הבלוג של ולדימיר בליאק

vladimirbeliak

רואה חשבון ומשפטן ממודיעין מכבים רעות, מתמחה בליווי וקידום עסקים קטנים ובינוניים, מועמד לכנסת ה-20 מטעם מפלגת "יש עתיד".

עדכונים:

פוסטים: 18

החל מאפריל 2016

למעט קבוצה קטנה של מומחים, איש לא ידע שמדובר באירוע שישנה את ההיסטוריה של אירופה לעשרות השנים הבאות, כי המשטר הקומוניסטי הנורא והאכזר פשוט הסתיר מידע

15/06/2019

צ’רנוביל שלי.

הסדרה הזאת מטלטלת את העולם, ולא במקרה. ראיתי אותה תוך יום וחצי, וגם אצלי היא עוררה זיכרונות עזים. למיליוני אנשים יש את הצ’רנוביל שלהם. גם לי.

זה קרה ב-26 באפריל 1986. הייתי בן 12, ידענו שהיה איזשהו פיצוץ בתחת כח גרעינית במרחק של אלפי קילומטרים ממושבנו בסיביר, אך לא מעבר. בעצם, למעט קבוצה קטנה של מומחים, איש לא ידע שמדובר באירוע שישנה את ההיסטוריה של אירופה לעשרות השנים הבאות, כי המשטר הקומוניסטי הנורא והאכזר פשוט הסתיר מידע.

בתחילת יוני הייתי אמור לטוס עם ההורים לחופשה לסוצ’י שבאזור הים השחור. לאור השמועות הרבות על הקרינה המתפשטת, הוריי מאוד התלבטו. אני זוכר היטב את השיחות בבית ביניהם ואת הלבטים. לנסוע? לבטל? האם האזור, אשר נמצא במרחק של 1,500 ק”מ לדרום מזרח ממקום האסון, אכן זוהם?

סוצ'י, 1,500 ק"מ מזירת האסון (שאטרסטוק / Lucertolone)סוצ’י, 1,500 ק”מ מזירת האסון (שאטרסטוק / Lucertolone)

צריך להבין. היום לא הייתם מתלבטים. הייתם מוותרים, נקודה. אבל אז, במציאות הסובייטית, הכל היה נראה אחרת. רוב ילדי סיביר לא ראו ים מעולם. הורים היו עושים מאמצים כבירים פעם בכמה שנים לצאת מגבולות הגזרה ולאפשר לילדיהם לנשום אוויר צח של הים השחור. תאומי חופשה בעבודה, השגת כרטיסי טיסה, כסף – הכל היה מאוד מורכב ותוכנן שנים. כשהכל מוזמן ומוכן – קשה לוותר. בסוף גם עבורי היה מדובר בחלום שחיכיתי לו תקופה ארוכה בכיליון עיניים. לאכזב כך את הילד? לגזול ממנו את החוויה?

היום אני לא מקנא בהוריי שהיו צריכים לקבל החלטה. לא היה מידע, לא היה אמון בשלטון, מאידך רוב “המומחים” טענו שגשמי קרינה לא הגיעו לסוצ’י, שהכל נקי, שאין מה לחשוש. התקשורת הרשמית לא הפסיקה לשדר מסרים מרגיעים. באמת, לא ידענו פרומיל מממדי האסון.

אגב, עוד מקרה של צחוק הגורל: יומיים אחרי הפיצוץ נציגי השלטון הגיעו לבית המשפחה של אשתי, גם באזור סיביר, במטרה לגייס את אביה, קרדיולוג בכיר, לסייע באזור האסון הגרעיני. במקרה הוא לא שהה בבית והיה בנסיעת עבודה מחוץ לעיר. אחרת היה מגויס ולא שורד יותר משנה שנתיים אחרי.

אז נסענו לסוצ’י וחווינו חופשה מושלמת בת שלושה שבועות. סוצ’י, אשר נחשבה יחד עם חצי האי קרים ל”בית הבראה של ברית המועצות”, ובעונה בדרך כלל על החוף היה קושי למצוא מקום בעמידה, הייתה כמעט ריקה מהנופשים. בכל זאת, הפחד הכריע, אבל לא את הסיבירים “האמיצים”.

ולדימיר והוריו באותה חופשה ב-1986(אלבום פרטי)ולדימיר והוריו באותה חופשה ב-1986 (אלבום פרטי)

היום אני יודע – השלטון שיקר. “המומחים” שיקרו. סוצ’י זוהמה בקרינה מצ’רנוביל. גשמי המוות של הרדיאציה הגיעו גם לשם וזיהמו את הקרקע לעשורים רבים קדימה. החל מ-1986 נצפתה עלייה חדה ומפחידה בתחלואת הסרטן באזור. אז גם אנחנו, ללא ספק, חטפנו את המנה שלנו. ואני חטפתי עוד יותר, כי בשנים 1989-1991 נסעתי מדי אביב לאזור למחנות אימונים. 30 ימים מדי שנה.

אתמול קראתי שכשהתבררו ממדי הקטסטרופה, השלטון הסובייטי עשה מאמצים לנקות את אזור הים השחור מהקרינה והוציא כמויות אדירות של הקרקע המזוהמת. אינני יודע עד כמה זה עזר. איש לא באמת יודע כמה מיליונים מתו בטרם זמנם. והם מתו.

אבל אנחנו עדיין חיים. אפילו בריאים בדרך כלל. אמנם אבא עבר סרטן ועוד אלף ואחת מחלות, אך אני באמת לא יודע האם זה קשור לקרינה שקיבלנו בחופשה ההיא. ויש לי גם תיאוריה משלי לעניין.

כי היתה לנו את הצ’רנוביל “הפרטית” שלנו באזור קוזבס, בדרום מזרח סיביר, בו נולדתי וחייתי 25 שנה. אזור מתועש ומזוהם לכשעצמו. גדוש בתעשיית כימיה, מתכת ומכרות פחם. תרכובת באמת קטלנית. לא היו לנו הזדמנויות רבות לנשום אוויר נקי. תמיד ראינו את הפס הצהוב המפורסם בשמים, המעיד כי שוב נפלטו הגזים המזהמים מהמפעלים.

גזים נפלטים ומזהמים את האוויר (שאטרסטוק / river34)גזים נפלטים ומזהמים את האוויר (שאטרסטוק / river34)

משהיה מגיע לביקור חבר בכיר של המפלגה הקומוניסטית (לא קרה הרבה), השלטון המקומי היה מדומם את המפעלים וראינו איזה אוויר היינו יכולים לנשום, אם לא היו הורגים אותנו מדי יום. כאשר היו נערכים לעיתים רחוקות תחרויות ריצה ארציות בעיר שלנו, האורחים ממחוזות אחרים בברית המועצות לא היו מפסיקים להשתעל. תמיד היה לנו, למקומיים, יתרון מובנה. תמיד היינו מנצחים אותם. החיסרון – תוחלת החיים של הגברים באזור הזה הסתכמה ב-53 שנים. באמת בלתי נתפס.

האם “ההסתגלות” הזאת לאזורים המזוהמים, החסינות שפיתחנו במשך שנים, סייעו לנו לשרוד את הקרינה של צ’רנוביל? הפיזיקאים לבטח יצחקו עליי, אך אין לי הסבר אחר. מאידך, אולי הסיפור הזה עוד לא נגמר, מי יודע.

כך או אחרת, הסתרת המידע על האסון ואזורי הזיהום, אשר לכשעצמה הביאה עשרות מיליוני אזרחי ברית המועצות להיחשף לקרינה הקטלנית, היא עוד פשע של המשטר הסובייטי. אחד מיני רבים. הזלזול הבלתי ייאמן בחיי האנשים, השקרים הבלתי פוסקים לא באמת אמורים להפתיע. אלה המאפיינים של כל משטר טוטאליטרי, נטול חופש המידע, חופש הביטוי, חברה אזרחית חזקה ומערכת משפט, אשר יכולה להגן על האזרח הקטן.

צ’רנוביל היא אסון המאה שרצח מיליונים רבים. היא גם הלקח בהיבטים שונים. גם לנו.

צ'רנוביל, אסון המאה שרצח מיליונים (שאטרסטוק / Roberts Vicups)צ’רנוביל, אסון המאה שרצח מיליונים (שאטרסטוק / Roberts Vicups)

עוד מהבלוג של ולדימיר בליאק

תצוגה מקדימה

בגובה העיניים

את התופעה הזאת הכרתי לראשונה בחודש מרץ 1993. אז רוסיה, שעוד פינטזה על עתיד חופשי ודמוקרטי, עמדה בפני אחת מנקודות ההכרעה - משאל עם על האמון למדיניותו של הנשיא ילצין. הגעתי לאחד המפגשים של ילצין עם הציבור, שבועות בודדים לפני...

תגובות

פורסם לפני 3 years
תצוגה מקדימה

ליצמן אין, הכנות אאוט

יעקב ליצמן הוא ללא ספק פוליטיקאי מוכשר. אחד הטובים. חד, חכם, לפרקים מבריק. הוא גם כנראה שר הבריאות לא רע. לפחות כך טוען מערך יחסי הציבור המשומן שלו, שדי מצליח לכפות את דעתו על רוב הציבור. יחד עם זאת, תפקודו של השר במקרים לא...

תגובות

פורסם לפני 3 years

שלום עולם!

ברוכים הבאים לבלוג החדש שלי!...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה