, תלמידה, שהתה במחנה נוער.

בחמש לפנות בוקר, ברווח הקטן הזה שבין שלוות הליל לקול צופרי האוטובוסים, בדקה הזו, שבה עדיין נמו רוב תושבי הרחוב את שנתם, ברגע הזה ממש, נלקחו באחת חייה של מ. בת 44 במותה. היום החדש שהלך והפציע, כבר לא היה היום שלה.

בנה התינוק, שדידה בוכה, בין גופת אמו המדממת לדלת השכנים, כבר לא זכה לידיה הטובות ולחיבוקה המרגיע. השכנה שפתחה לו את הדלת, החליטה לבדוק מה קורה, נכנסה לדירה ממול ויצאה מבועתת, אספה את התינוק והתקשרה למשטרה. את ס. שברח מהדירה לאחר שרצח את אשתו, מצאו השוטרים מאוחר יותר תלוי בגינה סמוכה לבית.

אחר כך יספרו השכנים, שתמיד היה שקט בדירה של משפחת ל. שעלו שנים קודם לכן מאתיופיה לישראל. “אנשים שקטים מאוד. לא שמענו מריבות, לא צעקות”. ככה בשקט, פנתה מ. כמה פעמים לשירותי הרווחה העירוניים, בבקשות לתמיכה כלכלית, לעזרה בתשלומים. זה הכול. וככה בשקט היא שבה הביתה, עם סידור אחד או שניים, שהקלו מעט על חשבון הבנק שלה. במהלך השנים, לא נרשמה פנייה בנושא אלימות במשפחה. ברחוב, שבו מתגוררות גם משפחות שעלו מחבר העמים, מצפון אפריקה וגם ילידי הארץ, הכירו היטב את המשפחה, בעיקר בגלל נועם הליכותיה של מ. והקפדתה הרבה על חינוך ילדיה. אבל, במשפחה הקרובה, בתוך המעגל הסגור, ובלי להיחשף יותר מדי, סיפרה מ. על קשיים בחיי הנישואין. כאן, ניסו הקרובים משני הצדדים לגשר, לפשר, להרגיע. מעת לעת נדמה שהצליחו. החיים נמשכו, עוד ילד נולד. אבל הסדק הלך והתרחב, באיטיות.

shutterstock_66484195

אילוסטרציה: Shutterstock

חצי שנה לפני הרצח, ברח ס. לחו”ל, בלי להגיד מילה לאיש. כשחזר, סירבה מ. להכניסו לבית. ראשי הקהילה התערבו, ביקשו לעשות שלום וס. חזר להתגורר בביתו.
כבר היה ידוע לכול שהמצב בבית המשפחה קשה. אבל מ. המשיכה להתנהל בשקט. אף לא צעקה אחת נשמעה במהלך החודשים הללו מהדירה. זו הדרך שהאמינה בה. כבוד עצמי, מתברר, היה ערך עליון בעיניה. “הבעיה היחידה הייתה, שהיא לא התלוננה, לא פנתה לשום גורם מקצועי או לרשות”, אומרים בשכונה. מ. התרכזה בגידול הילדים, לומדת מה צריך, כדי שילד יקבל בסיס איתן להצלחה בחיים. זה היה החלום הגדול של חייה. היא ראתה רחוק, וזה מה שהנחה אותה. “הכאב הגדול”, אומרים בשכונה, שהיא לא ראתה קרוב, לא זיהתה סכנה ושילמה בחייה”.

מאת: עין-יה זיו-טל

*הערות:
1. לא נמסר כל מידע מהמשפחה.
2. 20% מהנשים הנרצחות בין השנים 2004-214 הן בנות העדה האתיופית – פי 10 משיעורן באוכלוסייה. נתון זה מצטרף לנתון מדאיג נוסף: 40% מבני הנוער הכלואים אף הם בני העדה.

עוד מהבלוג של ויצו תנועת נשים ציונית למען החברה בישראל

תצוגה מקדימה

רחל אמזלג ז"ל - לביאה מסורה

אני יכולה לשמוע את הלמות ליבי בשתיקות שבין צלצולי הטלפון, עד שעונה מעברו השני של הקו בן משפחתה של רחל. כמה רגישות יש במילים שהוא אומר ועוד יותר באלו שלא. כמה אהבה וכמה חום אני מרגישה ממנו ודרכו על אישה שגם בעיניים עצומות,...

תצוגה מקדימה

בהייה-בתיה, המנוסה שלא צלחה

‏ "אין חיים שאינם, ולו להרף-עין אחד בלבד, בני-אלמוות." ויסלבה שימבורסקה: "על המוות, ללא הגזמה" מתוך: סוף והתחלה. לקראת היום הבינלאומי לציון המאבק באלימות נגד נשים, הצטרפתי לפרויקט "בגנות השתיקה" של ויצו וסלונה, המספר...

תצוגה מקדימה

אירינה בונגרט ז"ל

  אף אחד לא יכול לדעת מה עבר על אירינה בונגרט בשעות  שבין ה-9 ל-11 בספטמבר, יום האסון הלאומי של ארצות הברית ויום הטרגדיה הפרטי של אירנה, שלא שרדה את היום, והיא רק בת 30. כל שידוע מקטעי העיתונות הכתובה והאינטרנטית הוא...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה