הבלוג של ויצו תנועת נשים ציונית למען החברה בישראל

wizo

ויצו פועלת לקידום מעמד האישה בישראל באמצעות חקיקה, פיתוח מנהיגות ומודעות אישית וחברתית לשוויון נשים בחברה ולשוויון ולצמצום פערים בכלל.

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מנובמבר 2015

אחד הדברים הכי קשים שיש הוא לשנות את דרך ההסתכלות שלנו על העולם, וכמה מורכב לפתוח נקודות עיוורון – עד כדי שלפעמים נדרשים צעדים דרסטיים כמו ניתוח

15/09/2016

אורית טטרסקי

כשהייתי ילדה היתה לי ראייה ממש לקויה, ולכן היו לי משקפיים מאוד עבות וכבדות. לא היה דבר שתיעבתי יותר מאשר את המשקפיים שלי, ולא ייפלא איפוא שכבר בגיל 12 הייתי בין הילדות הראשונות בארץ שהרכיבו עדשות מגע.

את האושר הצרוף שחוויתי כאשר פקחתי את עיני בתום ניתוח הלייזר שעברתי בגיל 31 ופתאום ראיתי שאני רואה ללא אמצעי עזר – קשה לתאר במילים.

העולם נשאר לכאורה אותו עולם – אך העיניים דרכם אני מתבוננת בו השתנו, והביאו אותי לראייה חדשה.

באופן אירוני היום בגילי המופלג למדתי דווקא לחבב את המשקפיים. הבנתי שאחד הדברים הכי קשים שיש הוא לשנות את דרך ההסתכלות שלנו על העולם, וכמה מורכב לפתוח נקודות עיוורון – עד כדי שלפעמים צריך צעדים דרסטיים כמו ניתוח.

ראייה חדה (צילום: שאטרסטוק)

לכן כששואלים היום האם אני פמיניסטית ומה זה בכלל פמיניזם בעיני, אני יודעת לענות על התשובה: ראשית, כן, אני לגמרי פמיניסטית! ושנית, זו תמצית הפמיניזם בעיני: להצליח “להרכיב את המשקפיים המגדריות” ולהתבונן דרכן על המציאות, לראות את הליקויים שבה במגוון מישורים, הכרוכים ביחס לנשים, ולפעול לשנותם.

כאמור, “נקודות עיוורון” קשה מאוד לפתוח, ולכן בעיני שורשיו האמיתיים של הפמיניזם נעוצים בעיני בתקופת “ההארה” – אבל תחילה נלך עוד אחורה בזמן.

המודל החברתי שהתפתח החל מהתקופה היוונית והרומית, והתחזק מאוד עם התפתחות הדתות המונותיאיסטיות המאמינות באל יחיד זכרי ומופשט, הוא המודל הפטריאכלי – קרי, שלטון האב. זהו מודל המבוססת על סדר הירארכי שבראשו עומד האב-הגבר, והוא השולט באישה ובילדים. עקרון זה זולג אל מחוץ לתא המשפחתי ובא לידי ביטוי גם בהיררכיה שבמרחב הציבורי: הגברים הם המארגנים את החברה ומוסדותיה, והם הקובעים את הנורמות והחוקים. לשליטה המוחלטת של הגבר באישה יש בחברה הפטריארכלית מטרה עיקרית אחת: הכרה בחשיבות הרכוש והרצון להעבירו לצאצאים הביולוגים של האב. לכן כשהיוונים (שהאמינו שלנשים יש חום גוף נמוך ולכן הדם לא עולה למוחן…) דיברו על “אזרח” בהגדרה זו לא נכללו הנשים, הילדים והעבדים, שנתפסו כרכוש ולא כבני אדם שווים.

המפנה האדיר מבחינת האנושות החל במהפכה המדעית של המאה ה-17, שמתפרשת בין גלילאו לניוטון. שיאה בחוקי המכאניקה של ניוטון, המאפשרים לנסח בביטוח מתמטי מדויק את תנועת כל הגופים, בין אם בשמיים ובין אם על הארץ. אלו “משקפיים” סנסציוניים, המאפשרים להתבונן על העולם בצורה חדשה ושונה – מתמטיקה במקום חוקי הדת.

רעיון זה מאומץ, מועמק ומורחב במאה ה-18, הלא היא עידן הנאורות או “ההארה”, כאשר פילוסופים מסוימים, כמו וולטר ודידרו מגיעים למסקנה שכפי שניוטון הצליח בתחום מדעי הטבע להסביר את העולם באמצעות כלים ותיאוריות מדעיות  - אין סיבה שלא נמשיך ונשליך צורת פעולה זו גם לתחומים נוספים. פילוסופים אלו העמידו את האדם במרכז, כמי שבוחן בעצמו את הכלים להבנת העולם באמצעות תבונתו. התבונה היא אמת המידה היחידה להבנה וסידור של העולם – דרכים אחרות לידע שהיו מקובלות בעבר כחזקות הרבה יותר מהתבונה – כמו למשל התבונה האלוהית או אמונות תפלות ומיתוסים – נדחות. כך התחילו להתפתח דיסציפלינות רבות כמו התיאוריה הכלכלית, התיאוריה הפוליטית ועוד.

היכולות להתבונן על העולם במשקפי “הנאורות” ולהתבטא ללא חשש מתלייה בידי האינקיוויציה הדתית, הובילה את הפילוסופים עד מהרה לבקר את השלטון האבסולוטי, את הדת הקתולית ואת ערכי החברה המעמדית שחיו בה. הם עסקו בדיונים תאורטיים על מהות המשטר הרצוי לאומה וברעיונות של שוויון וחופש. התפתחות הדפוס אפשרה להפיץ רעיונות אלו בקרב המוני העם, והרעיונות החדשים ערערו את מוסכמות הסדר החברתי.

זאת ועוד הובילו לפתיחת נקודות העיוורון ולשינוי המודעות, ומכאן הדרך להצבעה על הליקויים החברתיים ופעולה לשנותם היתה קצרה – וכך הגיעה המהפכה הצרפתית. לראשונה בעולם, ב-26 לאוגוסט 1789, אושרה בהצבעה הצהרת זכויות האדם והאזרח, אשר 17 סעיפיה ביטאו את הרעיון לפיו כל בני-האדם נולדים שווים, והבדלים מעמדיים יכולים להישען רק על טובת הכלל; כי מקורה הבלעדי של הריבונות וסמכות השלטון הוא באומה לבדה; וכי ישנה זכות טבעית לעשות כל דבר שאיננו פוגע בזולת.

כל בני האדם? מדויק יותר יהיה לומר כי חצי מכל בני האדם, כיון שנשים לא נכללו בקטגוריה הזו. ואכן עידן הנאורות אמנם לא כלל את הנשים, מאחר ולא ניתנה להן כניסה למוסדות האדמאיים ולעשייה הציבורית – אבל רעיון הנאורות והקידמה, כפי שניסח אותו עמנואל קאנט במאמרו משנת 1784 “מהי הנאורות?”: “הנאורות היא עזיבתו של האדם את חוסר הבגרות שגרם לעצמו. חוסר בגרות הוא חוסר היכולת להשתמש בהבנה ללא הדרכה של מישהו אחר. חוסר בגרות שכזה שאנו גורמים לעצמנו, אם הוא לא בגלל חוסר חכמה, נובע בשל חוסר נחישות ואומץ להשתמש בשכל ללא הדרכה של מישהו אחר. המוטו של הנאורות הוא אם כן: Sapere aude (העז לדעת)! אזור אומץ להשתמש בשכלך.”  – רעיון זה, לפיו חשיבה והתבוננות שונה על העולם מאפשרת לשבור תפיסות ישנות – החל לחלחל ולהצית את דימיונן של נשים נבחרות ומיוחדות.

ב-1791 במהלך המהפכה, פרסמה אולאמפ דה גוז’ את “ההצהרה על זכויות האשה והאזרחית” (בעקבות המסמך המכונן של המהפכה “ההצהרה על זכויות האדם והאזרח”, שבו “האדם” = כמובן גבר), וקראה להשוואת זכויותיהן של נשים לזכויות הגברים בכל תחומי החיים, הפרטיים והציבוריים כאחד.
בתגובה, ב-1793 היא הוצאה להורג בגליוטינה. ברשומות על משפטה נאמר ש”לקתה בהזיות ובדמיון מופלג”, ש”רצתה לפלג את העם הצרפתי” ו”שנענשה על שחרגה ממקומה הנאות ומתפקידה הראוי כאשה”.

המאבק לשוויון זכויות לנשים התעצם לקראת סוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. לאחר שהמאבק לא צלח בדרכי נועם, הסופרג’יסטיות עברו למיליטנטיות ונקטו בפעולות מחאה רבות החל מהפגנות ותהלוכות וכלה בשביתות רעב, בקשירת עצמן לשערים בשלשלאות, ואף בהצתה עצמית למוות. רבות מהן הוכו ונאסרו, ובמידה ושבתו רעב אף הוזנו בכפייה באכזריות.

כידוע, בסופו של דבר הן ניצחו. ב-1928 קיבלו נשים בבריטניה את זכות הבחירה באופן מלא, בארה”ב ב-1920, ובשוויץ רק בשנה בה אני נולדתי – 1971. ב-2015 גם ערב הסעודית הרשתה סוף סוף לנשים להצביע בבחירות.

ואיזה מזל שהן ניצחו! לו הייתי נולדת רק לפני כמאה שנה, לא היתה לי הרשות ללמוד במוסדות להשכלה גבוהה. לא יכולתי להחזיק במשרה ציבורית, להיות רופאה, עו”ד, פיזיקאית או קצינה בצבא. לו הייתי נשואה, כל רכושי, כולל משכורתי, היו שייכים לבעלי – הבעלים שלי – ואני הייתי פשוט חלק מרכושו. אם בעלי רצה להיות אלים כלפי, זו היתה זכותו בחוק. לו רציתי להתגרש – זו לא היתה יכולה להיות החלטה שלי. לו היה לי ילד – ההחלטה על גורלו היתה רק בידי בעלי, כולל במקרה פרידה להחליט למי תינתן המשמורת עליו או האם אפילו יימסר לאימוץ. לא היתה לי אפילו זכות על גופי – הזכות היתה שמורה לבעלים שלי ובאופן כללי הייתי חשופה להטרדות והתעללות מינית כדבר מקובל בחברה. וכמובן כנראה שלא היתה לי זכות להצביע בבחירות, או להיות זו שמחוקקת את החוקים, שיכולים לשנות את גורלי.

רבקה ווסט, עיתונאית בריטית, אמרה ב-1913: “מעולם לא הצלחתי להבין מה זה בדיוק פמיניזם. אני רק יודעת שאנשים קוראים לי פמיניסטית בכל פעם שאני מביעה דעה המבדילה ביני לבין סמרטוט לניקוי רגליים”. למרבית הצער המושג פמיניזם מתקבל גם היום בחשדנות רבה אצל נשים וגברים רבים. לדעתי כדאי  לכולנו, נשים וגברים, להרחיב את הידע, להרכיב את המשקפיים המגדריות, לאתר את הבעיות במציאות שסביבנו ולפעול לשנותם – מי שירוויחו מכך יהיו בנותינו ובנינו כאחד. אז היו נאורים – כפי שאמר קאנט: “העזו לדעת!”

.

מאת: אורית טטרסקי, סא”ל במיל מפקדת ביה״ס למחשוב וסייבר באגף התקשוב

עוד מהבלוג של ויצו תנועת נשים ציונית למען החברה בישראל

תצוגה מקדימה

רחל אמזלג ז"ל - לביאה מסורה

אני יכולה לשמוע את הלמות ליבי בשתיקות שבין צלצולי הטלפון, עד שעונה מעברו השני של הקו בן משפחתה של רחל. כמה רגישות יש במילים שהוא אומר ועוד יותר באלו שלא. כמה אהבה וכמה חום אני מרגישה ממנו ודרכו על אישה שגם בעיניים עצומות,...

תצוגה מקדימה

בהייה-בתיה, המנוסה שלא צלחה

‏ "אין חיים שאינם, ולו להרף-עין אחד בלבד, בני-אלמוות." ויסלבה שימבורסקה: "על המוות, ללא הגזמה" מתוך: סוף והתחלה. לקראת היום הבינלאומי לציון המאבק באלימות נגד נשים, הצטרפתי לפרויקט "בגנות השתיקה" של ויצו וסלונה, המספר...

תצוגה מקדימה

אירינה בונגרט ז"ל

  אף אחד לא יכול לדעת מה עבר על אירינה בונגרט בשעות  שבין ה-9 ל-11 בספטמבר, יום האסון הלאומי של ארצות הברית ויום הטרגדיה הפרטי של אירנה, שלא שרדה את היום, והיא רק בת 30. כל שידוע מקטעי העיתונות הכתובה והאינטרנטית הוא...

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה